Nasso, Aliyah 4 נשא, רביעי

איש איש כי תשטה אשתו. מַה כָּתוּב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן? "וְאִישׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיוּ", אִם אַתָּה מְעַכֵּב מַתְּנוֹת הַכֹּהֵן, חַיֶּיךָ שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָבֹא אֶצְלוֹ לְהָבִיא לוֹ אֶת הַסּוֹטָה:

If any man’s wife goes astray. What is written [immediately] above this subject? “A man’s sacred objects shall be his.” (v. 10) [This implies that] If you withhold the kohein’s gifts, then by your life! You will find it necessary to visit him, to bring the sotah to him.

איש איש. לְלַמֶּדְךָ שֶׁמּוֹעֶלֶת בִּשְׁתַּיִם – בְּאִישׁ מִלְחָמָה שֶׁלְּמַעְלָה, וְאִישָׁהּ מִלְּמַטָּה:

Any man [lit. A man, a man]. This teaches that she is doubly treacherous; against the “man of warfare” on high, and her husband [lit. “man”] below.

כי תשטה אשתו. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ אֵין הַמְנָאֲפִין נוֹאֲפִין עַד שֶׁתִּכָּנֵס בָּהֶן רוּחַ שְׁטוּת, דִּכְתִיב "כִּי תִשְׂטֶה" וְכָתוּב בּוֹ "נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב" (משלי ו'); וּפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא: כי תשטה — תֵּט מִדַּרְכֵי צְנִיעוּת וְתֵחָשֵׁד בְּעֵינָיו, כְּמוֹ "שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבֹר" (שם ד'), "אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ" (שם ז'):

[If any man’s] wife goes astray. Our Rabbis teach: Adulterers do not commit adultery unless they are imbued with the spirit of foolishness, as it is written כִּי תִשְׂטֶה [lit. acts foolishly]. and it is written, “the adulterer lacks reason”: The simple explanation of the verse is, “[If any man’s wife] turns aside from the ways of modesty” and arouses his suspicion, as in “turn aside from him, and pass by,” “let your heart not turn to her ways.

ומעלה בו מעל. וּמַהוּ הַמַּעַל? ושכב איש אתה:

And acts treacherously toward him. What is the treachery?

ושכב איש. פְּרָט לְקָטָן וּמִי שֶׁאֵינוֹ אִישׁ (ספרי):

And a man has lain. This excludes a minor and a non-human.

אתה שכבת זרע. שְׁכִיבָתָהּ פּוֹסֶלֶת אוֹתָהּ, וְאֵין שְׁכִיבַת אֲחוֹתָהּ פּוֹסֶלֶת אוֹתָהּ (כְּמַעֲשֶׂה בִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת שֶׁהָיוּ דּוֹמוֹת זוֹ לָזוֹ):

With her. Lying with her disqualifies her. but not laying with her sister (as in the incident of two sisters who resembled one another).

ונעלם מעיני אישה. פְּרָט לְסוּמָא, הָא אִם הָיָה רוֹאֶה וּמְעַמְעֵם אֵין הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ (ספרי):

But it was hidden from her husband’s eyes. This excludes a blind man. Therefore, if he (the husband) saw [the adultery] and feigned ignorance, the [bitter] waters do not test her.

ונסתרה. שִׁעוּר שֶׁתֵּרָאֶה לְטֻמְאַת בִּיאָה:

She was concealed. Long enough to have been defiled by intercourse.

ועד אין בה. הָא אִם יֵשׁ בָּהּ אֲפִלּוּ עֵד אֶחָד שֶׁאָמַר נִטְמֵאת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה (סוטה ד'):

There is no witness against her. But if even one witness testified that she was defiled [by intercourse], she did not drink [the bitter waters].

ועד אין בה. בְּטֻמְאָה, אֲבָל יֵשׁ עֵדִים לִסְתִירָה (שם ב'):

There is no witness against her. To the defilement, but there are witnesses to the concealment.

נתפשה. נֶאֶנְסָה, כְּמוֹ "וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ" (דברים כ"ב):

Seized forcibly. Ravished, as in, “. . . siezed her forcibly and laid with her.”

ועבר עליו. קֹדֶם לַסְּתִירָה:

Comes upon him. Before the concealment.

רוח קנאה וקנה. פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ לְשׁוֹן הַתְרָאָה, שֶׁמַּתְרֶה בָהּ, אַל תִּסָּתְרִי עִם אִישׁ פְּלוֹנִי:

A spirit of jealousy, and he is jealous. The Rabbis interpret this as “warning.” He warns her not to be alone with a certain man,

והוא נטמאה או עבר עליו וגו'. כְּלוֹמַר הוּא הִתְרָה בָּהּ, וְעָבְרָה עַל הַתְרָאָתוֹ, וְאֵין יָדוּעַ אִם נִטְמְאָה אִם לָאו:

And she was defiled. Or, comes upon him . . . etc. As if it had said, ‘he warned her and she ignored the warning, but it is not known whether or not she was defiled.’

קמח. שֶׁלֹּא יְהֵא מִסֹּלֶת:

flour. But not of fine flour.

שערים. וְלֹא חִטִּים, הִיא עָשְׂתָה מַעֲשֵׂה בְהֵמָה וְקָרְבָּנָהּ מַאֲכַל בְּהֵמָה (סוטה י"ד):

Barley. But not wheat. [Because] she acted like an animal, her offering consists of animal feed.

לא יצק עליו שמן. שֶׁלֹּא יְהֵא קָרְבָּנָהּ מְהֻדָּר, שֶׁהַשֶּׁמֶן קָרוּי אוֹר, וְהִיא עָשְׂתָה בַחֹשֶׁךְ:

He shall not pour oil over it. So that her offering may not be resplendent. for, [olive] oil is identified as light, while she acted in darkness.

ולא יתן עליו לבנה. שֶׁהָאִמָּהוֹת נִקְרְאוּ לְבוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה" (שה"ש ד'), וְהִיא פֵרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן:

He shall not put frankincense on it. The matriarchs are called “frankincense,” as it is said, “. . . and to the hill of frankincense,” but she departed from their ways.

כי מנחת קנאת הוא. הַקֶּמַח הַזֶּה, קֶמַח לָשׁוֹן זָכָר:

For it is a meal-offering of jealousy. This meal. “Meal” is masculine.

מנחת קנאת. מְעוֹרֶרֶת עָלֶיהָ שְׁתֵּי קְנָאוֹת, קִנְאַת הַמָּקוֹם וְקִנְאַת הַבַּעַל (ספרי):

A meal-offering of jealousy (wrath). She arouses a double wrath against her; the wrath of the Supreme Omnipresent Being, and the wrath of her husband.

מים קדשים. שֶׁקָּדְשׁוּ בַכִּיּוֹר, לְפִי שֶׁנַּעֲשָׂה מִנְּחֹשֶׁת מַרְאוֹת הַצּוֹבְאוֹת, וְזוֹ פֵרְשָׁה מִדַּרְכֵיהֶן, שֶׁהָיוּ נִבְעָלוֹת לְבַעְלֵיהֶן בְּמִצְרַיִם תַּחַת הַתַּפּוּחַ וְזוֹ קִלְקְלָה לְאַחֵר, תִּבָּדֵק בּוֹ:

Sanctified waters. Sanctified in the wash basin. Because the wash basin was made from the copper of the “multitude mirrors,” while this [sotah] departed from their ways. They had relations with their husbands in Egypt beneath the apple tree, but this [sotah] corrupted herself with a stranger — let her be tested by it (the wash basin).

בכלי חרש. הִיא הִשְׁקָת אֶת הַנּוֹאֵף יַיִן מְשֻׁבָּח בְּכוֹסוֹת מְשֻׁבָּחִים, לְפִיכָךְ תִּשְׁתֶּה מַיִם הַמָּרִים בִּמְקִדָּה בְזוּיָה שֶׁל חֶרֶס (סוטה ט'):

In a clay utensil. She served the adulterer excellent wine in superb goblets — therefore, let her drink the bitter water in a wretched clay cup.

והעמיד הכהן וגו'. וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר "וְהֶעֱמִדָהּ לִפְנֵי ה'"? אֶלָּא מַסִּיעִין הָיוּ אוֹתָהּ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם כְּדֵי לְיַגְּעָהּ וְתִטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה (סוטה ח'):

The kohein shall station . . . etc., Has it not already said, ‘ . .and station her before Adonoy’? (V. 16) But, they moved her from place to place to exhaust her, so that she might lose her composure and confess.

ופרע. סוֹתֵר אֶת קְלִיעַת שְׂעָרָהּ, כְּדֵי לְבַזּוֹתָהּ, מִכָּאן לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁגִּלּוּי הָרֹאשׁ גְּנַאי לָהֶן (כתובות ע"ב):

Expose. He disentangles the plaits of her hair, to humiliate her. From this we derive that, for daughters of Yisroel, a bared head is debasing.

לפני ה'. בְּשַׁעַר נִקָּנוֹר, הוּא שַׁעַר הָעֲזָרָה הַמִּזְרָחִי, דֶּרֶךְ כָּל הַנִּכְנָסִים (סוטה ז'):

Before Adonoy. At the Nikanor gate. This was the eastern gateway to the [Temple] courtyard, the route by which everyone entered.

ונתן על כפיה. לְיַגְּעָהּ, אוּלַי תִּטָּרֵף דַּעְתָּהּ וְתוֹדֶה, וְלֹא יִמָּחֶה שֵׁם הַמְיֻחָד עַל הַמָּיִם (שם י"ד):

And place, on her palms. To exhaust her, [in the hope] that she might lose her composure and confess, so that the Sacred Name not be erased in the water.

המרים. עַל שֵׁם סוֹפָן, שֶׁהֵם מָרִים לָהּ (שם כ'):

The bitter. Because of their aftermath, when they are bitter to her.

המאררים. הַמְחַסְּרִים אוֹתָהּ מִן הָעוֹלָם, לְשׁוֹן "סִלּוֹן מַמְאִיר" (יחזקאל כ"ח), וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ מַיִם אֲרוּרִים, שֶׁהֲרֵי קְדוֹשִׁים הֵן, וְלֹא אֲרוּרִים כָּתַב הַכָּתוּב, אֶלָּא מְאָרְרִים אֶת אֲחֵרִים, וְאַף אֻנְקְלוֹס לֹא תִרְגֵּם "לִיטַיָּא" אֶלָּא "מְלַטְטַיָּא" — שֶׁמַּרְאוֹת קְלָלָה בְּגוּפָהּ שֶׁל זוֹ:

Lethal. Which eliminate her from the world, like the phrase, “. . . lethal thornbush.” But it is inappropriate to translate “accursed waters,” as they are sacred [v.17]. And Scripture does not write אֲרוּרִים, but מְאָרְרִים — affecting others. Even Onkelos did not translate לִיטַיָּא, “accursed,” but מְלַטְטַיָּא, “curse causing” — they reveal the curse in the body of this [sotah].

והשביע אתה וגו'. וּמַה הִיא הַשְּׁבוּעָה? אִם לֹא שָׁכַב הִנָּקִי, הָא אִם שָׁכַב, חִנָּקִי, שֶׁמִּכְּלַל לָאו אַתָּה שׁוֹמֵעַ הֵן, אֶלָּא שֶׁמִּצְוָה לִפְתֹּחַ בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת תְּחִלָּה לִזְכוּת (שם י"ז; שבועות ל"ו; סנהדרין ל"ג):

Shall place her under oath . . . etc. What is the oath? ‘If no [man] laid [with you], be absolved but if he laid [with you], may you choke’! A negative statement expresses, by implication, its positive converse, but we are commanded to open capital cases with the presumption of innocence.

ואת כי שטית. כִּי מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן אִם:

If you have gone astray. כִּי is used in the sense of “if.”

בשבעת האלה. שְׁבוּעָה שֶׁל קְלָלָה:

With the oath of accursedness. The oath which contains the curse.

יתן ה' אותך לאלה. שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל מְקַלְלִין בִּיךְ — "יְבוֹאֵךְ כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִפְלוֹנִית":

Adonoy shall make you a curse: Everyone will curse through you: ‘May [a curse] befall you the way it befell so-and-so.’

ולשבעה. שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל נִשְׁבָּעִין בִּיךְ —"אִם לֹא יֶאֱרַע לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵרַע לִפְלוֹנִית", וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְהִנַּחְתֶּם שִׁמְכֶם לִשְׁבוּעָה לִבְחִירַי" (ישעיהו ס"ה), שֶׁהַצַּדִּיקִים נִשְׁבָּעִים בְּפֻרְעֲנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים, וְכֵן לְעִנְיַן הַבְּרָכָה, "וְנִבְרְכוּ וְגוֹ'" (בראשית י"ב), "בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר" (שם מ"ח):

And an oath. Everyone will swear through you: ‘If [my oath is] not [true], may [disaster] happen to me the way it happened to so-and-so. Similarly, it says, “you will leave your names [to be used] as an oath by My chosen.” — the virtuous swear by the punishment of the wicked. Similarly, with regard to blessings, “and through you will be blessed . . . etc., “through you shall [the People of] Yisroel bless, saying. . .”

את ירכך. בִּקְלָלָה הִקְדִּים יָרֵךְ לַבֶּטֶן, לְפִי שֶׁבָּהּ הִתְחִילָה בַעֲבֵרָה תְּחִלָּה (סוטה ח'):

Your thigh. In the curse, the thigh precedes the abdomen, because her transgression began there.

צבה. כְּתַרְגּוּמוֹ, נְפוּחָה:

Swell. As Targum [Onkelos] translates, “swollen.”

לצבות בטן. כְּמוֹ לְהַצְבּוֹת בֶּטֶן, זֶהוּ שִׁמּוּשׁ פַּתָּח שֶׁהַלָּמֶ"ד נְקוּדָה בוֹ. וְכֵן "לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ" (שמות י"ג), "לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ" (דברים א'), וְכֵן "לַנְפִּל יָרֵךְ" — לְהַנְפִּיל יָרֵךְ, שֶׁהַמַּיִם מַצְבִּים אֶת הַבֶּטֶן וּמַפִּילִים אֶת הַיָּרֵךְ:

To swell the abdomen. [לַצְבּוֹת בֶּטֶן is] like לְהַצְבּוֹת בֶּטֶן, “to cause the abdomen to swell.” This is the function of the פַּתַּח when it vocalizes the ל' . Similarly, לַנְחוֹתָם הַדֶּרֶךְ, (“to lead them on the way,”) לַרְאוֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶר תֵּלְכוּ בָהּ (“to show you the way in which to go.”) Similarly, לַנְפִּל יָרֵך, לְהַנְפִּיל יָרֵךְ (“to cause the thigh to collapse”). The waters swell the abdomen and collapse the thigh.

לצבות בטן ולנפל ירך. בִּטְנוֹ וִירֵכוֹ שֶׁל בּוֹעֵל, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא נִבְעֶלֶת, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "אֶת יְרֵכֵךְ נֹפֶלֶת וְאֶת בִּטְנֵךְ צָבָה" הֲרֵי שֶׁל נִבְעֶלֶת אָמוּר (סוטה כ"ח):

To swell the abdomen and collapse the thigh. The abdomen and thigh of the adulterer, or perhaps it refers only to the adulteress? When Scripture says, “. . . your thigh to collapse and abdomen to swell,” the [punishment of the] adulteress has been stated.

אמן אמן. קַבָּלַת שְׁבוּעָה – אָמֵן עַל הָאָלָה אָמֵן עַל הַשְּׁבוּעָה, אָמֵן אִם מֵאִישׁ זֶה אָמֵן אִם מֵאִישׁ אַחֵר, אָמֵן שֶׁלֹּא סָטִיתִי אֲרוּסָה וּנְשׂוּאָה שׁוֹמֶרֶת יָבָם וּכְנוּסָה (שם י"ח):

Amein, Amein. [This is] The acceptance of the oath. Amein for the curse, Amein for the oath. Amein if [I strayed] from this husband, Amein if [I strayed] from a different husband. Amein that I did not stray [when] betrothed, married, levirately engaged or taken to his home.

והשקה את האשה. אֵין זֶה סֵדֶר הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֲרֵי בַתְּחִלָּהּ מַקְרִיב מִנְחָתָהּ, אֶלָּא הַכָּתוּב מְבַשֶּׂרְךָ שֶׁכְּשֶׁיַּשְׁקֶנָּה יָבֹאוּ בָהּ לְמָרִים; לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר בֶּטֶן וְיָרֵךְ, מִנַּיִן לִשְׁאָר כָּל הַגּוּף? תַּ"ל ובאו בה — בְּכֻלָּהּ, אִ"כַּ מַה תַּ"ל בֶּטֶן וְיָרֵךְ? לְפִי שֶׁהֵן הִתְחִילוּ בַעֲבֵרָה תְּחִלָּה לְפִיכָךְ הִתְחִיל מֵהֶם הַפֻּרְעָנוּת (ספרי):

He shall have the woman drink. It was not done in this order, as he brought her offering first. But Scripture informs you that when he does give her the waters, they will penetrate her with bitterness. Since it [merely] says “abdomen” and “thigh,” how do we know the rest of the body [is affected]? The Torah states “and [the waters] shall enter her,” completely. If so, why does the Torah say “abdomen” and “thigh”? Since they began the transgression, the punishment began with them.

למרים. לִהְיוֹת לָהּ רָעִים וּמָרִים:

To become bitter. They will be harmful and bitter for her.

והניף. מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד, וְאַף הִיא מְנִיפָה עִמּוֹ, שֶׁיָּדָהּ לְמַעְלָה מִיָּדוֹ שֶׁל כֹּהֵן:

And shall wave. He moves it forward, back, up, and down. She, too, waves with him, with her hand above the hand of the kohein.

והקריב אתה. זוֹ הִיא הַגָּשָׁתָהּ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית שֶׁל מִזְבֵּחַ קֹדֶם קְמִיצָה, כִּשְׁאָר מְנָחוֹת (סוטה י"ד):

And bring it. This refers to placing it at the southwest corner of the altar before taking the handful, like the other minchah- offerings.

אזכרתה. הוּא הַקֹּמֶץ, שֶׁעַ"יְ הַקְטָרָתוֹ הַמִּנְחָה בָאָה לְזִכָּרוֹן לְגָבוֹהַּ (ספרי):

Its commemoration. This is the handful. Through its burning, the mincha-offering is remembered on high. (Sifri, 5:72.)

והשקה את המים. לְרַבּוֹת, שֶׁאִם אָמְרָה אֵינִי שׁוֹתָה לְאַחַר שֶׁנִּמְחֲקָה מְגִלָּה, מְעַרְעֲרִין אוֹתָהּ וּמַשְׁקִין אוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ, אֶלָּא אִ"כֵּ אָמְרָה טְמֵאָה אֲנִי (ספרי; סוטה כ'):

He shall make her drink the water. [This is written] to add that if she said, ”I will not drink” after the scroll was erased, we coerce her, forcing her to drink against her will, unless she says “I am defiled.”

וצבתה בטנה וגו'. אַעַ"פִּ שֶׁבַּקְּלָלָה הִזְכִּיר יָרֵךְ תְּחִלָּה, הַמַּיִם אֵין בּוֹדְקִין אֶלָּא כְּדֶרֶךְ כְּנִיסָתָן בָּהּ (שם ט'):

Her abdomen will swell. Although, in the curse, Scripture mentions the thigh first, the water tested her just the way it entered her.

והיתה האשה לאלה. כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי, שֶׁיְּהֵא הַכֹּל אָלִין בָּהּ:

The woman will be a curse. As I explained, everyone will use her to curse.

בקרב עמה. הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין אָדָם הַמִּתְנַוֵּל בְּמָקוֹם שֶׁנִּכָּר, לְאָדָם הַמִּתְנַוֵּל בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ נִכָּר:

Among her people. There is a difference between a person disgraced among those who know her, and a person disgraced among those who do not know her.

ואם לא נטמא האשה. בִּסְתִירָה זוֹ:

But if the woman was not defiled. During this concealment.

וטהרה הוא. מִמָּקוֹם אַחֵר:

And is pure. From any other place.

ונקתה. מִמַּיִם הַמְאָרְרִים, וְלֹא עוֹד אֶלָּא ונזרעה זרע — אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת בְּצַעַר תֵּלֵד בְּרֶוַח, אִם הָיְתָה יוֹלֶדֶת שְׁחֹרִים, מֵעַתָּה יוֹלֶדֶת לְבָנִים:

She will be cleansed. Of the lethal waters. Furthermore, “she will bear seed” — if she suffered during childbirth, her labor will now be painless. If she gave birth to swarthy [babies], they will now be light.

או איש. כְּמוֹ "אוֹ נוֹדַע" (שמות כ"א), כְּלוֹמַר אִם אִישׁ קַנַּאי הוּא, לְכָךְ והעמיד את האשה.

If (lit., or) [he is] a man. As in, “If it was known.” As if it had said, “If he is a vengeful man, and, therefore, he shall have the woman stand.”

ונקה האיש מעון. אִם בְּדָקוּהָ הַמַּיִם, אַל יִדְאַג לוֹמַר "חַבְתִּי בְמִיתָתָהּ", נָקִי הוּא מִן הָעֹנֶשׁ; דָּ"אַ: מִשֶּׁיַּשְׁקֶנָּה תְּהֵא אֶצְלוֹ בְּהֶתֵּר, וְנִקָּה מֵעָוֹן, שֶׁהַסּוֹטָה אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ (ספרי):

The man is cleansed of sin. If the water affected her, let him not be tormented saying: “I was responsible for her death.” He is cleansed from punishment. Another interpretation: After he (the kohein) causes her to drink, she is permitted to be with him (her husband), and he is cleansed of sin. For, the [untested] sotah is forbidden to [have intimate relations with] her husband.

כי יפלא. יַפְרִישׁ; לָמָּה נִסְמְכָה פָרָשַׁת נָזִיר לְפָרָשַׁת סוֹטָה? לוֹמַר לְךָ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה סוֹטָה בְקִלְקוּלָהּ יַזִּיר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, שֶׁהוּא מֵבִיא לִידֵי נִאוּף (סוטה ב'):

If . . . sets apart. Sets [himself] apart. Why is the chapter of the nazirite placed next to the chapter of the sotah? To tell you that whoever observes a sotah in her decadence should take the nazirite vow against wine, which leads to promiscuity.

נדר נזיר. אֵין נְזִירָה בְכָל מָקוֹם אֶלָּא פְּרִישָׁה, אַף כָּאן שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הַיַּיִן:

A nazirite vow. נְזִירָה always indicates abstinence. Here, too, he abstains from wine.

להזיר לה'. לְהַבְדִּיל עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן לְשֵׁם שָׁמַיִם:

To set [himself] apart for Adonoy. To separate himself from wine for the sake of heaven.

מיין ושכר. כְּתַרְגּוּמוֹ "מֵחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק", שֶׁהַיַּיִן מְשַׁכֵּר כְּשֶׁהוּא יָשָׁן:

From new or old [intoxicating] wine. As Targum [Onkelos] translates; “from new wine or old”: Wine intoxicates when aged.

וכל משרת. לְשׁוֹן צְבִיעָה בְּמַיִם וְכָל מַשְׁקֶה; וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה יֵשׁ הַרְבֵּה, אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמָּנִים (שבת י"ז), נָזִיר שֶׁשָּׁרָה פִתּוֹ (נזיר ל"ד):

Anything steeped in grapes. The word [מִשְׁרַת] denotes adding color to water, or any beverage. In the Mishnaic idiom, there are many [examples]: ‘One does not steep ink or dye’, ‘If a nazirite steeped his bread in wine’.

חרצנים. הֵם הַגַּרְעִינִין:

Seeds. These are the kernels.

זג. הֵם קְלִפוֹת שֶׁמִּבַּחוּץ, שֶׁהַחַרְצַנִּים בְּתוֹכָן כְּעִנְבָּל בְּזוּג:

Skin. These are the outer shells in which the seeds are [held] like the tongue of a bell.

קדש יהיה. הַשֵּׂעָר שֶׁלּוֹ, לְגַדֵּל הַפֶּרַע שֶׁל שְׂעַר רֹאשׁוֹ (ספרי; תענית י"א):

He shall be sacred. His hair, for growing the growth of hair on his head.

פרע. נָקוּד פַּתָּח קָטָן אַף שֶׁהוּא דָּבוּק לִשְׂעַר רֹאשׁוֹ — פֶּרַע שֶׁל שֵׂעָר, וּפֵרוּשׁ שֶׁל פֶּרַע, גִּדּוּל שֶׁל שֵׂעָר, וְכֵן "אֶת רֹאשׁוֹ לֹא יִפְרָע" (ויקרא כ"א), וְאֵין קָרוּי פֶּרַע פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם (ספרי; סנהדרין כ"ב):

Long. This is vocalized with a small patach (segol), even though it is attached to “the hair of his head” — the growth of hair. The meaning of פֶּרַע is “growth of hair.” Similarly, “He (the kohein gadol) shall not permit the growth of hair on his head.” It is not considered a פֶּרַע (growth) [if uncut] less than thirty days.

כל ימי נזרו קדש הוא. זוֹ קְדֻשַּׁת הַגּוּף, מִלִּטַּמֵּא לְמֵתִים (ספרי):

All the days of his separation, he is sacred. This refers to personal sanctity, from defilement [by contact] with the dead.

בפתע. זֶה אֹנֶס:

Suddenly. This refers to the unavoidable.

פתאום. זֶה שׁוֹגֵג, וְיֵ"א פֶּתַע פִּתְאֹם דָּבָר אֶחָד הוּא – מִקְרֶה שֶׁל פִּתְאוֹם:

[Or] unexpectedly. This refers to the unintentional. Some say פֶּתַע פִּתְאוֹם is a single statement, [meaning] ”a sudden incident.”

וכי ימות מת עליו. בָּאֹהֶל שֶׁהוּא בוֹ:

If someone died near him. In the tent where he was.

ביום טהרתו. בְּיוֹם הַזָּאָתוֹ, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא טָהוֹר לְגַמְרֵי, תַּ"ל "בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", אִי שְׁבִיעִי יָכוֹל אֲפִלּוּ לֹא הִזָּה, תַּ"ל "בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" (ספרי):

On the day of his purification. On the day when he is sprinkled. Or, perhaps only the eighth [day], when he is completely purified? The Torah therefore states, “on the seventh day.” If the seventh, perhaps even if he was not sprinkled? The Torah therefore states, “on the day of his purification.”

וביום השמיני יבא שתי תרים. לְהוֹצִיא אֶת הַשְּׁבִיעִי, אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְהוֹצִיא אֶת הַתְּשִׁיעִי ? קָבַע זְמַן לַקְּרֵבִין וְקָבַע זְמַן לַמַּקְרִיבִין, מַה קְּרֵבִין הִכְשִׁיר שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה, אַף מַקְרִיבִין שְׁמִינִי וּמִשְּׁמִינִי וָהָלְאָה (שם):

On the eighth day he shall take two turtledoves. This excludes the seventh [day]. Or perhaps it is intended to exclude the ninth [day]? [Scripture] designated a time for the offerings, and designated a time for those who bring them. Just as the offerings are sanctioned on the eighth, and from the eighth and onward, so [are] those who bring them [sanctioned] on the eighth, and from the eighth and onward.

מאשר חטא על הנפש. שֶׁלֹּא נִזְהַר מִטֻּמְאַת הַמֵּת, רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר, שֶׁצִּעֵר עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן (ספרי; נזיר י"ט):

From his sin [of contact] with a [departed] soul. He was negligent about defilement with the dead. R’ Elazar Hakapar says, [the sin was] that he inflicted suffering on himself by abstaining from wine.

וקדש את ראשו. לַחֲזֹר וּלְהַתְחִיל מִנְיַן נְזִירוּתוֹ:

He shall sanctify his head. By beginning, again, his nazirite counting.

והזיר לה' את ימי נזרו. יַחֲזֹר וְיִמְנֶה נְזִירוּתוֹ כְּבַתְּחִלָּה:

He shall set apart, for Adonoy, his nazarite days. He shall repeat the count of his nazarite days as [counted] originally.

והימים הראשנים יפלו. לֹא יַעֲלוּ מִן הַמִּנְיָן:

The first days shall elapse. Be discounted.

יביא אתו. יָבִיא אֶת עַצְמוֹ, וְזֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה אֶתִים שֶׁהָיָה רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ כֵּן, כַּיּוֹצֵא בוֹ "וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה" (ויקרא כ"ב) — אֶת עַצְמָם, כַּיּוֹצֵא בוֹ "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי" (דברים ל"ד) — הוּא קָבַר אֶת עַצְמוֹ:

He shall bring himself [lit. him]. He shall bring himself. This is one of the three usages of אֶת, (literally, “him”), which R’ Yishmael explained this way. Similarly, “They will burden them with sin and guilt. — themselves.” Similarly, “He (Moshe) buried אוֹתוֹ (lit. him) in the valley.” He buried himself.

ומנחתם ונסכיהם. שֶׁל עוֹלָה וּשְׁלָמִים; לְפִי שֶׁהָיוּ בִכְלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בְּדָבָר חָדָשׁ — שֶׁיִּטָּעֲנוּ לֶחֶם — הֶחֱזִירָן לִכְלָלָן, שֶׁיִּטָּעֲנוּ נְסָכִים כְּדִין עוֹלָה וּשְׁלָמִים (ספרי):

And their meal-offerings and libations. Of the burnt-offering and the peace- offering. Because they were included in a group, but then distinguished innovatively, requiring bread, Scripture reinstates them into the group, [stating] that they require libations, following the rule of all burnt and peace-offerings.

חלות מצות ורקיקי מצות. עֶשֶׂר מִכָּל מִין:

Matzoh loaves [mixed with oil] and matzoh wafers. Ten of each kind.

זבח שלמים לה' על סל המצות. יִשְׁחַט אֶת הַשְּׁלָמִים עַל מְנָת לְקַדֵּשׁ אֶת הַלֶּחֶם (עי' מנחות מ"ו):

A peace-offering for Adonoy, along with the basket of matzos. He shall slaughter the peace-offering with the intent to sanctify the bread.

את מנחתו ואת נסכו. שֶׁל אַיִל:

His meal-offering and libation. The ram’s.

וגלח הנזיר פתח אוהל מועד. יָכוֹל יְגַלֵּחַ בָּעֲזָרָה, הֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן, אֶלָּא וְגִלַּח הַנָּזִיר לְאַחַר שְׁחִיטַת הַשְּׁלָמִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד":

The Nazir shall shave at the entrance to the Tent of Meeting. Perhaps he shaves in the courtyard? But this would be grossly disrepectful. Rather, the Nazir shall shave after the slaughter of the shelamim, concerning which is written “. . . and slaughter, it [the peace-offering] at the entrance to the Tent of Meeting.”

אשר תחת זבח השלמים. תַּחַת הַדּוּד שֶׁהוּא מְבַשְּׁלָן בּוֹ, לְפִי שֶׁשַּׁלְמֵי נָזִיר הָיוּ מִתְבַּשְּׁלִין בָּעֲזָרָה, שֶׁצָּרִיךְ לִטֹּל הַכֹּהֵן הַזְּרוֹעַ אַחַר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה וּלְהָנִיף לִפְנֵי ה' (עי' נזיר מ"ה):

Which is under the peace-offering sacrifice. Underneath the pot in which he cooks it. Because the Nazir’s peace-offerings were cooked in the courtyard, since the kohein had to remove the foreleg after it was cooked and wave it before God.

הזרע בשלה. לְאַחַר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה (חולין פ"ח):

The cooked foreleg. After it was cooked.

קדש הוא לכהן. הַחַלָּה וְהָרָקִיק וְהַזְּרוֹעַ תְּרוּמָה הֵן לַכֹּהֵן:

It is consecrated to the kohein. The loaf, wafer, and foreleg are terumah-gifts to the kohein.

על חזה התנופה. מִלְּבַד חָזֶה וְשׁוֹק הָרְאוּיִים לוֹ מִכָּל שְׁלָמִים מוּסָף עַל שַׁלְמֵי נָזִיר הַזְּרוֹעַ הַזֶּה, לְפִי שֶׁהָיוּ שַׁלְמֵי נָזִיר בִּכְלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בַּדָּבָר הֶחָדָשׁ — לְהַפְרָשַׁת זְרוֹעַ — הֻצְרַךְ לְהַחֲזִירָן לִכְלָלָן לִדּוֹן אַף בְּחָזֶה וְשׁוֹק (ספרי):

Besides the breast of the wave-offering. Besides the breast and the shoulder that are due to him from all peace-offerings, there is added to the nazirite peace-offerings, this foreleg. Because the nazirite peace-offerings were included in a group, but then distinguished innovatively, for the consecration of the foreleg, Scripture must reinstate them into the group and deal, also, with the breast and shoulder.

מלבד אשר תשיג ידו. שֶׁאִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת לְגַלֵּחַ עַל מֵאָה עוֹלוֹת וְעַל מֵאָה שְׁלָמִים, כְּפִי נִדְרוֹ אֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶֹה — מוּסָף עַל תּוֹרַת נִזְרוֹ: עַל תּוֹרַת הַנָּזִיר, מוּסָף וְלֹא יֶחְסַר, שֶׁאִם אָמַר הֲרֵינִי נָזִיר חָמֵשׁ נְזִירוֹת עַל מְנָת לְגַלֵּחַ עַל שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת הַלָּלוּ, אֵין אֲנִי קוֹרֵא בוֹ "כַּאֲשֶׁר יִדֹּר כֵּן יַעֲשֶֹה" (שם):

Aside from what he can afford to bring. If he said, “I am hereby a Nazir with the stipulation to shave [my hair] relative to a hundred burnt-offerings and a hundred peace-offerings,” [his vow is effective]. According to his vow, that he vows, so shall he fulfill. Added . . . Beyond his nazirite laws. Beyond the nazirite laws. He may increase, but not reduce. If he said, “I am hereby a nazirite five times [consecutively], with the stipulation to shave [my hair] relative to these three animals,” I do not read, concerning him, “whatever he vows, so shall he do.”

אמור. כְּמוֹ זָכוֹר, שָׁמוֹר, בְּלַעַז דישנ"ט:

Saying. Like זָכוֹר, “remembering,” שָׁמוֹר, “keeping.” in Old French, “disant” — gerund.

אמור להם. שֶׁיִּהְיוּ כֻלָּם שׁוֹמְעִים (שם):

Saying to them. So that they all hear.

אמור. מָלֵא — לֹא תְבָרְכֵם בְּחִפָּזוֹן וּבַהֲלוּת, אֶלָּא בְכַוָּנָה וּבְלֵב שָׁלֵם (תנחומא):

Saying. [אָמוֹר is] Full. Do not bless them with haste and rushing, but with concentration and a whole heart.

יברכך. שֶׁיִּתְבָּרְכוּ נְכָסֶיךָ:

May . . . bless you. May your possessions be blessed.

וישמרך. שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עָלֶיךָ שׁוֹדְדִים לִטֹּל מָמוֹנְךָ; שֶׁהַנּוֹתֵן מַתָּנָה לְעַבְדּוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְשָׁמְרוֹ מִכָּל אָדָם, וְכֵיוָן שֶׁבָּאִים לִסְטִים עָלָיו וְנוֹטְלִין אוֹתָהּ מִמֶּנּוּ, מַה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ בְּמַתָּנָה זוֹ? אֲבָל הַקָּבָּ"ה, הוּא הַנּוֹתֵן, הוּא הַשּׁוֹמֵר; וְהַרְבֵּה מִדְרָשִׁים דָּרְשׁוּ בוֹ בְּסִפְרֵי:

And protect you. From thieves descending on you for your money. A person who presents a gift to his servant is unable to protect him from everybody, so if bandits descend on him and take it from him, what benefit does he have from the gift? But the Holy One, Blessed is He, is both giver and protector. There are many homiletic interpretations in Sifri.

יאר השם פניו אליך. יַרְאֶה לְךָ פָּנִים שׂוֹחֲקוֹת, פָּנִים צְהֻבּוֹת:

May Adonoy cause His countenance to shine upon you. May he show you a joyous, radiant countenance.

ויחנך. יִתֵּן לְךָ חֵן (תנחומא):

And favor you. May he grant you favor.

ישא ה' פניו אליך. יִכְבֹּשׁ כַּעֲסוֹ:

May Adonoy lift his face to you. May he subdue his anger.

ושמו את שמי. יְבָרְכוּם בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ (ספרי):

They shall bestow My Name. They shall bless them with the explicit Name [of God].

ואני אברכם. לְיִשְׂרָאֵל, וְאַסְכִּים עִם הַכֹּהֲנִים; דָּ"אַ, וַאֲנִי אֲבָרְכֵם — לַכֹּהֲנִים (חולין מ"ט):

And I will bless them. The Israelites. I will concur with [the blessing of] the kohanim. Another interpretation [of] ”And I will bless them” — The kohanim.