ירמיהו מ״ב:א׳-ו׳

וַֽיִּגְּשׁוּ כׇּל־שָׂרֵי הַחֲיָלִים וְיֽוֹחָנָן בֶּן־קָרֵחַ וִיזַנְיָה בֶּן־הוֹשַֽׁעְיָה וְכׇל־הָעָם מִקָּטֹן וְעַד־גָּדֽוֹל׃

וַיֹּאמְרוּ אֶל־יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא תִּפׇּל־נָא תְחִנָּתֵנוּ לְפָנֶיךָ וְהִתְפַּלֵּל בַּעֲדֵנוּ אֶל־יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ בְּעַד כׇּל־הַשְּׁאֵרִית הַזֹּאת כִּֽי־נִשְׁאַרְנֽוּ מְעַט מֵֽהַרְבֵּה כַּאֲשֶׁר עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֹתָֽנוּ׃

וְיַגֶּד־לָנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת־הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נֵֽלֶךְ־בָּהּ וְאֶת־הַדָּבָר אֲשֶׁר נַעֲשֶֽׂה׃

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא שָׁמַעְתִּי הִנְנִי מִתְפַּלֵּל אֶל־יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם כְּדִבְרֵיכֶם וְֽהָיָה כׇּֽל־הַדָּבָר אֲשֶׁר־יַעֲנֶה יְהֹוָה אֶתְכֶם אַגִּיד לָכֶם לֹא־אֶמְנַע מִכֶּם דָּבָֽר׃

וְהֵמָּה אָמְרוּ אֶֽל־יִרְמְיָהוּ יְהִי יְהֹוָה בָּנוּ לְעֵד אֱמֶת וְנֶאֱמָן אִם־לֹא כְּֽכׇל־הַדָּבָר אֲשֶׁר יִֽשְׁלָחֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֵלֵינוּ כֵּן נַעֲשֶֽׂה׃

אִם־טוֹב וְאִם־רָע בְּקוֹל ׀ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ אֲשֶׁר (אנו) [אֲנַחְנוּ] שֹׁלְחִים אֹתְךָ אֵלָיו נִשְׁמָע לְמַעַן אֲשֶׁר יִֽיטַב־לָנוּ כִּי נִשְׁמַע בְּקוֹל יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ׃ {פ}