ישעיהו ט״ז:ה׳-י״ב

והוכן בחסד כסא. כשיבא עליך השבר הזה אז יכון כסא דוד ויגדל שבאותו הפרק יפול סנחרב ע"י חזקיהו ויהיה נכון כסאו בחסד שיעשה כמו שמצינו שהיה גומל חסד שנא' בדברי הימים (ב ל) כי חזקיהו מלך יהודה הרים לקהל אלף פרים ושבעת אלפי צאן:

וישב עליו וגו'. שופט ודורש משפט ומהיר צדק, ת"י ועביד קשוט:

גא מאד. נתגאה מאד:

גאותו וגאונו. שלא כדין הוא כי עיקר גידולי בניו ע"י ממזרות וניאוף הבנות מאביהן:

עברתו. עיבורו והריון שלו, ד"א עברתו חמתו ששמר לישראל:

לא כן. גבוריו עשו שהיו כפויי טובה:

ייליל מואב למואב. על מואב:

לאשישי קיר חרשת. אל חומות קיר חרשת, אשישי כמו (ירמיה מ) נפלו אשיותיה:

תהגו אך נכאים. שברים:

תהגו. תקוננו:

שדמות. שדות תבואה:

גפן שבמה. יש ללמד שחשבון היתה מקום שדות ושבמה מקום כרמים ואם תאמר כל אלה ערי עבר הירדן הם וישראל לקחום מיד סיחון ואימתי חזרו ליד מואב כשהגלה סנחריב לראובני ולגדי באו המואבים הסמוכים להם וישבו בהם:

אמלל. חרב:

שרוקיה. נטיעות שורק שלה:

עד יעזר נגעו. שדמות הגפן ושורק הנזכרים כאן אינם אלא משל והם מחנות וסיעות בימי העמים האלה וכת"י:

עד יעזר נגעו. הלכו בגול':

תעו מדבר. למדבר:

שלוחותיה. זמורותיה והם משל גליותיה:

נטשו. נפצו כמו ונטשתיך המדברה (יחזקאל כ״ט:ה׳) והנם נטושים (שמואל א ל׳:ט״ז) וינטשו בעמק רפאים (שם כ"ה):

אבכה בבכי יעזר. ת"י כמא דאייתיתי משריין על יעזר כן אייתי קטולין על שבמה ולשון המקרא הנביא אומר כעין קינות יעזר יש לי עליך לקונן את הגפן שבמה:

אריוך דמעתי. אתרוה עליך דמעה יש תיבה משמשת כשתי תיבות כמו בני יצאוני (ירמיהו י׳:כ׳) ארץ הנגב נתתני (יהושע טז) דברו לשלום (בראשית לז):

קיצך. תאנים שמייבשין בקיץ:

הידד. קול שודדים ובוזזים:

מן הכרמל. הוא מקום יער ושדות תבואה:

לא ירועע. ל' תרועת שמחה:

הידד השבתי. קול המתאספים להטיל הקורה לעצור הענבים:

יהמו. בקינה:

כי נלאה מואב. להלחם על במות המגדלים:

ובא אל מקדשו. אל מקום אשר הם מתקדשים שם ומזדמנים שם להתפלל: