ירושלמי יומא ו׳:ב׳

משנה: בָּא לֹו אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וְנִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר אָנָּא הַשֵּׁם עָווּ פָּשְׁעוּ חָטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. אָנָּא הַשֵּׁם כַּפֶּר נָא וְגו׳.

הלכה: תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. עָווּ פָּשְׁעוּ חָטְאוּ. שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר גְּנוּיָין שֶׁלְיִשְׂרָאֵל.

יָעֳמַד חַי. מְלַמֵּד שֶׁהוּא עָתִיד לָמוּת. עַד מָתַי הוּא חָיָיה. עַד וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקּוֹדֶשׁ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שְׁעַת הַוִּידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה הַוִּידּוּי מְעַכֵּב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין הַוִּידּוּי מְעַכֵּב. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. שְׁלָחוֹ בְלֹא וִוידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה צָרִיךְ לְהָבִיא שָׂעִיר אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא שָׂעִיר אַחֵר. אַף בַּפָּר כֵּן. שְׁחָטוֹ בְלֹא וִידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה צָרִיךְ לְהָבִיא פָר אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא פָר אַחֵר. נִתְוַדֶּה וּשְׁחָטוֹ וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם. וְאַתְּ אָמַר. צָרִיךְ לְהָבִיא פָר אַחֵר. צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת עָלָיו פַּעַם שְׁנִיָיה אוֹ כְּבָר יָצָא בְוִידּוּיּוֹ שֶׁלְרִאשׁוֹן. אַף בְּשָׂעִיר הָמִּשְׁתַּלֵּחַ כֵּן. צְרִיךְ לְהַגְרִיל עָלָיו פַּעַם שְׁנִיָיה אוֹ כְבַר יָצָא בְהַגְרִילוֹ שֶׁלְרִאשׁוֹן.