זכריה ז׳:ד׳-ז׳

ובשביעי. הוא צום גדליה:

and in the seventh [month] That is the fast of Gedaliah.

הצום צמתוני אני. ה"א נקודה חטף פתח לפי שהיא משמשת ל' תמיהא שמא לכבודי צמתם שתהיו צריכים לצום גם עתה:

did you fast for Me, even for Me The ‘he’ is vowelized with a ‘hataf pattah’ because it is used as the interrogative: Did you fast in My honor that you should be required to fast now, too?

וכי תאכלו וכי תשתו. ואם לא תצומו מה לי גם בזו הלא אתם להנאתכם הוא המאכל והמשתה:

And when you eat and when you drink And, if you do not fast, that, too, means nothing to Me. Are not the food and the drink for your own pleasure?

הלא את הדברים. מי גרם לכם הצום והמספד הלא דברי תוכחות אשר קרא ה' וגו' הם החריבו אתכם ועל כן צמתם ואלה הדברים אשר קרא משפט אמת שפטו:

Was it not the words Who caused you the fast and the mourning? Was it not the words of reproof that the Lord proclaimed, etc.? They brought about your destruction, and therefore you fasted. And these are the words that He proclaimed: Execute true judgment.