Shemot 2:1-22 שמות ב׳:א׳-כ״ב

ויקח את בת לוי. פָּרוּשׁ היה ממנה מפני גזירת פרעה, (וחזר ולקחה, וזהו וילך, שהלך בעצת בתו שאמרה לו גזרתך קשה משל פרעה, אם פרעה גזר על הזכרים ואתה גם כן על הנקבות. ברש"י ישן) והחזירה ועשה בה לקוחין שניים, ואף היא נהפכה להיות נערה. ובת ק"ל שנה היתה, שנולדה בבואה למצרים בין החומות, ומאתים ועשר נשתהו שם, וכשיצאו היה משה בן שמונים שנה, אם כן כשנתעברה ממנו היתה בת מאה ושלשים, וקורא אותה בת לוי:

And married the daughter of Levi. He (Amram) had separated from her due to Pharaoh’s decree and he [now] took her back and married her a second time. She, too, became youthful again. [Actually] she was 130 years old, for she was born upon their arrival in Egypt between the walls (the entrance of the city). They then spent 210 years there (in Egypt). When they left, Moshe was 80 years old. Thus, when she became pregnant with him she was 130 [years old]. [Yet,] she is referred to as “the daughter of Levi.”

כי טוב הוא. כשנולד נתמלא הבית כֻּלּוֹ אורה (סוטה יב.):

She saw that he was good. When he was born the entire house was filled with light.

ולא יכלה עוד הצפינו. שמנו לה המצריים מיום שהחזירה, והיא ילדתו לששה חדשים ויום א', שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעין, והם בדקו אחריה לסוף ט':

When she could no longer hide him. Because the Egyptians calculated [the time] from the day that he (Amram) took her back, but she gave birth to him after six months and one day. [This is possible] because one who gives birth in the seventh month can give birth [even if the 7th month is] incomplete. [But] they (the Egyptians) inquired after her [only] at the end of the ninth month.

גמא. גמי בלשון משנה ובלע"ז יונ"קו, ודבר רך הוא, ועומד בפני רך ובפני קשה:

A Papyrus box. It is called גְמִי in Mishnaic Hebrew, and jonc in Old French. It is a pliable substance which can withstand soft or hard [pressure].

בחמר ובזפת. זפת מבחוץ וטיט מבפנים, כדי שלא יריח אותו צדיק ריח רע של זפת:

With clay and tar. Tar on the outside and clay on the inside, so that the righteous [child] should not have to smell the bad odor of tar.

ותשם בסוף. הוא לשון אגם רושי"ל בלע"ז, ודומה לו קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ (ישעי' יט, ו):

And placed it in the reeds. סוּף means marshland [on the side of a river], rosel (reeds) in Old French, similar to “reeds and marshes (סוּף) shall wilt.”

לרחץ על היאור. סרס המקרא ופרשהו, ותרד בת פרעה על היאור לרחוץ בו:

To bathe by the river. You must transpose [words in] the verse and [then] explain it [as follows]: “Pharaoh’s daughter went down to the river in order to bathe in it.”

על יד היאור. אצל היאור, כמו רְאוּ חֶלְקַת יו‍ֹאָב אֶל יָדִי (שמואל־ב יד, ל), והוא לשון יד ממש, שיד האדם סמוכה לו. ורבותינו דרשו (סוטה יב:) הולכות לשון מיתה, כמו הִנֵּה אָנֹכִי הו‍ֹלֵךְ לָמוּת (בראשית כה, לב), הולכות למות לפי שמיחו בה, והכתוב מסייען, כי למה לנו לכתוב ונערותיה הולכות:

Along the river’s edge. [Meaning:] near the river, as in: “See Yoav’s property is next to mine (עַל יָדִי).” It has the meaning of the actual hand because a person’s hand is next to him. Our Sages explained that הוֹלְכוֹת — walking refers to dying, as in: “Behold, I am going (הוֹלֵךְ) to die.” They were going to die because they opposed her (Pharaoh’s daughter).” The verse supports them (the Sages’ explanation), because [otherwise] why do we need to write: “And her maidens were walking [going]?”

את אמתה. את שפחתה. ורבותינו דרשו לשון יד, אבל לפי דקדוק לשון הקודש היה לו להנקד אמתה מ"ם דגושה, והם דרשו את אמתה, את ידה ונשתרבבה אמתה אמות הרבה (סוטה שם):

Her Maid. [Meaning:] her handmaiden. But the Sages explained it as “hand.” However, according to Hebrew grammar, אֲמָתָה should then have been vocalized with a dagesh in the mem. They explain אֶת אֲמָתָה as “her arm,” and her arm extended many cubits.

ותפתח ותראהו. את מי ראתה, הילד, זהו פשוטו. ומדרשו, שראתה עמו שכינה (סוטה שם — שמו"ר א, כח):

She opened it and saw [the child]. Whom did she see? The child! That is the plain meaning. But, the Midrashic explanation is that she saw the Divine Presence with him.

והנה נער בוכה. קולו כנער:

And behold a boy was crying. His voice was like that of a[grown] boy.

מן העבריות. שהחזירתו על מצריות הרבה לינק ולא ינק, לפי שהיה עתיד לדבר עם השכינה (שמו"ר א, ל. — סוטה שם):

From the Hebrew women. This teaches that she handed him around to many Egyptian women to be nursed, but he refused to nurse, for he was destined to speak with the Divine Presence.

ותלך העלמה. הלכה בזריזות ועלמות כעלם:

The young girl went. She went with eagerness and vigor like a young man.

היליכי. נתנבאה ולא ידעה מה נתנבאה, הי שליכי (שמו"ר שם — סוטה שם):

Take this child. She unknowingly prophesied: “Here is that which belongs to you!”

משיתהו. כתרגומו שְׁחַלְתֵּיהּ, והוא לשון הוצאה בלשון ארמי, כְּמִשְׁחַל בִּנִּיתָא מֵחַלְבָא, ובלשון עברי משיתהו, לשון הסירותיו, כמו לֹא יָמוּש (יהושע א, ח) לא משו, כך חברו מנחם. ואני אומר שאינו ממחברת מש, וימוש, אלא מגזרת מָשָׁה, ולשון הוצאה הוא, וכן יַמְשֵנִי מִמַּיִם רַבִּים (שמואל־ב כב, יז), שאלו היה ממחברת מש, לא יתכן לומר משיתיהו אלא הֲמִישׁוֹתִיהוּ, כאשר יאמר מן קם הקימותי, ומן שב השיבותי, ומן בא הביאותי, או משתיהו, כמו וּמַֹש ְתִּי אֶת עֲו‍ֹן הָאָרֶץ (זכריה ג, ט), אבל משיתי, אינו אלא מגזרת תיבה שפעל שלה מיוסד בה"א בסוף התיבה, כגון משה, בנה, עשה, צוה, פנה, כשיבא לומר בהם פעלתי, תבא היו"ד במקום ה"א, כמו עשיתי, בניתי, פניתי, צויתי:

I drew him. As Onkelos translates it שְׁחַלִּתֵּיה which means “extracting” in Aramaic [as in:] “as one who extracts (כְּמִשְׁחַל) a hair from milk.” In Hebrew מְשִׁיתִיהוּ means “I removed him,” as in “It shall not be removed [יָמוּשׁ].” [Or:] “They did not remove themselves (מָשׁוּ).” This is the meaning given [to “מש”] by Menachem. But it is my opinion that it (מְשִׁיתִיהוּ) is not derived from מָשׁ or יָמוּשׁ but from the root מָשֹׁה which has the meaning of “extraction.” Similarly: “He extracts me (יַמְשֵׁנִי) from many waters.” For if it (מְשִׁיתִיהוּ) would have been from the root מָש, it would be incorrect to say מְשִׁיתִיהוּ, but rather הֲמִישׁוֹתִיהוּ, just as from the root קָם — (arise) הֲקִימוֹתִי — (I established) and from שָב — הֲשִׁיבוֹתִי — (I caused to return) and from בָא — הֲבִיאוֹתִי (I brought); or [another הפעיל form:] מַשְׁתִּיהוּ [should be used] as in: “I will remove the iniquity of the land,” whereas the form מָשִׁיתִי can only be derived from a word whose verb has a ה"א at the end of the [root] word. For example: כְּגוֹן מָשָׁה, בָּנָה, עָשָׂה, צִוָּה, פָּנָה when the intent is first person singular, the letter יו"ד is inserted in place of a ה"א as in בָנִיתִי — (I built); עָשִׂיתִי — (I did); צִוִּיתִי — (I commanded).

ויגדל משה. והלא כבר כתב ויגדל הילד, א"ר יהודא בר"א הראשון לקומה והשני לגדולה, שמינהו פרעה על ביתו:

Moshe was grown. Was it not already perviously written “And the lad had grown up”? R. Yehudah, son of R. Eloai said: the first reference is to height and the second to greatness for Pharaoh had appointed him [overseer] of his house.

וירא בסבלותם. נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם (שמו"ר א, כז):

And he saw their burdens. [Meaning:] He cast his eyes and heart to feel their distress.

איש מצרי. נוגש היה, ממונה על שוטרי ישראל, והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתם (שמו"ר א, כח):

An Egyptian. He was one of the slavedrivers. He was an overseer over the Israelite officers and he would wake them at the crow of the rooster to their tasks.

מכה איש עברי. מלקהו ורודהו. ובעלה של שלומית בת דברי היה, ונתן עיניו בה, ובלילה העמידו והוציאו מביתו, והוא חזר ונכנס לבית ובא על אשתו, כסבורה שהוא בעלה, וחזר האיש לביתו והרגיש בדבר, וכשראה אותו מצרי שהרגיש בדבר, היה מכהו ורודהו כל היום:

Beating one of his Hebrew brethren. He was beating and terrorizing him. He (the victim) was the husband of Shlomis, daughter of Divri, and he (the Egyptian) was attracted to her. During the night he woke him (her husband) and forced him to leave the house. Then he (the Egyptian) returned and entered the house and came upon his wife while she thought that he was her husband. The [Israelite] man returned home and sensed what had occurred. When that Egyptian realized that he sensed what had happened he beat and terrorized him the entire day.

ויפן כה וכה. ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה. ולפי פשוטו כמשמעו:

He looked all around. He realized what he [the Egyptian] had done to him at home and what he had done to him in the field. But according to its plain meaning [it may be interpreted] according to its literal meaning.

וירא כי אין איש. שאין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר:

And he saw that no man was there — that was destined to descend from him that would convert [to Judaism].

שני אנשים עברים. דתן ואבירם הם, שהותירו מן המן:

Two Hebrew men. [They were] Dosson and Avirom. They were the ones who left over some of the manna.

נצים. מריבים:

Were quarreling. [נִצִּים means] quarreling.

למה תכה. אע"פ שלא הכהו, נקרא רשע בהרמת יד:

Why are you beating? Though he had not yet struck him he is referred to as a wicked person [just] for raising his hand [to strike].

רעך. רשע כמותך:

Your friend. [Meaning:] “He is as wicked as you.”

מי שמך לאיש. והרי עודך נער:

Who made you a man — “and you are still a boy.”

הלהרגני אתה אומר. מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש:

Do you intend to kill me. From here we infer that he killed [the Egyptian] with the Divine Name.

ויירא משה. כפשוטו. ומדרשו, דאג לו על שראה בישראל רשעים דֵּילָטוֹרִין, אמר, מעתה שמא אינם ראויין להגאל:

Moshe was frightened. As its plain meaning would indicate. But its midrashic interpretation is: He was concerned that he saw among the Israelites wicked people who were informers. He thus thought: if this is so then perhaps they do not deserve to be redeemed.

אכן נודע הדבר. כמשמעו. ומדרשו, נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך, אבל רואה אני שהם ראויים לכך:

So the matter is known. As its meaning implies. But the midrashic interpretation is: “The thing has become known to me, for I had been wondering about it. In what respect was Israel’s sin more than that of all the seventy nations, to be subjugated by oppressive work. But, I now see that they are deserving of it.

וישמע פרעה. הם הלשינו עליו:

Pharaoh heard. They (Dosson and Avirom) informed on him.

ויבקש להרוג את משה. מסרו לְקוֹסְטֵינָר להרגו ולא שלטה בו החרב, הוא שאמר משה, ויצילני מחרב פרעה:

And he planned to kill Moshe. He handed him over to the executioner to be killed but the sword had no effect on him. That is what Moshe referred to when he said: “He saved me from Pharaoh’s sword.”

(וישב בארץ מדין. נתעכב שם, כמו וישב יעקב:)

And resided in the land of Midian. [Here וַיֵּשֶׁב means] he remained there as in, “And Yaakov resided.”

וישב על הבאר. למד מיעקב שנזדווג לו זווגו על הבאר:

And he sat [lived] near the well. [Here וַיֵּשֶׁב] means “sitting.” He (Moshe) learned from Yaakov who found his mate at the well.

ולכהן מדין. רב שבהן, ופירש לו מעבודת אלילים ונידוהו מאצלם:

The priest of Midian. [כֹהֵן מִדְיָן means] the most prominent of them. He abandoned the worship of idols whereupon they (the Midianites) banished him.

את הרהטים. את בריכות מרוצות המים העשויות בארץ:

And fill the troughs. [הַרְהָטִים means] the pools of rushing water that were made in the land.

ויגרשום. מפני הנידוי:

And chased them away. On account of his (Yisro’s) being banished.

למה זה עזבתן. הכיר בו שהוא מזרעו של יעקב, שהמים עולים לקראתו:

Why did you abandon. He realized that he was a descendant of Yaakov for whom the waters [of the Nile] rose.

ויאכל לחם. שמא ישא אחת מכם, כמה דאת אמר כי אם הלחם אשר הוא אוכל:

And let him eat bread — “Perhaps he might marry one of you” as you say: “Except for the bread that he ate.”

ויואל. כתרגומו, (ס"א כמשמעו) ודומה לו הֹואֶל נָא וְלִין (שופטים יט, ו), ולו הואלנו, הואלתי לדבר. ומדרשו לשון אָלָה, נשבע לו שלא יזוז ממדין כי אם ברשותו:

And Moshe agreed. וַיוֹאֶל means as is translated by Onkelos [וּצְבִי]. Similarly: “[הוֹאֶל] Please agree to stay overnight” [or:] “Would that we would have consented” [or:] “I have agreed to speak.” But the Midrash translates [וַיוֹאֶל] from the root [אָלָה] [i.e.] (Moshe) swore to him (Yisro) that he would not move from Midian unless he received his permission.