Bamidbar 5 במדבר ה׳

צו את בני ישראל וגו'. פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וּשְׁמוֹנֶה פָרָשִׁיּוֹת נֶאֶמְרוּ בוֹ בַיּוֹם, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת גִּטִּין בְּפֶרֶק הַנִּזָּקִין (גיטין דף ס'):

Command Bnei Yisroel. This parshah was said on the day the Mishkon was erected. Eight parshiyos were said on that day, as is stated in Tractate Gittin, perek Hanizakin.

וישלחו מן המחנה. שָׁלֹשׁ מַחֲנוֹת הָיוּ שָׁם בִּשְׁעַת חֲנִיָּתָן, תּוֹךְ הַקְּלָעִים הִיא מַחֲנֵה שְׁכִינָה, חֲנִיַּת הַלְוִיִּם סָבִיב כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּפָרָשַׁת בְּמִדְבַּר סִינַי, הִיא מַחֲנֵה לְוִיָּה, וּמִשָּׁם וְעַד סוֹף מַחֲנֵה הַדְּגָלִים לְכָל אַרְבַּע הָרוּחוֹת הִיא מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל; הַצָּרוּעַ נִשְׁתַּלַּח חוּץ לְכֻלָּן, הַזָּב מֻתָּר בְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וּמְשֻׁלָּח מִן הַשְּׁתַיִם, וְטָמֵא לָנֶפֶשׁ מֻתָּר אַף בְּשֶׁל לְוִיָּה, וְאֵינוֹ מְשֻׁלָּח אֶלָּא מִשֶּׁל שְׁכִינָה, וְכָל זֶה דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ מִן הַמִּקְרָאוֹת בְּמַסֶּ' פְּסָחִים (דף ס"ז):

They must expel from the camp. There were three camps when they rested: Within the curtains was the camp of the Shechinah; the surrounding Levite encampment, as stated expressly in the parshah of Bemidbar Sinai, was the camp of the Levites; from there to the end of the encampment of the banners, in all the four directions, was the camp of the Israelites. The metzoro was sent out of all of them. The zav was permitted in the camp of the Israelites, but expelled from the [other] two. A person defiled by the dead was permitted even among the [encampment of] the Levites, being expelled only from the encampment of the Shechinah. All this, the Rabbis derive from Scriptural passages in Maseches Pesachim.

טמא לנפש. "דִּמְסָאָב לִטְמֵי נַפְשָׁא דֶאֱנָשָׁא", אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא לְשׁוֹן עַצְמוֹת אָדָם בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי. וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּבְ"רַ, "אַדְרִיאָנוּס שְׁחִיק טַמְיָא", שְׁחִיק עֲצָמוֹת:

Defiled by a [departed] soul. [Onkelos renders] דִּמְסָאָב לִטְמֵי נַפְשָׁא דֶאֱנָשָׁא, (“who were defiled by the bones of a human soul.”) In my opinion, the word means “human bones” in Aramaic. There are many [examples] in Bereishis Rabbah, “ טַמְיָא “ אַדְרִיאָנוּס שְׁחִיק — may [his] “bones” be crushed.

למעל מעל בה'. הֲרֵי חָזַר וְכָתַב כָּאן פָּרָשַׁת גּוֹזֵל וְנִשְׁבָּע עַל שֶׁקֶר, הִיא הָאֲמוּרָה בְפָרָשַׁת וַיִּקְרָא "וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ וְגוֹ'", וְנִשְׁנֵית כָּאן בִּשְׁבִיל שְׁנֵי דְבָרִים שֶׁנִּתְחַדְּשׁוּ בָהּ, הָאֶחָד שֶׁכָּתַב "וְהִתְוַדּוּ", לִמֵּד שֶׁאֵינוֹ חַיָּב חֹמֶשׁ וְאָשָׁם עַ"פִּ עֵדִים עַד שֶׁיּוֹדֶה בַדָּבָר, וְהַשֵּׁנִי עַל גֶּזֶל הַגֵּר שֶׁהוּא נָתוּן לַכֹּהֲנִים (עי' ספרי):

Acting treacherously against Adonoy. Scripture now reiterates the parshah of the thief who swears falsely, previously stated in the Portion of Vayikra, “[If a person sins] . . . and acts treacherously against God, lying to his fellow . . .” It is repeated here for the sake of two innovations. Firstly, Scripture writes “And they confess . . . [their sin],” teaching that he (the thief) is not required to pay the fifth and bring the asham (guilt-offering) when convicted by the testimony of witnesses, unless he confesses to the act. And secondly, [to teach] that property stolen from a proselyte must be given to the kohanim.

את אשמו בראשו. הוּא הַקֶּרֶן שֶׁנִּשְׁבָּע עָלָיו (ב"ק ק"י):

Principal amount of his guilt. This is the principal [payment] concerning which he took the oath.

לאשר אשם לו. לְמִי שֶׁנִּתְחַיֵּב לוֹ (כתובות י"ט):

To whom he is indebted. To the one to whom he is liable.

ואם אין לאיש גאל. שֶׁמֵּת הַתּוֹבֵעַ שֶׁהִשְׁבִּיעוֹ וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים:

But if the man has no redeemer. As the claimant died who put him (the thief) to the oath — without heirs.

להשיב האשם אליו. כְּשֶׁנִּמְלַךְ זֶה לְהִתְוַדּוֹת עַל עֲוֹנוֹ; וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁאֵין לוֹ גּוֹאֲלִים, אוֹ בֵן, אוֹ אָח, אוֹ שְׁאֵר בָּשָׂר הַקָּרוֹב מִמִּשְׁפַּחַת אָבִיו לְמַעְלָה עַד יַעֲקֹב? אֶלָּא זֶה הַגֵּר שֶׁמֵּת וְאֵין לוֹ יוֹרְשִׁים (סנהדרין ס"ח):

To whom the debt may be returned. When he (the thief) recants and confesses to his crime. The Rabbis remark, ‘Is there anyone in Yisroel without redeemers, whether a son, brother, or paternal blood relation [branching] upward to [the patriarch] Yaakov? But [this refers to] a proselyte who died without heirs.

האשם המושב. זֶה הַקֶּרֶן וְהַחֹמֶשׁ (בבא קמא ק"י):

The debt being returned. This is the principal and the fifth thereof.

לה' לכהן. קְנָאוֹ הַשֵּׁם וּנְתָנוֹ לַכֹּהֵן שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר (ספרי):

To Adonoy, [then] to the kohein. God takes possession of it, then gives it to the kohein [serving] in that watch.

מלבד איל הכפרים. הָאָמוּר בְּוַיִּקְרָא שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהָבִיא:

Besides the ram of forgiveness. Mentioned in Vayikra, which he is required to bring.

וכל תרומה וגו'. אָמַר רַ' יִשְׁמָעֵאל וְכִי תְרוּמָה מַקְרִיבִין לַכֹּהֵן? וַהֲלֹא הוּא הַמְחַזֵּר אַחֲרֶיהָ לְבֵית הַגְּרָנוֹת, וּמַה תַּ"ל אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן? אֵלּוּ הַבִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שמות כ"ג), "תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ", וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה יֵּעָשֶׂה בָהֶם, תַּ"ל "לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה", בָּא הַכָּתוּב וְלִמֵּד עַל הַבִּכּוּרִים שֶׁיִּהְיוּ נִתָּנִין לַכֹּהֵן (ספרי):

Every terumah-gift, etc. R’ Yishmael said, “Is terumah-gift brought to the kohein? Does he not seek it, himself, in the granary? Then why does the Torah state, ‘ . . . which they bring to the kohein?’ These are the bikurim-gifts, about which it is stated, ‘[. . . the first fruits of your land] must be brought to the House of Adonoy, your God.’ But one does not know what must be done with them. The Torah therefore states, ‘ . . . to the kohein, it shall belong to him.’ Scripture teaches, concerning the bikurim-gifts, that they must be given to the kohein.

ואיש את קדשיו לו יהיו. לְפִי שֶׁנֶּאֶמְרוּ מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה וּלְוִיָּה, יָכוֹל יָבוֹאוּ וְיִטְּלוּם בִּזְרוֹעַ, תַּ"ל "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ", מַגִּיד שֶׁטּוֹבַת הֲנָאָתָן לַבְּעָלִים, וְעוֹד מִדְרָשִׁים הַרְבֵּה דָרְשׁוּ בוֹ בְּסִפְרֵי; וּמִ"אַ וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ, מִי שֶׁמְּעַכֵּב מַעַשְׂרוֹתָיו וְאֵינוֹ נוֹתְנָן, לוֹ יִהְיוּ הַמַּעַשְׂרוֹת — סוֹף שֶׁאֵין שָׂדֵהוּ עוֹשֶׂה אֶלָּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שֶׁהָיְתָה לְמוּדָה לַעֲשׂוֹת (תנחומא ראה):

A man’s sacred objects shall be his. Since the priestly and Levite gifts are mandated, one might assume that they may confiscate them forcefully. The Torah therefore teaches that “A man’s sacred objects shall be his,” informing [us] that the executory benefits belong to the [original Israelite] owner. Many other homiletical interpretations are offered by Sifri. Midrash Aggadah [states], “A man’s sacred objects shall be his” [states]: If someone withholds his tithes, and refuses to give them, [then] “[they shall] be his” — the tithes. Ultimately, his land will yield only one tenth of its normal produce.

איש אשר יתן לכהן. מַתָּנוֹת הָרְאוּיוֹת לוֹ:

Whatever a man gives to the kohein [lit. A man who gives to the kohein]. The proper gifts.

לו יהיה. מָמוֹן הַרְבֵּה (ברכות סג.):

Shall be his. Great riches.

איש איש כי תשטה אשתו. מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ", אִם אַתָּה מְעַכֵּב מַתְּנוֹת הַכֹּהֵן, חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָבֹא אֶצְלוֹ לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסּוֹטָה:

If any man’s wife goes astray. What is written [immediately] above this subject? “A man’s sacred objects shall be his.” (v. 10) [This implies that] If you withhold the kohein’s gifts, then by your life! You will find it necessary to visit him, to bring the sotah to him.

איש איש. לְלַמֶּדְךָ שֶׁמּוֹעֶלֶת בִּשְׁתַּיִם – בְּאִישׁ מִלְחָמָה שֶׁלְּמַעְלָה, וְאִישָׁהּ מִלְּמַטָּה:

Any man [lit. A man, a man]. This teaches that she is doubly treacherous; against the “man of warfare” on high, and her husband [lit. “man”] below.

כי תשטה אשתו. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵין הַמְנָאֲפִין נוֹאֲפִין עַד שֶׁתִּכָּנֵס בָּהֶן רוּחַ שְׁטוּת, דִּכְתִיב "כִּי תִשְׂטֶה" וְכָתוּב בּוֹ "נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" (משלי ו'); וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: כי תשטה — תֵּט מִדַּרְכֵי צְנִיעוּת וְתֵחָשֵׁד בְּעֵינָיו, כְּמוֹ "שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבֹר" (שם ד'), "אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ" (שם ז'):

[If any man’s] wife goes astray. Our Rabbis teach: Adulterers do not commit adultery unless they are imbued with the spirit of foolishness, as it is written כִּי תִשְׂטֶה [lit. acts foolishly]. and it is written, “the adulterer lacks reason”: The simple explanation of the verse is, “[If any man’s wife] turns aside from the ways of modesty” and arouses his suspicion, as in “turn aside from him, and pass by,” “let your heart not turn to her ways.

ומעלה בו מעל. וּמַהוּ הַמַּעַל? ושכב איש אתה:

And acts treacherously toward him. What is the treachery?

ושכב איש. פְּרָט לְקָטָן וּמִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ (ספרי):

And a man has lain. This excludes a minor and a non-human.

אתה שכבת זרע. שְׁכִיבָתָהּ פּוֹסֶלֶת אוֹתָהּ, וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ פּוֹסֶלֶת אוֹתָהּ (כְּמַעֲשֶׂה בִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת שֶׁהָיוּ דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ):

With her. Lying with her disqualifies her. but not laying with her sister (as in the incident of two sisters who resembled one another).

ונעלם מעיני אישה. פְּרָט לְסוּמָא, הָא אִם הָיָה רוֹאֶה וּמְעַמְעֵם אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ (ספרי):

But it was hidden from her husband’s eyes. This excludes a blind man. Therefore, if he (the husband) saw [the adultery] and feigned ignorance, the [bitter] waters do not test her.

ונסתרה. שִׁעוּר שֶׁתֵּרָאֶה לְטֻמְאַת בִּיאָה:

She was concealed. Long enough to have been defiled by intercourse.

ועד אין בה. הָא אִם יֵשׁ בָּהּ אֲפִלּוּ עֵד אֶחָד שֶׁאָמַר נִטְמֵאת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה (סוטה ד'):

There is no witness against her. But if even one witness testified that she was defiled [by intercourse], she did not drink [the bitter waters].

ועד אין בה. בְּטֻמְאָה, אֲבָל יֵשׁ עֵדִים לִסְתִירָה (שם ב'):

There is no witness against her. To the defilement, but there are witnesses to the concealment.

נתפשה. נֶאֶנְסָה, כְּמוֹ "וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ" (דברים כ"ב):

Seized forcibly. Ravished, as in, “. . . siezed her forcibly and laid with her.”

ועבר עליו. קֹדֶם לַסְּתִירָה:

Comes upon him. Before the concealment.

רוח קנאה וקנה. פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ לְשׁוֹן הַתְרָאָה, שֶׁמַּתְרֶה בָהּ, אַל תִּסָּתְרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי:

A spirit of jealousy, and he is jealous. The Rabbis interpret this as “warning.” He warns her not to be alone with a certain man,

והוא נטמאה או עבר עליו וגו'. כְּלוֹמַר הוּא הִתְרָה בָּהּ, וְעָבְרָה עַל הַתְרָאָתוֹ, וְאֵין יָדוּעַ אִם נִטְמְאָה אִם לָאו:

And she was defiled. Or, comes upon him . . . etc. As if it had said, ‘he warned her and she ignored the warning, but it is not known whether or not she was defiled.’

קמח. שֶׁלֹּא יְהֵא מִסֹּלֶת:

flour. But not of fine flour.

שערים. וְלֹא חִטִּים, הִיא עָשְׂתָה מַעֲשֵׂה בְהֵמָה וְקָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה (סוטה י"ד):

Barley. But not wheat. [Because] she acted like an animal, her offering consists of animal feed.

לא יצק עליו שמן. שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנָהּ מְהֻדָּר, שֶׁהַשֶּׁמֶן קָרוּי אוֹר, וְהִיא עָשְׂתָה בַחֹשֶׁךְ:

He shall not pour oil over it. So that her offering may not be resplendent. for, [olive] oil is identified as light, while she acted in darkness.

ולא יתן עליו לבנה. שֶׁהָאִמָּהוֹת נִקְרְאוּ לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה" (שה"ש ד'), וְהִיא פֵרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן:

He shall not put frankincense on it. The matriarchs are called “frankincense,” as it is said, “. . . and to the hill of frankincense,” but she departed from their ways.

כי מנחת קנאת הוא. הַקֶּמַח הַזֶּה, קֶמַח לָשׁוֹן זָכָר:

For it is a meal-offering of jealousy. This meal. “Meal” is masculine.

מנחת קנאת. מְעוֹרֶרֶת עָלֶיהָ שְׁתֵּי קְנָאוֹת, קִנְאַת הַמָּקוֹם וְקִנְאַת הַבַּעַל (ספרי):

A meal-offering of jealousy (wrath). She arouses a double wrath against her; the wrath of the Supreme Omnipresent Being, and the wrath of her husband.

מים קדשים. שֶׁקָּדְשׁוּ בַכִּיּוֹר, לְפִי שֶׁנַּעֲשָׂה מִנְּחֹשֶׁת מַרְאוֹת הַצּוֹבְאוֹת, וְזוֹ פֵרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן, שֶׁהָיוּ נִבְעָלוֹת לְבַעְלֵיהֶן בְּמִצְרַיִם תַּחַת הַתַּפּוּחַ וְזוֹ קִלְקְלָה לְאַחֵר, תִּבָּדֵק בּוֹ:

Sanctified waters. Sanctified in the wash basin. Because the wash basin was made from the copper of the “multitude mirrors,” while this [sotah] departed from their ways. They had relations with their husbands in Egypt beneath the apple tree, but this [sotah] corrupted herself with a stranger — let her be tested by it (the wash basin).

בכלי חרש. הִיא הִשְׁקָת אֶת הַנּוֹאֵף יַיִן מְשֻׁבָּח בְּכוֹסוֹת מְשֻׁבָּחִים, לְפִיכָךְ תִּשְׁתֶּה מַיִם הַמָּרִים בִּמְקִדָּה בְזוּיָה שֶׁל חֶרֶס (סוטה ט'):

In a clay utensil. She served the adulterer excellent wine in superb goblets — therefore, let her drink the bitter water in a wretched clay cup.

והעמיד הכהן וגו'. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר "וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה'"? אֶלָּא מַסִּיעִין הָיוּ אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי לְיַגְּעָהּ וְתִטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה (סוטה ח'):

The kohein shall station . . . etc., Has it not already said, ‘ . .and station her before Adonoy’? (V. 16) But, they moved her from place to place to exhaust her, so that she might lose her composure and confess.

ופרע. סוֹתֵר אֶת קְלִיעַת שְׂעָרָהּ, כְּדֵי לְבַזּוֹתָהּ, מִכָּאן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁגִּלּוּי הָרֹאשׁ גְּנַאי לָהֶן (כתובות ע"ב):

Expose. He disentangles the plaits of her hair, to humiliate her. From this we derive that, for daughters of Yisroel, a bared head is debasing.

לפני ה'. בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר, הוּא שַׁעַר הָעֲזָרָה הַמִּזְרָחִי, דֶּרֶךְ כָּל הַנִּכְנָסִים (סוטה ז'):

Before Adonoy. At the Nikanor gate. This was the eastern gateway to the [Temple] courtyard, the route by which everyone entered.

ונתן על כפיה. לְיַגְּעָהּ, אוּלַי תִּטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה, וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם הַמְיֻחָד עַל הַמָּיִם (שם י"ד):

And place, on her palms. To exhaust her, [in the hope] that she might lose her composure and confess, so that the Sacred Name not be erased in the water.

המרים. עַל שֵׁם סוֹפָן, שֶׁהֵם מָרִים לָהּ (שם כ'):

The bitter. Because of their aftermath, when they are bitter to her.

המאררים. הַמְחַסְּרִים אוֹתָהּ מִן הָעוֹלָם, לְשׁוֹן "סִלּוֹן מַמְאִיר" (יחזקאל כ"ח), וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ מַיִם אֲרוּרִים, שֶׁהֲרֵי קְדוֹשִׁים הֵן, וְלֹא אֲרוּרִים כָּתַב הַכָּתוּב, אֶלָּא מְאָרְרִים אֶת אֲחֵרִים, וְאַף אֻנְקְלוֹס לֹא תִרְגֵּם "לִיטַיָּא" אֶלָּא "מְלַטְטַיָּא" — שֶׁמַּרְאוֹת קְלָלָה בְּגוּפָהּ שֶׁל זוֹ:

Lethal. Which eliminate her from the world, like the phrase, “. . . lethal thornbush.” But it is inappropriate to translate “accursed waters,” as they are sacred [v.17]. And Scripture does not write אֲרוּרִים, but מְאָרְרִים — affecting others. Even Onkelos did not translate לִיטַיָּא, “accursed,” but מְלַטְטַיָּא, “curse causing” — they reveal the curse in the body of this [sotah].

והשביע אתה וגו'. וּמַה הִיא הַשְּׁבוּעָה? אִם לֹא שָׁכַב הִנָּקִי, הָא אִם שָׁכַב, חִנָּקִי, שֶׁמִּכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן, אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה לִפְתֹּחַ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת תְּחִלָּה לִזְכוּת (שם י"ז; שבועות ל"ו; סנהדרין ל"ג):

Shall place her under oath . . . etc. What is the oath? ‘If no [man] laid [with you], be absolved but if he laid [with you], may you choke’! A negative statement expresses, by implication, its positive converse, but we are commanded to open capital cases with the presumption of innocence.

ואת כי שטית. כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אִם:

If you have gone astray. כִּי is used in the sense of “if.”

בשבעת האלה. שְׁבוּעָה שֶׁל קְלָלָה:

With the oath of accursedness. The oath which contains the curse.

יתן ה' אותך לאלה. שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מְקַלְלִין בִּיךְ — "יְבוֹאֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִפְלוֹנִית":

Adonoy shall make you a curse: Everyone will curse through you: ‘May [a curse] befall you the way it befell so-and-so.’

ולשבעה. שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל נִשְׁבָּעִין בִּיךְ —"אִם לֹא יֶאֱרַע לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵרַע לִפְלוֹנִית", וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי" (ישעיהו ס"ה), שֶׁהַצַּדִּיקִים נִשְׁבָּעִים בְּפֻרְעֲנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים, וְכֵן לְעִנְיַן הַבְּרָכָה, "וְנִבְרְכוּ וְגוֹ'" (בראשית י"ב), "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" (שם מ"ח):

And an oath. Everyone will swear through you: ‘If [my oath is] not [true], may [disaster] happen to me the way it happened to so-and-so. Similarly, it says, “you will leave your names [to be used] as an oath by My chosen.” — the virtuous swear by the punishment of the wicked. Similarly, with regard to blessings, “and through you will be blessed . . . etc., “through you shall [the People of] Yisroel bless, saying. . .”

את ירכך. בִּקְלָלָה הִקְדִּים יָרֵךְ לַבֶּטֶן, לְפִי שֶׁבָּהּ הִתְחִילָה בַעֲבֵרָה תְּחִלָּה (סוטה ח'):

Your thigh. In the curse, the thigh precedes the abdomen, because her transgression began there.

צבה. כְּתַרְגּוּמוֹ, נְפוּחָה:

Swell. As Targum [Onkelos] translates, “swollen.”

לצבות בטן. כְּמוֹ לְהַצְבּוֹת בֶּטֶן, זֶהוּ שִׁמּוּשׁ פַּתָּח שֶׁהַלָּמֶ"ד נְקוּדָה בוֹ. וְכֵן "לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ" (שמות י"ג), "לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ" (דברים א'), וְכֵן "לַנְפִּל יָרֵךְ" — לְהַנְפִּיל יָרֵךְ, שֶׁהַמַּיִם מַצְבִּים אֶת הַבֶּטֶן וּמַפִּילִים אֶת הַיָּרֵךְ:

To swell the abdomen. [לַצְבּוֹת בֶּטֶן is] like לְהַצְבּוֹת בֶּטֶן, “to cause the abdomen to swell.” This is the function of the פַּתַּח when it vocalizes the ל' . Similarly, לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ, (“to lead them on the way,”) לַרְאוֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶר תֵּלְכוּ בָהּ (“to show you the way in which to go.”) Similarly, לַנְפִּל יָרֵך, לְהַנְפִּיל יָרֵךְ (“to cause the thigh to collapse”). The waters swell the abdomen and collapse the thigh.

לצבות בטן ולנפל ירך. בִּטְנוֹ וִירֵכוֹ שֶׁל בּוֹעֵל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נִבְעֶלֶת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה" הֲרֵי שֶׁל נִבְעֶלֶת אָמוּר (סוטה כ"ח):

To swell the abdomen and collapse the thigh. The abdomen and thigh of the adulterer, or perhaps it refers only to the adulteress? When Scripture says, “. . . your thigh to collapse and abdomen to swell,” the [punishment of the] adulteress has been stated.

אמן אמן. קַבָּלַת שְׁבוּעָה – אָמֵן עַל הָאָלָה אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה, אָמֵן אִם מֵאִישׁ זֶה אָמֵן אִם מֵאִישׁ אַחֵר, אָמֵן שֶׁלֹּא סָטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה (שם י"ח):

Amein, Amein. [This is] The acceptance of the oath. Amein for the curse, Amein for the oath. Amein if [I strayed] from this husband, Amein if [I strayed] from a different husband. Amein that I did not stray [when] betrothed, married, levirately engaged or taken to his home.

והשקה את האשה. אֵין זֶה סֵדֶר הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֲרֵי בַתְּחִלָּהּ מַקְרִיב מִנְחָתָהּ, אֶלָּא הַכָּתוּב מְבַשֶּׂרְךָ שֶׁכְּשֶׁיַּשְׁקֶנָּה יָבֹאוּ בָהּ לְמָרִים; לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בֶּטֶן וְיָרֵךְ, מִנַּיִן לִשְׁאָר כָּל הַגּוּף? תַּ"ל ובאו בה — בְּכֻלָּהּ, אִ"כַּ מַה תַּ"ל בֶּטֶן וְיָרֵךְ? לְפִי שֶׁהֵן הִתְחִילוּ בַעֲבֵרָה תְּחִלָּה לְפִיכָךְ הִתְחִיל מֵהֶם הַפֻּרְעָנוּת (ספרי):

He shall have the woman drink. It was not done in this order, as he brought her offering first. But Scripture informs you that when he does give her the waters, they will penetrate her with bitterness. Since it [merely] says “abdomen” and “thigh,” how do we know the rest of the body [is affected]? The Torah states “and [the waters] shall enter her,” completely. If so, why does the Torah say “abdomen” and “thigh”? Since they began the transgression, the punishment began with them.

למרים. לִהְיוֹת לָהּ רָעִים וּמָרִים:

To become bitter. They will be harmful and bitter for her.

והניף. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, וְאַף הִיא מְנִיפָה עִמּוֹ, שֶׁיָּדָהּ לְמַעְלָה מִיָּדוֹ שֶׁל כֹּהֵן:

And shall wave. He moves it forward, back, up, and down. She, too, waves with him, with her hand above the hand of the kohein.

והקריב אתה. זוֹ הִיא הַגָּשָׁתָהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית שֶׁל מִזְבֵּחַ קֹדֶם קְמִיצָה, כִּשְׁאָר מְנָחוֹת (סוטה י"ד):

And bring it. This refers to placing it at the southwest corner of the altar before taking the handful, like the other minchah- offerings.

אזכרתה. הוּא הַקֹּמֶץ, שֶׁעַ"יְ הַקְטָרָתוֹ הַמִּנְחָה בָאָה לְזִכָּרוֹן לְגָבוֹהַּ (ספרי):

Its commemoration. This is the handful. Through its burning, the mincha-offering is remembered on high. (Sifri, 5:72.)

והשקה את המים. לְרַבּוֹת, שֶׁאִם אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה לְאַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִלָּה, מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ, אֶלָּא אִ"כֵּ אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי (ספרי; סוטה כ'):

He shall make her drink the water. [This is written] to add that if she said, ”I will not drink” after the scroll was erased, we coerce her, forcing her to drink against her will, unless she says “I am defiled.”

וצבתה בטנה וגו'. אַעַ"פִּ שֶׁבַּקְּלָלָה הִזְכִּיר יָרֵךְ תְּחִלָּה, הַמַּיִם אֵין בּוֹדְקִין אֶלָּא כְּדֶרֶךְ כְּנִיסָתָן בָּהּ (שם ט'):

Her abdomen will swell. Although, in the curse, Scripture mentions the thigh first, the water tested her just the way it entered her.

והיתה האשה לאלה. כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל אָלִין בָּהּ:

The woman will be a curse. As I explained, everyone will use her to curse.

בקרב עמה. הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין אָדָם הַמִּתְנַוֵּל בְּמָקוֹם שֶׁנִּכָּר, לְאָדָם הַמִּתְנַוֵּל בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִכָּר:

Among her people. There is a difference between a person disgraced among those who know her, and a person disgraced among those who do not know her.

ואם לא נטמא האשה. בִּסְתִירָה זוֹ:

But if the woman was not defiled. During this concealment.

וטהרה הוא. מִמָּקוֹם אַחֵר:

And is pure. From any other place.

ונקתה. מִמַּיִם הַמְאָרְרִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא ונזרעה זרע — אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר תֵּלֵד בְּרֶוַח, אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת שְׁחֹרִים, מֵעַתָּה יוֹלֶדֶת לְבָנִים:

She will be cleansed. Of the lethal waters. Furthermore, “she will bear seed” — if she suffered during childbirth, her labor will now be painless. If she gave birth to swarthy [babies], they will now be light.

או איש. כְּמוֹ "אוֹ נוֹדַע" (שמות כ"א), כְּלוֹמַר אִם אִישׁ קַנַּאי הוּא, לְכָךְ והעמיד את האשה.

If (lit., or) [he is] a man. As in, “If it was known.” As if it had said, “If he is a vengeful man, and, therefore, he shall have the woman stand.”

ונקה האיש מעון. אִם בְּדָקוּהָ הַמַּיִם, אַל יִדְאַג לוֹמַר "חַבְתִּי בְמִיתָתָהּ", נָקִי הוּא מִן הָעֹנֶשׁ; דָּ"אַ: מִשֶּׁיַּשְׁקֶנָּה תְּהֵא אֶצְלוֹ בְּהֶתֵּר, וְנִקָּה מֵעָוֹן, שֶׁהַסּוֹטָה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ (ספרי):

The man is cleansed of sin. If the water affected her, let him not be tormented saying: “I was responsible for her death.” He is cleansed from punishment. Another interpretation: After he (the kohein) causes her to drink, she is permitted to be with him (her husband), and he is cleansed of sin. For, the [untested] sotah is forbidden to [have intimate relations with] her husband.