ישעיהו ג׳:י״ח-ד׳:א׳

ביום ההוא. לעתי' לבא כשיבא הקב"ה להשיב את ישראל אליו יסיר ה' מהם את תפארת העכסים שלא יהו תולין תפארתם בנוי תכשיטי נשים ודברי נבלה:

העכסים. המנעלים אשר ברגליהם אשר בהם תעכסנה:

והשביסים. מיני שבכה לתכשיטי הראש והרבה יש בלשון משנה שביס של שבכה:

והשהרונים. יונתן תירגם וסבכיא:

הנטיפות. עונקיא לשון ענקים לגרגרותיך (משלי א׳:ט׳) ולשון נטיפות ע"ש שתלויות על הצואר ונוטפות על החזה והן כמין מרגליות נקובות וחרוזות בחוט ובלע"ז מושטינצא"ש:

והשרות. צמידי הזרוע דמתרגם ושיריא:

והרעלות. צניף שמצניפות כל פרצופיהם חוץ מגלגל העין כדי שיתאוה אדם ליזון במראות הלסתות (סא"א) ל"א והרעלות מיני סרבלים נאים להתעטף בהן ובל' משנה יש מדיות רעולות במס' שבת:

הפארים. תרגום כליליא כמו (שמות לט) פארי המגבעות:

והצעדות. אצעדה של שוקים:

והקשורים. כמשמעו קשורי' קצרי' שקושרי' בהן שערן ויש שעושין אותו מוזהבים פרשיינ"ש בלע"ז:

ובתי הנפש. שכנגד הלב נושק"א בלע"ז:

והלחשים. נזמי האוזן מקום שלוחשין לה שם:

המחלצות. כיתוניא כמו (שמואל ב ב) וקח את חליצתם שהגוף מלובש בהם וכשפושטין אותם חולצין אותם מן הגוף:

והמעטפות. מצעות המטה כתרגומו שושיפיא והמטפחות. מפות:

והחריטים. תרגומו מחכיא דפוס של בית הרחם כדמתרגמינן וכומז מחוך (שמות לה):

והגליונים. הן המראות כתרגומו מחזייתא (ספייקיי"ו בלע"ז) על שם שמגלו' צורות הפנים קרוין גליונים או שמא מראות שלהם נגללות היו:

והסדינים. על פשתן הם המתעטפין בהם:

והצניפות. (מולקינ"ש בלע"ז):

והרדידים. כבינתא (פרמל"ץ בלע"ז) והם של זהב שמכבנין בה הסרבל שהאשה מתעטפת בו:

והיה תחת בשם מק. מקום שהיו מתבשמות בו יהיה נימק:

ותחת חגורה נקפה. מקום שחגרה שם יהיה ניקף נחתך בחבורות ורשומי מכות כמו ואחר עורי נקפו (איוב יט) ונקף סבכי היער (לקמן י'):

ותחת מעשה מקשה. מקום שהיו עושות בו המעשה האמור למעלה הלוך וטפוף תלכנה והוא בגובה הראש שם תהיה מקשה קרחה מכה המקרחת את הראש מקשה ל' דא לדא נקשן (דניאל ה) ואני הייתי מפרשו תחת המעשה מקשה מקום שהיו שם חגורות נותנות טסי הזהב העשויות מקשה בטדי"ץ בלע"ז אלא שהוא נקוד פתח והוא במסורה בעשרה נקודים פתח ואין אחד מהם דבוק לתיבה של אחריו וכל מעשה שהוא דבוק לתיבה של אחריו נקוד קמץ:

ותחת פתיגיל. והוי (ס"א הרי) כשתי תיבו' פתי גיל כלי שהוא מביאן לידי גילה והוא בית הרחם האמור למעלה פתהן חלוף אותה גילה תהיה מחגורת שק בכל מתניה:

כי תחת יופי. כי זאת הוגנת להיות להם תחת יופי שהיו משתחצות בו:

מתיך. גבוריך מתי מלחמותיך היוצאים בצבא במניין:

ואנו. ל' אנינה:

פתחיה. שערי עיירות ובתים בכל שעריה' יהא הספד:

ונקתה. ותתרוקן מכל כמו וגם אני נתתי להם נקיון שינים (עמוס ד) ובל' משנה יצא פלוני נקי מנכסיו:

לארץ תשב. מגוב' לשפלות ישבו לארץ ידמו (איכה ב) בתשעה באב:

והחזיקו. ויאחזו:

שבע נשים באיש אחד. מרוב אלמנות רבות, באיש אחד מבקשות ממנו שישא אותן:

אסוף. הטמן חרפתנו כמו ואספתו אל תוך ביתך (דברים כ״א:י״ב) שהאשה כשהיא נשואה אין נוהגין בה מנהג הפקר ומ"א נבוכדנאצר גזר שלא יבעלו א"א שלא יענשו לכן היו מבקשות שיהא עליהן שם אישו':