ירושלמי סוטה ט׳:ז׳

משנה: עַד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג וְעַד אֶחָד אוֹמֵר לֹא רָאִיתִי אִשָּׁה אוֹמֶרֶת רָאִיתִי וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא רָאִיתִי הָיוּ עוֹרְפִין. עַד אֶחָד אוֹמֵר רָאִיתִי וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא רָאִינוּ הָיוּ עוֹרְפִין. שְׁנַיִם אוֹמְרִים רְאִינוּ וְאֶחָד אוֹמֵר לָהֶן לֹא רְאִיתֶם לֹא הָיוּ עוֹרְפִין.

הלכה: גִּידוּל בַּר בִּנְיָמִין בְּשֵׁם רַב. כָּל מָקוֹם שֶׁהִכְשִׁירוּ עֵדוּת הָאִשָּׁה בָאִישׁ. הָאִישׁ מַכְחִישׁ אֶת הָאִשָּׁה וְהָאִשָּׁה מַכְחֶשֶׁת אֶת הָאִישׁ. נִיתְנֵי. עֵד אוֹמֵר. רָאִיתִי אֶת הַהוֹרֵג. אִשָּׁה אָמְרָה. לֹא רְאִיתָהּ. אִשָּׁה אָמְרָה רָאִיתִי. וְעֵד אוֹמֵר. לֹא רְאִיתָהּ. כִּדְתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה. הוֹלְכִין אַחַר רוֹב הַדֵּיעוֹת. הֵיךְ עֲבִידָא. שְׁתַּיִם נָשִׁים וְאִישׁ אֶחָד עָשׂוּ אוֹתָן כִּשְׁנֵי עֵדִים וְעֵד אֶחָד. הָדָא דְּאַתְּ אָמַר בְאִשָּׁה וְנָשִׁים. אֲבָל אִם הָיוּ מֵאָה נָשִׁים וְעֵד אֶחָד כְּעֵד בְּעֵד אִינּוּן.