ירושלמי תענית ג׳:ז׳

משנה: מַעֲשֶׂה שֶׁיָּרְדוּ זְקֵינִים מִירוּשָׁלִַם לְעָרֵיהֶם וְגָזְרוּ תַעֲנִית עַל שֶׁנִּרְאָה כִמְלֹא פִי תַנּוּר שִׁדָּפוֹן בְּאַשְּׁקְלוֹן. וְעוֹד גָּזְרוּ תַעֲנִית לְמָחָר עַל שֶׁאָכְלוּ זְאֵיבִים שְׁנֵי תִינוֹקוֹת בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא עַל שֶׁאָכְלוּ אֶלָּה שֶׁנִּרְאָה:

הלכה: הָדָא דְאַתְּ אָמַר בִּמְכוּנָס. אֲבָל בִּמְפוּזָר אֲפִילוּ פָּרָא מִיכֵּן. אָמַר רִבִּי מָנָא. נִרְאוּ רָצִין אַחֲרֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. נִרְאוּ בְמָקוֹם שֶׁאֵין רָאוּי לָהֶם.