ירושלמי תענית ג׳:ה׳

משנה: אֵיזֶהוּ דֶּבֶר עִיר הַמּוֹצִיאָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת רַגְלִי יָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה.

הלכה: אָמַר רִבִּי לֵוִי. כָּתוּב יַדְבֵּק יי בְּךָ אֶת הַדָּבֶר. לָאִשָּׁה הַזֹּאת שֶׁהִיא מַדְבֶּקֶת שְׁלֹשָׁה כִכָּרִים זֶה אַחַר זֶה. הָא עֲבִידָא אֵינוֹ יוֹתֵר מִיכָּן צְרִיכָה שֵׁיעוּר אַחֵר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אֲפִילוּ עִיר גְּדוֹלָה כְאַנְטוֹכִיָּא וְיָצְאוּ מִמֶּנָּה שְׁלשָׁה מֵתִים בִּשְׁלשָׁה יָמִים זֶה אַחַר זֶה. הָדָא אָמְרָה. יוֹתֵר מִיכֵּן צְרִיכָה שֵׁיעוּר אַחֵר. בָּתִּים שֶׁאָמְרוּ בְרִיאִים אֶבָל לֹא מְרוּעָרָעִים. וְדִכְוָתָהּ. בַּחוּרִים אֲבָל לֹא זְקֵינים. תַּנֵּי. אַסְכָּרָה. כָּל שֶׁהִיא שְׁנַיִם בַּדֶּבֶר וְאֶחָד בְּאַסְכָּרָה. אִיתָא חֲמִי. אַסְכָּרָה כָּל שֶׁהִיא. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. לָכֵן צְרִיכָה. כְּשֶׁהִתְרִיעוּ עַל הָאַסְכָּרָה וְהָלְכָה לָהּ. וְאַחַר כָּךְ מֵתוּ שְׁנַיִם בַּדֶּבֶר וְאֶחָד בְּאַסְכָּרָה.