Kaf HaChaim on Orach Chaim 124:16 כף החיים על אורח חיים קכ״ד:ט״ז

טז) שם. הקהל יש להם לשתוק וכו' כתב הרמ"ע בתשו' סי' ק"ב על האנשים הלומדים בעת חזרת הש"ץ התפלה או אומרים תחנונים אם מכוונים לסוף הברכה לענות אמן כראוי אין למחות בידם יעו"ש אבל בס' ווי העמודים קרא תגר עליהם והביאו מ"א סק"ח וכתב שכ"מ בסי' ץ' סעי' י"ח בהגה יעו"ש. א"ר או' י"ב. ש"ץ שם. קש"ג שם או' ט' בי"ע או' ט' שע"ת שם. כף החיים שם או' ב"ן. וכתב דאפי' עיון בעלמא דרך העברה לא יראה בספרים אחרים אלא יתן דעתו לשמוע כל הברכות ח"י מפי הש"ץ מתחלתן ועד סופן יעו"ש. וכ"כ בספרו רו"ח סי' ץ' או' ד'. וכ"כ הסו"ב או' ו' בשם ר"ח וז"ל ובעת קריאת התורה או חזרת הש"ץ התפלה אסור לו לעסוק בתורה דאין לערב תקון בתיקון כי לכל אחד זמן בפ"ע ומשמע דאף להרהר בד"ת אז אסור כי צריך שיהיו אזניו קשובות למה שמוציא הש"ץ מפיו ויהיו עיניו למטה ולבו למעלה כמו בתפלתו ממש בלחש שהם ב' יחודים ובחזרת התפילה הוא יחוד משובח מהקודם ואם מדבר בעת חזרת התפלה הוא מפריד ח"ו היחוד כי אין שם דיבור אחר אלא אמן המורה על היחוד הוי"ה ואדנ"י וע"ז כיון ר"י ואמר אשרי מי שעמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו משא"כ אם עוסק בתורה בשעה שאין הקב"ה חפץ בתורתו אז ודאי אין נ"ר להקב"ה בתורתו ומוטב לו שלא יעסוק אז בתורה וכן יזהר בכל אלה כשהש"ץ אומר מגן אבות בדברו בליל שבת עכ"ל. וכן הוא לפי דברי האר"י ז"ל שכתב דהחזרה יותר מעלתה מתפלת העמידה ושניהם בכלל החיוב והב"ד לעיל או' ב' וא"כ אם לא יתן כל דעתו לכוין על הש"ץ מתחילת החזרה ועד סופה מלה במלה הרי לא קיים מצות תפלת החזרה כתקנה. ועיין לקמן או' כ"א: