Rif Eruvin 32 רי״ף עירובין ל״ב

אפילו חוץ לתחום אמרו לו לא תהלך זו יותר מרגלי הבעלים:

גמ' (דף צז:) וכן בנו בנו מאי בעי התם תנא דבי שמואל כשילדתו אמו בשדה:

מתני' היה קורא בספר על האסקופה ונתגלגל הספר מידו גוללו אצלו היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב רבי יהודה אומר אפי' אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו ר"ש אומר אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו לפי שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש:

גמ' (דף צח.) הופכו על הכתב ומי שרי והתניא כותבי ספרים תפילין ומזוזות לא התירו להם להפך יריעה על פניה אלא פורס עליהן את הבגד התם אפשר הכא לא אפשר דאי לא מהפך איכא בזיון טפי:

ואסור לזרוק כתבי הקדש משום בזיון: הופכו על הכתב הא לא נח אמר רבא בכותל משופע א"ל אביי אי הכי אימא סיפא רבי יהודה אומר אפילו אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט והא נח א"ל חסורי מיחסרא והכי קתני הגיע לעשרה טפחים הסמוכין לארץ הופכו על הכתב בד"א בכותל משופע דנח אבל (דף צח:) בכותל שאינו משופע אפי' למטה מג' טפחים גוללו אצלו דברי ר' יהודה שר"י אומר אפי' אינו מסולק מן הארץ אלא מלא החוט גוללו אצלו מ"ט בעינן הנחה על גב משהו:

מתני' זיז שלפני החלון נותנין עליו ונוטלים ממנו בשבת עומד אדם ברה"ר ומטלטל ברה"י ברה"י ומטלטל ברה"ר ובלבד שלא יוציא חוץ לד' אמות לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתין ברה"ר ברה"ר וישתין ברה"י וכן לא ירוק רבי יהודה אומר אף מי שנתלש רוקו בפיו לא ילך ארבע אמות עד שירוק:

גמ' האי זיז דמפיק ליה לרה"ר למעלה מי' טפחים דקי"ל דרה"ר ליתא אלא עד י' טפחים אבל למעלה מעשרה טפחים מקום פטור הוא הלכך נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת כיון דבהדי רשות היחיד הוא כרשות היחיד דמי מיהו אין נותנין עליו ונוטלין ממנו אלא מאני דמיתברי כגון כוסות וקערות וכיוצא בהן דאי נפלו לרה"ר מיתברי ולא אתו לאיתויינהו אבל כלים דלא מיתברי אסיר חיישינן דילמא נפיל ואתי לאיתויינהו מרשות הרבים לרה"י:

(דף צט.) וכן לא ירוק: אמר רב יוסף השתין או רקק כשוגג חייב חטאת ואע"פ שלא עקר מעל גבו מקום ארבעה דאמר רבא זרק לפי הכלב ולפי הכבשן חייב אלמא מחשבתו משויא להו מקום הכא נמי מחשבתו משויא להו מקום והני מילי לרבי יהודה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה דומיא דהמוציא המת במטה אבל לר' שמעון פטור דהאי רוק אינו צריך ליהנות בו אחר שרקקו:

אמר רבי שמעון בן לקיש כיח בפני רבו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תיקרי משנאי אלא משניאי כיח אמאי מינס אניס כיח ורק קאמרינן:

מתני' לא יעמוד אדם ברה"י וישתה ברה"ר ברה"ר וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה וכן בגת.

(דף צט:) קולט אדם מן המזחילה למעלה מעשרה טפחים ומן הצנור מכל מקום ושותה: