ירמיהו ט׳:י״ט-כ״א

כִּֽי־שְׁמַעְנָה נָשִׁים דְּבַר־יְהֹוָה וְתִקַּח אׇזְנְכֶם דְּבַר־פִּיו וְלַמֵּדְנָה בְנֽוֹתֵיכֶם נֶהִי וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָֽה׃

כִּי־עָלָֽה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ בַּחוּרִים מֵרְחֹבֽוֹת׃

דַּבֵּר כֹּה נְאֻם־יְהֹוָה וְנָֽפְלָה נִבְלַת הָאָדָם כְּדֹמֶן עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה וּכְעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר וְאֵין מְאַסֵּֽף׃ {ס}