Shemot 21:12-13 שמות כ״א:י״ב-י״ג

מכה איש ומת. כמה כתובים נאמרו בפרשת רוצחין, ומה שבידי לפרש למה באו כולם, אפרש:

If one strikes a man and he [the victim] dies. Many verses were written in the sections concerning murderers and whatever is in my ability to explain as to why they were stated, I shall explain.

מכה איש ומת. למה נאמר, לפי שנאמר וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מֹות יוּמָת (ויקרא כד, יז), שומע אני הכאה בלא מיתה, תלמוד לומר מכה איש ומת, אינו חייב אלא בהכאה של מיתה (סנהדרין פד:). ואם נאמר מכה איש ולא נאמר ואיש כי יכה, הייתי אומר אינו חייב עד שיכה איש, הכה את האשה ואת הקטן מנין, תלמוד לומר כי יכה כל נפש אדם, אפילו קטן ואפילו אשה. ועוד, אילו נאמר מכה איש, שומע אני אפילו קטן שהכה והרג יהא חייב, תלמוד לומר ואיש כי יכה (שם), ולא קטן שהכה. ועוד, כי יכה כל נפש אדם אפילו נפלים במשמע, תלמוד לומר מכה איש, שאינו חייב עד שיכה בן קיימא, הראוי להיות איש (מכילתא פ"ד):

If one strikes a man and he dies. Why was said? Since it is said: “If a man should strike any human being he shall be put to death,” I might conclude [from this:] [even if it is] a blow which does not cause death. Therefore the Torah says [here]: “If one strikes a man and he dies” [thereby clarifying that] he is not liable unless he struck a blow which caused death. If [only] מַכֵּה אִיש — “If one strikes a man” was said, and וְאִישׁ כִּי יַכֶּה — “If a man should strike” was not said, I would have concluded that he is not liable unless he strikes an adult man; but were he to strike a woman or a minor how would we know [that he is liable]? Therefore the Torah says: “If he should strike any human being” — even a minor, even a woman. Furthermore, had it said [only] מַכֵּה אִישׁ I would have concluded that even were a minor to strike a blow and kill he would be liable. Therefore the Torah says: “If a man should strike a blow,” but not a minor who struck a blow. Furthermore, [had it said only:] “If he should strike any human being” even a baby that cannot live would be included. The Torah therefore says: “If one strikes a man.” indicating that he is not liable unless he kills a viable person who is fit to be “a man.”

ואשר לא צדה. לא ארב לו ולא נתכוין. צדה לשון ארב, וכן הוא אומר וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ (שמואל־א כד, יא). ולא יתכן לומר צדה לשון הצד ציד, שצידת חיות אין נופל ה"א בפועל שלה, ושם דבר בה ציד, וזה שם דבר בו צדייה ופועל שלו צודה, וזהו פועל שלו צד. ואומר אני פתרונו כתרגומו ודלא כמן ליה. ומנחם חברו בחלק צד ציד, ואין אני מודה לו, ואם יש לחברו באחת ממחלוקת של צד, נחברנו בחלק עַל צַד תִּנָשֵׂאוּ (ישעיה סו, יב), צִדָּה אֹורֶה (שמואל־א כ, כ), וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלִּל (דניאל ז, כה), אף כאן אשר לא צדה, לא צדד למצוא לו שום צד מיתה, ואף זה יש להרהר עליו, מכל מקום לשון אורב הוא:

But if he did not lie in wait. [I.e.,] he did not wait for him in ambush and he had no intent [to kill him]. Lie in wait (צָדָה) “means to lie in ambush.” Similarly it states: “You (צֹדֶה) lie in ambush for my soul, to take it.” It is impossible to say that צָדָה is derived from הַצָּד צַיִד — [“the one that has hunted game”], for the [verb for] “hunting” of animals does not take the letter hey in its verb, and the noun [for hunting] is צַיִד whereas the other one’s noun is צְדִיָּה (lying in wait ) and its verb is צוֹדֶה (to lie in wait) whereas this one’s verb (to hunt) is צָד . [Therefore] I say that its meaning is as Onkelos translates it: “and if he did not lie in ambush for him.” However, Menachem [Ibn Saruk] lists it in his Machberes under the section of צָד צַיִד (hunting) but I do not agree with him. If it is to be listed in one of the צָד sections we should preferably list it in the section: “you will be carried on (צַד) her side” [or:] “I will shoot arrows (צִדָּה) on that side” [or:] “And he shall speak (לְצַד) towards the One Above.” Here, too, אֲשֶׁר לֹא צָדָה [would mean]: he has not taken any side (i.e., opportunity) to find any side (i.e., occasion) for killing. This explanation, too, is questionable yet [this latter explanation is preferable to Menachem’s for] it has the connotation of “ambush.”

והאלהים אנה לידו. זמן לידו, לשון לֹא תְאֻנֶה אֵלֶיךָ רָעָה (תהלים צא, י), לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן (משלי יב, כא), מִתְאַנֵּה הוּא לִי (מלכים־ב ה, ז), מזדמן למצוא לי עלה:

But God brought it to his hand. [אִנָּה לְיָדוֹ means:] prepared it for his hand, from the same derivation as: “No evil shall (תְאֻנֶּה) befall you,” [or:] “No iniquity (יְאֻנֶּה) shall befall a tzaddik, ” [or:] “(מִתְאַנֶּה) He makes himself ready for me.” I.e., he prepares to find some opportunity against me.

והאלהים אנה לידו. ולמה תצא זאת מלפניו, הוא שאמר דוד, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רָשַׁע (שמואל־א כד, יג), ומשל הקדמוני היא התורה, שהיא משל הקב"ה שהוא קדמונו של עולם, והיכן אמרה תורה מרשעים יצא רשע, והאלהים אנה לידו, במה הכתוב מדבר, בשני בני אדם, אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד, ולא היו עדים בדבר שיעידו, זה לא נהרג וזה לא גלה, והקב"ה מזמנן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג שוגג עולה בסולם ונופל על זה שהרג במזיד והורגו, ועדים מעידים עליו ומחייבים אותו לגלות, נמצא זה שהרג בשוגג גולה, וזה שהרג במזיד נהרג:

But God brought it to his hand. Why would such a thing result from Him? This is what David meant when he said: “As the proverb of the Ancient One says: ‘Wickedness emanates from the wicked.’” The “proverb of the Ancient One” refers to the Torah, which is the “proverb” of God, Who is the “Ancient One” (i.e., precedes) of the universe. And where is it that the Torah said that wickedness emanates from the wicked? [Here where] “God brought it to his hand”; for what is the case that this verse discusses? [It concerns] two people — one killed accidentally and the other killed with premeditation but there were no witnesses who could testify [against them]. [Hence] the latter one was not executed and the former was not sent into exile. God then causes them to meet at the same inn. The one who killed with premeditation is sitting under a ladder and the one who killed accidentally goes up the ladder and falls upon the one who killed with premeditation, and kills him, and witnesses testify against him making him liable to be exiled. The result is that the one who killed accidentally is exiled and the one who killed with premeditation is killed.

ושמתי לך מקום. אף במדבר שינוס שמה. ואי זה מקום קולטו, זה מחנה לויה (מכות יב:):

Then I will designate for you a place. even [for now] in the desert so that [the murderer] can flee there. Which was the place that gave him refuge? It was the camp of the Levites.