ישעיהו ט׳:ז׳-י״ב

דבר שלח אד' ביעקב. הנבואה שנתנבא לפורענות פקח בן רמליה:

ונפל בישראל. מעתה תתקיים בהם:

בגאוה ובגודל לבב לאמר. מה שהיו אומרים בגאוה ובגודל לבב:

לבנים נפלו וגזית נבנה. המלכים שהיו לנו קודם שמלך פקח כגון יהואחז בן יהוא שבימיו נתמעטו כענין שנאמר (מלכים ב י״ג:ז׳) כי אבדם מלך ארם שפלים היו והם הלכו להם כבניין לבנים רעוע הנופל אבל זה שהוא עכשיו חזק הוא כבנין אבני גזית וכן ארזים טובים משקמים לבנין:

וישגב ה' את צרי רצין עליו. הם בוטחים במה שנסמכו על רצין מלך ארם והקב"ה ישגב את מלך אשור עליו ויסכסכנו להשיאו לבא עליו כך שמעתי, ואני אומר את אויביו כלפי השכינה הוא אומר הקב"ה יסכסך את אויביו זה בזה גוי בגוי ארם ופלשתים בישראל וישראל זה בזה כמו שנאמר למטה בענין מנשה את אפרים וגו':

ארם מקדם. ארם הרעו להם מקדם בימי יהואחז ויואש ופלשתים הרעו להם מאחור שהפלשתים להם במערב:

בכל זאת וגו'. ועוד ידו נטויה עד שיביא עליהם את סנחרב, ד"א ארם מקדם ופלשתים מאחור, היו משחיתים ביהודה, בימי אחז כמו שמפורש (בד"ה ב כה) ועל ישראל ועל יהודה היה ישעיה מתאונן על הצרות הללו:

עד המכהו. עד הקב"ה שהוא מביא עליו המכו' האלה: