ירמיהו ד׳:ג׳-ח׳

כי כה אמר ה' וגו'. נירו לכם ניר הוו למידין מעובדי אדמה שנרים אותה בימי הקיץ להמית שרשי העשבים שלא תהא מעלה קוצים בעת הזרע בחורף אף אתם הטיבו מעשיכם בטרם תבא עליכם הרעה שלא תהא תפלתכם נמאסת כשתצעקו:

ואל תזרעו אל קוצים. ואל תהי צעקתכם לפני מתוך הרשע כי אם מתוך תשובה שלא תהיו דומים לזורע בלא ניר והיא נהפכת לקוצים קרדונ"ש בלעז:

המולו לה'. בטרם תצא חמתי כאש זהו כניר לפני הזרע:

ואמרו תקעו שופר. הזהירו את יושבי הארץ שיתקעו בשופר לברוח:

מלאו. לשון אסיפה והרבה יש במקרא אשר יקרא עליו מלא רועים (ישעיהו ל״א:ד׳) יקראו אחריך מלא (לקמן יב) יחד עלי יתמלאון (איוב ט״ז:י׳):

שאו נס. לברוח לציון:

העיזו. האספו כמו שלח העז (שמות ט):

עלה אריה. נבוכדנצר:

מסובכו. דרך אריה לישב במארב סבכי היער אשפיישי"ש בלעז:

תצינה. לשון ציה:

על זאת. מה הוא זאת כי לא שב וגו' ואע"פ שדבר למעלה בנבוכדנאצר על החורבן כאן חזר לדבר במיתת יאשיהו:

כי לא שב חרון אף וגו'. ואע"פ ששב יאשיהו בכל לב נאמר בו (מלכים ב כ״ב:א׳) לא שב ה' מחרון אפו על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה: