ישעיהו נ״ו:י׳-נ״ז:ב׳

צופיו עורים כולם. לפי שאמר דרשו ה' וכל הענין והם אינם שומעי' חוזר ואומר הנה הנביאים צועקים להם ומכריזים על התשובה ותיטיב להם והרי פרנסיהם כעורים כולם ואינם רואין את הנולדות כצופה המופקד לראות את החרב בא להזהיר את העם והוא עור מלראות את החרב באה ואלם מלהזהיר את העם ככלב שמינוהו לשמור הבית והוא אלם מלבנות כך פרנסי ישראל אינם מזהירין אותם לחזור למוטב:

הוזים שוכבים. פי' דונש נרדמים שוכבין ויונתן תירגם ניימין שכבין ואין לו דמיון:

והכלבים עזי נפש. רוצים למלאות כריסם (אינגר"ש בלע"ז):

והמה רועים. כמו שהכלבים לא ידעו שבעה כן הרועים לא ידעו הבין מה יהיה באחרית הימים:

כולם. לדרך הנייתם פנו איש לבצעו לגזול את שאר העם שהם ממונים עליהם:

מקצהו. כמו (בראשית י״ט:ד׳) כל העם מקצה מקצה מניינם ועד קצהו כולם נוהגי' כן:

אתיו אקחה יין. כך היו אומרים זה לזה:

והיה כזה יום מחר. במאכל ובמשתה:

הצדיק אבד. כגון יאשיהו:

ואין איש שם על לב. למה נסתלק:

באין מבין. אין בנותרים מבין מה ראה הקב"ה לסלקו:

כי מפני הרעה. העתידה לבא אל הדור נאסף הצדיק:

יבא שלום. כי כן אמר הקב"ה יבא הצדיק הזה אל אבותיו בשלום ואל יראה ברעה:

ינוחו על משכבותם. בהיות הרעה זה שהיה הולך נכוחו ביושרו כמו עשות נכוחה (עמוס ג):