Shemot 25:23-30 שמות כ״ה:כ״ג-ל׳

קומתו. גובה רגליו עם עובי השלחן (פסחים קט: — ובתוס' שם ד"ה אמתא):

Its height. I.e., the height of its legs together with the thickness of the table.

זר זהב. סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה, כמו שאומרים שלחן מלכים:

A gold crown-like rim. This is a symbol of the royal crown for “the table” represents wealth and greatness, as people express it: “a royal table.”

מסגרת. כתרגומו גְּדַנְפָא, ונחלקו חכמי ישראל בדבר, יש אומרים למעלה היתה סביב לשולחן, כמו לבזבזין שבשפת שולחן שרים, ויש אומרים למטה היתה תקועה, מרגל לרגל בארבע רוחות השולחן, ודף השולחן שוכב על אותה מסגרת:

A ledge. As Onkelos translates it גְדַנְפָא — “a protruding ledge.” Regarding this there is a dispute among the Sages of Israel. There are those who say [that the misgeres] was at the top around the shulchan like the vertical rims that [are to be found]A at the edges of tables of the aristocracy (see illustration 2 on page 140). There are others who say that [the misgeres] was fastened at the bottom from one leg [of the shulchan] to another legB on all four sides of the shulchan, and the flat board of the shulchanC rested on that misgeres.

ועשית זר זהב למסגרתו. הוא זר האמור למעלה, ופירש לך כאן שעל המסגרת היתה:

And make a gold crown-like rim around the ledge. It is the same crown-like rim mentioned above. Here it clarifies for you that it was put onto the ledge.

לעמת המסגרת תהיין הטבעות. ברגלים תקועות כנגד ראשי המסגרת:

The rings shall be against the ledge. They were fastened to the legs opposite the edges of the ledge.D

לבתים לבדים. אותן טבעות יהיו בתים להכניס בהן הבדים:

Receptacles for the poles. I.e., these rings shall be receptacles into which the poles will be inserted.

לבתים. לצורך בתים: לבדים. כתרגומו לְאַתְרָא לַאֲרִיחַיָא:

Houses — for the purpose of being receptacles. Receptacles. As Onkelos translates it: “a place for the poles.”

ונשא בם. לשון נפעל, יהיה נשא בם את השלחן:

It will be carried by them. [נִשָֹּׂא is in] the נִפְעַל conjugation, i.e., the shulchan will be carried by them (the poles).

ועשית קערותיו וכפותיו. קערותיו זה הדפוס, שהיה עשוי כדפוס הלחם, והלחם היה עשוי כמין תיבה פרוצה משתי רוחותיה, שולים לו למטה, וקופל מכאן ומכאן כלפי מעלה כמין כותלים, ולכך קרוי לחם הפנים, שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן, לצדי הבית מזה ומזה, נותן ארכו לרחבו של שולחן, וכתליו זקופים כנגד שפת השולחן. והיה עשוי לו דפוס זהב ודפוס ברזל, בשל ברזל הוא נאפה, וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השולחן, ואותו דפוס קרוי קערה:

Make its dishes and its spoons. “Its dishes” refers to its forms which were made like the shape of the bread. The bread was made in the shape of a [topless] box that was open on two of its sidesA (see illustration 3 on page 140). It had a bottom underneath. It was bent upwards at both ends,B [forming] something like walls.C It is for this reason that it is called לֶחֶם הַפָּנִים — “the bread of the faces,” because it has a “face”D “looking” in two directions towards the sides of the House (i.e., mishkon) in one direction as well as in the other direction. It was placed lengthwise across the width of the shulchan with its walls standing vertically lined up with the edge of the shulchan. A golden form and a metal form were made for it. It was baked in the metal one and upon removing it from the oven it was placed in the golden one until the following day, which was Shabbos, when it was set up on the shulchan. That form is called קְעָרָה — “dish.”

וכפותיו. הן בזיכין שנותנין בהם לבונה, ושתים היו לשני קומצי לבונה שנותנין על שתי המערכות, שנאמר וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה (ויקרא כד, ז):

“Its spoons” are [known] as בָּזִיכִין (ladles) into which the frankincense was put. There were two for the two fistfuls of frankincense that were placed on the two piles, as is stated: “You shall put upon the pile pure frankincense.”

וקשותיו. הן כמין חצאי קנים חלולים הנסדקין לארכן, דוגמתן עשה של זהב, ומסדר ג' על ראש כל לחם, שישב לחם האחד על גבי אותן הקנים, ומבדילין בין לחם ללחם, כדי שתכנס הרוח ביניהם ולא יתעפשו, ובלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קסו"א:

Its half-hollow tubes. They are similar to hollow, half tubes which are split along their length.E There were similar to those made of gold and three were placed in a row atop each bread so that the next bread [above] should sit on top of these tubes and they would separate one bread from another so that air would enter between them and prevent them from spoiling. In Arabic anything hollow is called קסוא .

ומנקיותיו. תרגומו וּמְכִילָתֵיהּ, הן סניפים, כמין יתדות זהב עומדין בארץ, וגבוהים עד למעלה מן השלחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם, ומפוצלים ששה (הרא"ם גורם חמשה) פצולים זה למעלה מזה, וראשי הקנים שבין לחם ללחם סמוכין על אותן פצולין, כדי שלא יכבד משא הלחם העליונים על התחתונים וישברו, ולשון מְכִילָתֵיהּ, סובלותיו, כמו נִלְאֵיתִי הָכִיל (ירמיה ו, יא). אבל לשון מנקיות איני יודע איך נופל על סניפין, ויש מחכמי ישראל אומרים (מנחות צז.), קשותיו אלו סניפין, שמקשין אותו ומחזיקים אותו שלא ישבר. ומנקיותיו. לו הקנים שמנקין אותו שלא יתעפש, אבל אונקלוס שתרגם מְכִילָתֵיהּ, היה שונה כדברי האומר מנקיות הן סניפין:

And its supports. Onkelos translates it וּמְכִילָתֵיהּ, which are supports.F They were like golden pegs standing on the ground, rising up very high above the shulchan to the same height as the bread pile. They were notched in six places one above the otherG and the ends of the tubes that were between the breads would be supported by these notches so that the weight of the upper breads not weigh down on the lower ones which would cause them to break. The term מְכִילָתֵיהּ [quoted above from Onkelos] [means] its supports, as in: “I am exhausted from (הָכִיל) carrying it.” But I do not know how the term מְנַקִיוֹת applies to supports. There are among the Sages of Yisrael who say that קְשׂוֹתָיו is a reference to supports because they keep it (the bread) hard and keep it firm so that it does not break. Whereas the term מְנַקִּיוֹתָיו refers to the tubes, so called because they (מְנַקִּין) clean it (the bread) so that it does not spoil. But, Onkelos who translates it מְכִילָתֵיהּ agrees with the [Sage] who says that מְנַקִּיוֹת are supports.

אשר יסך בהן. אשר יכוסה בהן, ועל קשותיו הוא אומר אשר יוסך, שהיו עליו כמין סכך וכסוי, וכן במקום אחר הוא אומר וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ (במדבר ד, ז), וזה וזה, יוסך והנסך, לשון סכך וכסוי הם:

By which they shall be covered. [Meaning:] by which they shall be covered. It is regarding its tubes that אֲשֶׁר יֻסַּךְ is said, for they (the tubes) were as a covering over it (the bread). Similarly, elsewhere it is said: וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ — “and the tubes for the נָסֶךְ” — and both יֻסַּךְ and נָסֶךְ have the meaning of “covering.”

לחם פנים. שיש לו פנים, כמו שפירשתי, ומנין הלחם וסדר מערכותיו, מפורשים באמור אל הכהנים:

Showbread. So called because it has פָּנִים (faces) as I have explained. The amount of bread and the order of piling it up are explained in the parsha אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים .