ישעיהו כ״ב:א׳-י״ד

גיא חזיון. היא ירושלים גיא שנתנבאו עליה רוב נבואות:

כי עלית כולך לגגות. כשבא עליהם חיל עולים על גגותיהם לראות החיל ולהלחם ורבותינו פירשו על כהנים שעלו על גגו של היכל ומפתחות העזרה בידם כדאיתא במסכת תענית, ומדרש אגדה אומר שהיו גסי הרוח, באיכה רבתי:

תשואות מלאה. עיר שהיתה מלאה תשואות קול רוב אדם הומיה ועליזה עכשיו מה לך מתאבלת:

חלליך לא חללי חרב. טובים היו אילו חללי חרב היו מעכשיו שהם חללי רעב:

כל קציניך נדדו יחד. צדקיהו ושריו שיצאו לברוח בלילה:

מקשת אוסרו. אשר מאימת המורים חצים בקשת היו נאסרים להסגר בתוך העיר וכל הנמצאים בו אוסרו יחד בזיקים ורובן מרחוק ברחו קודם לכן:

שעו מני. חדלו ממני כך הקב"ה אומר למלאכי השרת:

ומבוסה. מרמס כמו בוססו את חלקתי (ירמיה יב) וכמו כגבורים בוסים בטיט חוצות (זכריה י):

מקרקר קיר. יום קירקור קיר החומה:

ושוע אל ההר. וקול שוועה לנוס אל ההרים להמלט:

נשא אשפה. אשפות חצים קויבר"ץ בלע"ז:

וקיר ערה מגן. ת"י ועל שור דבקו תריסין והוא כמו ערות על יאור (לעיל יט) ומתערה כאזרח רענן (תהילים ל״ז:ל״ה), ויש לפרש וקיר ערה מגן קיר שם העיר כמו (מ"ב טו) ויגלה קירה בני אותה מדינה גלו מגיניהם על ירושלים:

שת שתו השערה. שמו מצור על השערים ודוגמתו יש במלכים במלחמת בן הדד שימו על העיר (שם א כ):

ויגל. לשון גילוי:

מסך יהודה. הוא בית המקדש שהי' מגין ומיסך ומסכך עליהם:

ותבט ביום ההוא. תחבולות להלחם בם:

אל נשק בית היער. הם המגינים שלש מאות ומאתים (צנה) שעשה שלמה ויתנם המלך בית יער הלבנון (שם א ז):

בקיעי עיר דוד. בקיעי החומה ראיתם כי רבו:

ותקבצו את מי הברכה. י"ת וכנישתון ית עמא למי בריכתא ארעיתא שהוא אצל בקיעי עיר דוד להלחם שם לפי שראיתם שיש שם תורפה לירושלים ונוחה לכבש משם:

ואת בתי ירושלים ספרתם. כמה בתים יש לכל אחד שיתנו מהם לפי חשבון כדי לקחת האבנים והעצים לבצר את החומה:

לבצר. לחזק לשון ערים בצורות (במדבר יב):

ומקוה עשיתם. אגם מים להיות חוזק לעיר:

בין החומותים. החומות כפולות חיל וחומה ובין מי הברכה הישנה:

ולא הבטתם אל עושיה. ואם תאמרו אף חזקיה עשה כן שנאמר (ד"ה ב לה) ויתחזק ויבן את כל החומה הפרוצה ויעל על המגדלי' ולחוצה החומה האחרת ויחזק את המלא עיר דוד, חזקיהו בה' אלהי ישראל בטח וגו' (מלכים ב י״ח:ה׳) אבל אתם בימי יהויקים וצדקיה לא הבטתם אל עושיה:

ויוצרה מרחוק. מאז שברא את העולם עלתה ירושלי' ובית המקדש במחשבה:

לא ראיתם. לא חשבתם:

והנה ששון ושמחה. הקב"ה כביכול אבל לפניו ואתם אוכלים ושמחים:

כי מחר נמות. בעולם הבא הנביאים אומרים לנו מאת הקב"ה שלא יהיה לנו חלק לעוה"ב נעשה לנו הנאה בחיינו:

עד תמותון. ת"י מותא תניינא לעולם הבא: