Tanach
Shemot 21:33-34 שמות כ״א:ל״ג-ל״ד
Reading: Hebrew · Simple EnglishHebrew · Faithful translationHebrew onlyHebrew · Simple EnglishHebrew · Faithful translationHebrew onlySimple English onlyFaithful translation onlySide by sideRashi
וְכִֽי־יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּֽי־יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָֽפַל־שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמֽוֹר׃
If a man uncovers a pit, or if a man digs a pit, and does not cover it, and an ox or a donkey falls into it;
If a man uncovers a pit, or if a man digs a pit, and does not cover it, and an ox or a donkey falls into it;
Rashi
או כי יכרה. למה נאמר, אם על הפתיחה חייב על הכרייה לא כל שכן, אלא להביא כורה אחר כורה שהוא חייב (בבא קמא נא.):
Or if [a man] digs. Why need this be said? If he is liable for uncovering it, then he certainly [is liable] for digging it. But the answer is: [the intent here is] to include one who digs a pit [to completion] after another has dug: he (the one who completed the pit) is liable.
ולא יכסנו. הא אם כסהו פטור, ובחופר ברשות הרבים דבר הכתוב (שם נ.):
And does not cover it. But if he covers it, he is not liable. The Torah speaks of digging in the public domain.
שור או חמור. הוא הדין לכל בהמה וחיה, שבכל מקום שנאמר שור וחמור, אנו למדין אותו שור שור משבת, שנאמר למען ינוח שורך וחמורך, מה להלן כל בהמה וחיה כשור, שהרי נאמר במקום אחר וכל בהמתך, אף כאן כל בהמה וחיה כשור, ולא נאמר שור וחמור אלא שור ולא אדם חמור ולא כלים (שם נג:):
An ox or a donkey. The same law applies to any animal or beast, because wherever it says שׁוֹר וַחֲמוֹר we derive it [from a גְּזֵירָה שָׁוָה] that “שׁוֹר” [is the same as] “שׁוֹר” regarding Shabbos, where it is said: “So that your ox and donkey may rest.” And just as in the latter case all animals and beasts are [to be treated the same] as the ox, for it says elsewhere: “And all your animals;” here, too, all animals and beasts [have the same rules] as the ox. The only reason it does state שׁוֹר וַחֲמוֹר is [so that you may infer]: “an ox,” but not a man a “donkey,” but not vessels.
בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃ {ס}
The owner of the pit must pay. He must compensate its owner with money, and the dead [animal] remains his [its original owner’s] possesion.
The owner of the pit must pay. He must compensate its owner with money, and the dead [animal] remains his [its original owner’s] possesion.
Rashi
בעל הבור. בעל התקלה, אף על פי שאין הבור שלו, שעשאו ברשות הרבים, עשאו הכתוב בעליו להתחייב עליו בנזקיו:
The owner of the pit. [This means:] the one who instigated the damage. Even though the pit does not belong to him, i.e., where he made it in the public domain, [nevertheless] the Torah considers him the owner for the purpose of making him liable for damages.
כסף ישיב לבעליו. ישיב, לרבות שוה כסף ואפילו סובין (שם ז.), (והא דכתיב מיטב שדהו וכתב רש"י שהניזקין מן העידית, תירץ בגמ' בפרק קמא דבבא קמא רב הונא בריה דרב יהושע, דזהו אם בא לגבות קרקע, אבל מטלטלי כל מילי מיטב הוא, דאי לא מזדבן הכא מזדבן הכא):
He must compensate its owner with money. The word יָשִׁיב comes to include [that he may pay with] anything that is worth money even “bran” (i.e., a low-quality commodity).
והמת יהיה לו. לניזק, שמין את הנבלה ונוטלה בדמים, ומשלם לו המזיק עליה תשלומי נזקו (מכילתא פי"א — בבא קמא י:):
And the dead [animal] remains his. I.e., the injured party’s. We evaluate the carcass and he (the injured party) takes it as [partial] payment. Then the one who caused the damage pays him the remainder, so as to make up for his loss.
וכי יפתח איש בור. שהיה מכוסה וגלהו:
If a man uncovers a pit — which was covered and he uncovered it.