ירושלמי ראש השנה א׳:ה׳

משנה: עַל שְׁנֵי חֳדָשִׁים מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת עַל נִיסָן וְעַל תִּשְׁרֵי שֶׁבָּהֶן הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין לְסוּרְיָא וּבָהֶן מְתַקְּנִין אֶת הַמּוֹעֲדוֹת. וּכְשֶׁבֵית הַמִּקְדָּשׁ קַיָים מְחַלְּלִין אַף עַל כּוּלָּן מִפְּנֵי תַקָּנַת הַקָּרְבָּן: בֵּין שֶׁנִּרְאָה בַעֲלִיל בֵּין שֶׁלֹּא נִרְאָה בַעֲלִיל מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אִם נִרְאָה בַעֲלִיל אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת: מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג וְעִיכְּבָן רִבִּי עֲקִיבָה בְלוּד. שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים נִמְצֵאתָ מַכְשִׁלָן לֶעָתִיד לָבוֹא:

הלכה: מָהוּ בַעֲלִיל. מְפוּרְסָם. כְּמַה דָאַתְּ אָמַר כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזוּקָּק שִׁבְעָתָיִים.

מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג וְעִיכְּבָן רִבִּי עֲקִיבָה בְלוּד. מִפְּנֵי שֶׁהֵן אַרְבָּעִים זוּג. אֲבָל אִם הָיָה זוּג אֶחָד לֹא הָיָה מְעַכְּבוֹ.

שָׁלַח לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל אִם מְעַכֵּב אַתָּה אֶת הָרַבִּים נִמְצֵאתָ מַכְשִׁלָן לֶעָתִיד לָבֹא. לֹא נִמְצֵאתָ [מְעַכֵּב אֶת] הָרַבִּים מִלַּעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה. וְכָל הַמְעַכֵּב אֶת הָרַבִּים מִלַּעֲשׂוֹת דְּבַר מִצְוָה צָרִיךְ נִידּוּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הַנַּחְתּוֹם. חַס וְשָׁלוֹם. לֹא נִתְנַדֶּה רִבִּי עֲקִיבָה. אֶלָּא רֹאשׁ גָּ[דֵ]ר הָיָה וְשָׁלַח רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהֶעֱבִירוֹ מֵרָאשִׁיתוֹ.