ישעיהו כ״ה

עצות מרחוק אמונה אומן. עצות שיעצת מרחוק לאברהם בברית בין הבתרים:

אמונה אומן. אמונה נאמנת אומן כמו אוהל אוכל ואינו ל' פועל אלא ל' מפעל אבויי"רמינט בלע"ז:

כי שמת. הר שעיר מעיר לגל:

ארמון זרים מעיר. מעון שעשו בעירך שהחריבוה תתן ארמונותיה חורבן אשר לעולם לא יבנה:

מחסה מזרם. כיסוי אהל להציל מזרם וצל להגין מחורב ומהו אותו זרם הוא רוח עריצים כי רוחם דימה לזרם השוטף בקיר ומפילו:

כחורב בציון. בעת יובש שמייבש הזרעים להתמולל כן תכניע שאון זרים:

חורב בצל עב. כשהמים מתקשרים בענן עב בימי השרב שהכל שמחים בו כן יענה שיר הצדיקים על זמיר עריצים ומפלתן:

זמיר. ל' לא תזמור (ויקרא כה):

ועשה ה' צבאות לכל העמים. כשיבאו לצבא על ירושלים:

משתה שמנים. שהם סבורים שיהא נוח להם כשמן יהפוך למשתה שמרים:

שמנים ממחים. נוחים ושמנים כמוח עצמות יהיה שמרים מזוקקים מכל משקה שמן ויין שלא יהא שם אלא שמרים לבדם וכל זה במלחמות גוג ומגוג:

הלוט. הכסוי הלוט על [כל] העמים. המכסה את כל העמים, הלוט כמו וילט פניו (מלכים א' יט) הנה היא לוטה בשמלה (שמואל א כ״א:י׳):

המסכה. לשון נסיכות ושררה:

בלע המות. יכסנו ויעלימנו עולמי' מישראל:

ואמר. עמו ביום ההוא הנה וגו':

קוינו לו ויושיענו. היינו מקוים לו שיושיענו:

כי תנוח יד ה'. גבורתו של מקו':

ונדוש. יהא נדוש:

תחתיו. במקומו ונדוש כמו ונרוץ הגלגל (קהלת יב):

מתבן. תבן:

מדמנה. טיט וכן לדומן על פני האדמה (ירמיה טו):

ופרש ידיו. ושבר ידון וזרועותיו בספוק כפים בבכי:

השוחה. השט במים:

לשחות. לשוט וכן מי שחו (יחזקאל מז י'):

והשפיל. המשפיל את גאוותו:

עם ארבות ידיו. לשון וארב לו (דברים יט) תירגם יונתן אשוות ידוהי מקום שהוא שם לו ידים לארוב והם מגדלים גבוהים אשוות חומות ומגדלים כמו (ירמיה ג) נפלו אשיותיה:

משגב חומותיך. למואב הוא אומר: