ישעיהו כ״ט:א׳-ח׳

הוי אריאל. ת"י מדבחא דה' ואף יחזקאל קראו כן שנא' (יחזקאל מ״ג:ט״ז) והאריאל שתים עשרה ע"ש אש של מעלה שהיתה רובצת כארי על גבי המזבח כמו ששנינו בסדר יומא ורבותינו פירשו על ההיכל שהיה צר מאחוריו ורחב מלפניו:

קרית חנה דוד. דאיתבני בקרתא דשרא בה דוד:

ספו שנה על שנה. ותמיד עונותיכם הולכים וחזקים עד שחגים שלכם ינקופו ויכרתו ל' נוקף זית (לעיל יז):

והיתה לי כאריאל. תהא מוקפת חללי חרב כמזבח המוקף זבחי בהמ':

כדור. כשורה של גייסות מקיפות:

מוצב. ל' כרקום המוצב על העיירות:

מצורות. ל' מצור:

מארץ תדברי. יהא נראה כאילו דבור היוצא מפיך יוצא מתחת הקרקע:

אמרתך תצפצף. להתחנן אלי ומתוך תחינתך יכמרו רחמי:

צפצוף. הוא ל' קול לחש כקול עופות דקים:

והיה כאבק דק המון זריך. אוכלוסי סנחרב שיהיו למאכולת אש ויעשו אבק:

והיה. הדבר הזה:

פתע פתאום. מקרה פתאום:

מעם ה' צבאות תפקד. ואחרי שתשפלי ותצפצף אמרתך תפקד אריאל מאתי להושיעה ברעם וברעש וגו':

והיה כחלום. שדומה שרואה ולא ראה כך יהיה המון כל הגוים ידמו לכבוש ולא תעלה בידם:

וכל צוביה. המציבים עליה מצב ומשחית שקורין צנבי"ל בלע"ז כמו שנאמר בשאול (שמואל א י״ד:ט״ו) המצב והמשחית חרדו:

שוקקה. תאבה וכן אל אישך תשוקתך (בראשית יג):

כן יהיה וגו'. לא ישיגו תאותם אשר יזמו לעשו':