ישעיהו ה׳:א׳-ז׳

אשירה נא לידידי. הנביא אומר אשירה נא לידידי, תחת ידידי ובמקומו ובשליחותו כמו ה' ילחם לכם (שמות י״ד:י״ד) בשבילכם:

שירת דודי. היא זו אשר שר בשביל כרמו על עסקי כרמו כמו וישאלו אנשי המקום לאשתו (בראשית כ״ו:ז׳):

כרם וגו'. בן שמן בזויות העושה פירות שמנים כשמן טוב:

בן שמן. זויות ראוי לשמן לזיתים לעשות שמן כמו בן מות (שמואל ב' ב') ראוי למות ודוגמ' הוא זו ובסוף הענין יפרשנה:

ויעזקהו. סייגו וגדרו סביב מוקף כמין טבעת דמתרגמינן עיזקא:

ויסקלהו. הוציא אבנים מתוכו הרעים לגפנים כמו סקלו מאבן (לקמן סב):

ויטעהו שורק. הם זמורות היפות לנטיעה משאר זמורות:

ויבן מגדל בתוכו. גת לעצור ענבים:

וגם יקב חצב בו. הבור שלפני הגת לקבל היין וכן כל יקב שבמקרא ל' בור הוא וכן עד יקבי המלך (זכריה י״ד:י׳) ת"י עד שיחיא דמלכא הוא עומק אוקינוס ולכן נופל בו כאן ל' חציבה כמו ובורות חצובים (דברים ו):

ויקו לעשות ענבים. ויקו ידידי לעשות לו הכרם הזה ענבים:

ויעש באושים. דומים לענבים וקורין אותם (לנברווייש"ט בלע"ז):

הסר משוכתו. להסר גדר המסוכך ומגין עליו, מסוכה הוא סייג קוצים, גדר הוא גדר אבנים:

והיה. הכרם:

לבער. שירעו בו בהמה וחיה:

ואשיתהו בתה. ל' שממה וריקנות היא וכן (לקמן ז) בנחלי הבתות:

ולא יעדר. ל' חפירת כרם היא:

ועלה שמיר ושית. מיני קוצים פתר בהם מנחם בן סרוק ואני אומר שמיר ל' תולעת חזק הוא המבקע אבנים שבו בנה שלמה את בית המקדש כענין שנאמר (יחזקאל ג׳:ט׳) כשמיר חזק מצור:

שית. ל' השאת והשבר (איכה ג׳:מ״ז) ל' תשאה שממה (לקמן ו) צדו מאין דורש ליכנס בו ומתוך כך תעלה בו תולעת:

כי כרם ה' צבאות בית ישראל. לכרם הזה אתם משולים בית ישראל כי כל מה שעשה לכרם הזה עשה לישראל, והכרם הוא אדם הראשון כי מצינו במ"א במקומות הרבה בתנחומא ובבראשית רבה שמקראות הללו נדרשין עליו לא נטרד אדם הראשון עד שחירף וגידף שנאמר ויקו לעשות ענבים וגו' ובמקו' אחר מצינו הושיב עליו שומרים שלא יאכל מעץ החיים שנאמר ועל העבים אצוה וכן נדרשנו עליו:

(כרם. זה אדם הראשון:

לידידי. זה הקב"ה:

בן שמן. בג"ע):

ויעזקהו. בעשר חופות האמורות (ביחזקאל כח) בפ' חירם מלך צור:

ויסקלהו. מיצר הרע עד שאכל מן העץ ונכנס בו יצר הרע:

ויטעהו שורק. תחילת יצירתו ממקום המזבח:

ויבן מגדל בתוכו. ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים:

וגם יקב חצב בו. מעיין נובע מקור חכמה:

ויקו לעשות ענבים. שיודה וישבח לפניו:

ויעש באושים. דברים נבאשים חירף וגידף:

שפטו נא. לפי שסוף המשל בא לומר שאף הם עשו כמותו שואל להם המשפט:

אודיעה נא אתכם. מה נראה בעיני לעשות לו ועשיתי:

הסר משוכתו. טרדתיו מתוך חופותיו:

והיה לבער. סופו למות ולמשול בו חיות רעות:

פרוץ גדרו. טרדתיו ממחיצת גן עדן:

ואשיתהו בתה. צדו הושבתיו, שלא נתתי תורה בימיו:

לא יזמר ולא יעדר. לא ילמדו ממנו לא זכות ולא מעשה טוב:

ועלה שמיר ושית. שלט בו יצר הרע ובדורותיו אחריו לעשות מעשים מקולקלים:

ועל העבים אצוה. צויתי עליו שומרים לשמור את דרך עץ החיים:

כי כרם ה' צבאות בית ישראל. כי כאותו הכרם לי בית ישראל עשרת השבטים הם היו לי ככרם יין ככרם זית כקרן שמן בארץ שמינה שמן כהונה שמן מלכות שמן מנורה שמן מנחות עזקתים תחלה בהיקף ענני כבוד במדבר וסקלתים ונקיתים מפושעי הדור נטעתים שורק שש מאות ושש מצות כמניין שורק הוספתי עליהם, על שבע מצות שנצטוו בני נח בניתי מגדל בתוכו משכני ומקדשי וגם יקב המזבח והשיתין:

ויעש באושים. קילקלו מעשיהם:

ועתה יושב ירושלים ואיש יהודה אשר לא גליתים עדיין ישפטו נא ביני וביניהם על הרעה שהבאתי עליהם מי סרח על מי מה היה לי לעשות עוד טובה לכרמי ולא עשיתי לו:

אודיע נא אתכם. גם אתם המכעיסים אותי את אשר הגון בעיני לעשות לכרמי ככל אשר עשיתי לאדם הראשון:

הסר מסוכתו. אסלק שכינתי מעליה' המסוככ' עליהם כמה שנאמר (לקמן נב) ויגל את מסך יהודה:

פרוץ גדרו. אתוץ חומותיו:

ואשיתהו בתה. ואשוינון רטישין:

לא יזמר ולא יעדר. לא אסתעדון ולא יסתמכון:

ועלה שמיר ושית. ויהיו מטלטלין ושביקין דוגמת שמיר ושית של כרם ואצל הכרם ממש במקום אחר הוא מתורג' הובאי ובור:

ועל העבים אצוה. ועל נבייא אפקד דלא יתנבון עליהון, הנבואה נמשלה למטר שהעבים מקבלין אותה מן השמים כך הנביאים מקבלין הנבואה מפי הקדושה:

נטע שעשועיו. כמו נטע ולפי שהוא דבוק נקוד (פתח) כמו בקר זבח השלמים (במדבר ז׳:פ״ח):

ויקו. שיעשו משפט והנה משפח אסיפ' חטא על חטא כמו מהסתפח (שמואל א כו), דבר אחר ל' נגע ולפי שהוא לשון נופל על הל' בקריאתו דומה משפט למספח וכן צעקה לצדקה נפל בו רוח הקודש בפי הנביא: