ירמיהו ג׳:ו׳-י׳

משובה. נצחת ומוכחת בימי יאשיה המלך כשצוני להחזיר עשרת השבטים הראית אשר עשתה משובה ישראל השובבה אנבוזייא"ה בלעז:

ישראל. עשרת השבטי':

הולכה היא. בעודה על אדמתה קודם שגלתה בימי חזקיה עם הושע בן אלה:

הולכה. היתה הולכת על כל הר גבוה:

ותזני שם. לעכו"ם, ותזני כמו ותזן יו"ד יתירה:

ואמר. על ידי נביאי עמוס והושע בן בארי ושאר נביאים אלי תשוב:

ותרא בגודה אחותה יהודה. כל זה, בגודה קשה ממשובה ישראל שהם ראשונים לקילקול ולא ראו פורענות ללמוד ממנו ולשוב קרויין משובה יהודה שראו שגלו אלו ולא לקחו מוסר קרוין בגודה:

וארא כי על כל אודות וגו'. נקודות טעמי מקרא זה מלמדין על פירושו ישראל נקוד זקף מובדל משלחתיה שלחתיה נקוד זקף גדול לעצמו וזה פירושו וארא נסתכלתי בה ליפרע ממנה ולמה כי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל ומה היתה נקמתי שלחתיה מעל פני ולא יראה בגדה יהודה שראתה בפורענות של שומרון לתת לבה לשוב:

ותנאף את האבן. וטעת עם פלחי אבניא ואעיא, וי"ת מקל זנותה ל' קלות מדקלילא בעינהא טעוותהא:

וגם בכל זאת. שראו בקלקלת פורענות חבריהם:

כי אם בשקר. דורו של יאשיה מראין עצמם שהם צדיקים והם רשעים היו צרים צורות של עכו"ם על דלתותיהם מבפנים חציה על זו וחציה על זו וכשהיו מבערי עכו"ם בודקים היה הדלת פתוח ולא היו מכירין בה: