Kaf HaChaim on Orach Chaim 122:1 כף החיים על אורח חיים קכ״ב:א׳

א) [סעיף א'] אבל בין יהיו רצון לשאר תחנונים שפיר דמי, ר"ל שיכול לענות קדיש וקדושה כדרך שמפסיק בברכות ק"ש וכמ"ש אח"כ, וכן מוכח בב"י שדין זה לקחו מרן ז"ל מתשו' הרשב"א דס"ל דאין להפסיק כלל י"ח בין ליהיו לרצון לא לתחנונים ולא לקדיש וקדושה ואפ"ה ס"ל דהאומר תחנונים אחר יהיו לרצון והתחיל הש"ץ לסדר תפלתו והגיע לקדיש או לקדושה מקצר ועולה ואם לא קיצר יכול להפסיק כדרך שמפסיק בברכות של ק"ש יעו"ש. והגם שהט"ז סק"א נתקשה בזה ולחלק יצא בין אם רגיל לומר תחנונים לשאינו רגיל כיעו"ש והחזיק בדבריו המש"ז פשט הדברים יותר נראים כמו שכתבתי וכ"מ מדברי הלבוש ור"ז או' א' וע"כ אין לחלק בין אם רגיל לשאינו רגיל ואין להפסיק באמצעם כ"א בדרך שמפסיק בברכות ק"ש. ואח"כ ראיתי שכ"כ בהדיא מט"י או' א' ודחה דברי הט"ז יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' ב' מיהו נראה לי דיוכל לענות גם ימלוך בקדושה וגם יוכל לענות אמן אחר האל הקדוש וש"ת דכיון דיש פלוגתא בזם בק"ש בתחנונים יש להקל דלא חמירי כולי האי, עיין לעיל סי' ס"ו סעי' ג' בהגהה ובדברינו לשם אות ח"י ודו"ק, ועוד נ"ל דגם אמן של אחר ברכות יוכל לענות עיין לעיל סי' נ"ט סעי' ד' בהגהה רק אמן של אחר תתקבל ויהא שלמא ועושה שלים וב"ה וברוך שמו אין לענות משום שאינם אלא מנהג בעלמא כמש"ל סי' ס"ו אות כ"ג יעו"ש, ואח"כ ראיתי שכ"ב הקיצור ש"ע סי' י"ח אות ט"ו ובפאת השלחן דכל אמן מותר לענות וכתב שכ"כ ג"כ בס' שלחן שלמה יעו"ש, והיינו נמי דוקא דאמן דברכות יוכל לענות ג"כ אבל לא אמן דאחר תתקבל וכו' וב"ה וב"ש מטעם שאמרנו שאינם חובה, ואם כבר סיים התחנונים אלא שאינו יכול לפסוע מחמת אדם שמתפלל לאחריו יכול להפסיק ולומר גם ב"ה וברוך שמו, מאמ"ר שם, וכ"כ החס"ל או' כ"ה: