Terumah תרומה

ויקחו לי תרומה. לי, לשמי:

Have them take for Me a terumah-offering. לִי [means] for the sake of My Name.

תרומה. הפרשה, יפרישו לי מממונם נדבה:

A terumah-offering. [תְּרוּמָה means:] setting aside, [i.e.,] let them set aside from their possessions a donation.

ידבנו לבו. לשון נדבה, והוא לשון רצון טוב, פיישנ"ט בלע"ז (געשענק)

Whose heart impels him to generosity. יִדְּבֶנּוּ has the same root as נְדָבָה — “a donation.” It is a term meaning “good-will,” presant in Old French (wholehearted gift).

תקחו את תרומתי. אמרו רבותינו, ג' תרומות אמורות כאן, אחת תרומת בקע לגלגלת שנעשו מהם האדנים, כמו שמפורש באלה פקודי, ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת, לקופות, לקנות מהן קרבנות צבור, ואחת תרומת המשכן, נדבת כל אחד ואחד שהתנדבו. י"ג דברים האמורים בענין, כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה כשתדקדק בהם:

Shall you take My terumah-offering. Our Sages said: The expression תְּרוּמָה is mentioned here three times, [thereby alluding to three different terumah-offerings]. One is the terumah-offering of a bekka (half-shekel) per head from which the “sockets” were made, as is explained in the parsha אֵלֶּה פְקוּדֵי . Another is the terumah-offering for the altar, [which also consisted of] a bekka per head for the coffers [from which] the communal sacrifices were brought. And another is the terumah-offering for the mishkon — the donation of each individual. The thirteen items mentioned in this section were all needed for the works of the mishkon or for the kohanim vestments, [as will become apparent] if you will scrutinize them.

זהב וכסף ונחשת וגו'. כלם באו בנדבה איש איש מה שנדבו לבו, חוץ מן הכסף שבא בשוה, מחצית השקל לכל אחד. ולא מצינו בכל מלאכת המשכן שהוצרך שם כסף יותר, שנאמר וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה וגו' בֶּקַע לַגֻּלְגֹלֶת וגו' (שמות לח, כו—כז), ושאר הכסף הבא שם בנדבה, עשאוה לכלי שרת:

Gold, silver, and copper, etc. All these were brought voluntarily, each person according to how his heart moved him, except for the silver which was donated by everyone equally — a half-shekel by each person. We do not find in all the works of the mishkon that any more silver was needed, as it is said: “And the silver [which was used] in counting the congregation, etc., a bekka per head, etc.” The rest of the silver which was brought voluntarily, they made from it the holy vessels.

ותכלת. צמר צבוע בדם חלזון (מנחות מד.), וצבעו ירוק:

Greenish-blue [wool]. Wool that is dyed with the blood of the chilazon-fish whose blood is greenish-blue.

וארגמן. צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן:

Dark red [wool]. Wool colored by a dye called אַרְגָּמָן .

ושש. הוא פשתן (יבמות ד:):

And linen. This is linen.

ועזים. נוצה של עזים, לכך תרגם אונקלוס וּמֵעַזֵּי, הבא מן העזים, ולא עזים עצמן, שתרגום של עזים עִזַיָא:

And goats’ [hair]. Hair of goats. It is for this reason that Onkelos translates it: וּמְעַזֵי — “that which comes from goats,” and not the goats themselves, for Onkelos’ translation of goats is עִזַּיָּא .

מאדמים. צבועות היו אדום לאחר עבודן:

Red-dyed. They were dyed red after they were tanned.

תחשים. מין חיה, ולא היתה אלא לשעה (שבת כח:), והרבה גוונים היו לה, לכך מתרגם סַסְגוֹנָא, ֶׁשָּׂשׂ ומתפאר בגוונין שלו (שם):

Tachashim. A kind of animal which existed only at that time. It had many colors and Onkelos therefore translated it: סַסְגוֹנָא — [a contraction of שָׂשׂ — “rejoice” and גַוְונָא — “color”] because it rejoices and is proud with its multi-colors.

ועצי שטים. ומאין היו להם במדבר, פירש רבי תנחומא (תרומה ט), יעקב אבינו צפה ברוח הקדש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים:

And acacia wood. Where did they get [acacia wood] in the desert? Rabbi Tanchuma explained: our forefather Yaakov foresaw through Divine inspiration that the Israelites were destined to build a mishkon in the desert and he therefore brought cedars to Egypt and planted them and directed his children to take them along when they would leave Egypt.

שמן למאור. שמן זית זך להעלות נר תמיד:

Oil for the lamp. Clear olive oil to keep the lamp burning constantly.

בשמים לשמן המשחה. שנעשה למשוח כלי המשכן והמשכן לקדשו, והוצרכו לו בשמים, כמו שמפורש בכי תשא:

Spices for anointing-oil — which was made for the purpose of anointing the vessels of the mishkon, and the mishkon itself for the purpose of sanctifying them. This [oil] required spices as is explained in the parsha כִּי תִשָּׂא .

ולקטורת הסמים. שהיו מקטירין בכל ערב ובקר, כמו שמפורש בואתה תצוה. ולשון קטרת, העלאת קיטור ותמרות עשן:

And for the incense of aromatic spices — which they burnt every evening and morning, as is explained in the parsha וְאַתָּה תְּצַוֶּה . The word קְטֹרֶת indicates the raising of steam (קִיטוֹר) and a column of smoke.

אבני שהם. שתים הוצרכו שם, לצורך האפוד האמור בואתה תצוה:

Onyx stones. There were two required for the needs of the eiphod which is discussed in the parsha וְאַתָּה תְּצַוֶּה .

מלאים. על שם שעושין להם בזהב מושב כמין גומא, ונותנין האבן שם למלאות הגומא, קרויים אבני מלואים, ומקום המושב קרוי משבצות:

Filling. Because they made for them (i.e., the stones) a setting like a notch, in the gold into which the stone is put to fill the notch, they are called אַבְנֵי מִלּוּאִים — “filling stones.” The place of the setting is called מִשְׁבֶּצֶת .

לאפוד ולחושן. אבני השהם לאפוד ואבני המלואים לחשן. וחשן ואפוד מפורשים בואתה תצוה, והם מיני תכשיט:

[Into] the eiphod and the breastplate — the onyx stones for the eiphod and the filling-stones for the breastplate. The choshen and eiphod are described in the parsha וְאַתָּה תְּצַוֶּה . They are kinds of ornaments [for the kohein godol].

ועשו לי מקדש. ועשו לשמי בית קדושה:

They shall make a Sanctuary for Me. They shall make for the sake of My Name a house of holiness.

ככל אשר אני מראה אותך. כאן, את תבנית המשכן (מנחות כט.). המקרא הזה מחובר למקרא שלמעלה הימנו, ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך:

According to all that I am showing you — here, the form of the mishkon. This verse is connected to the verse that precedes it: [i.e.] “They shall make a sanctuary for Me, according to all that I am showing you.”

וכן תעשו. לדורות (סנהדרין טז:, שבועות יד:), אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם. ואם לא היה המקרא מחובר למקרא שלמעלה הימנו, לא היה לו לכתוב וכן תעשו, אלא כן תעשו, והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליו:

And so should you make it — in future generations, in the event that one of the vessels should be lost or when you will make for Me the vessels for the Eternal House (the Beis Hamikdosh), such as the tables, the lamps, the wash basins, and the stands [for the wash basins] which Shlomo made, then make them according to the forms of these. If this verse were not connected [to the verse] that precedes it then it would not have said וְכֵן תַּעֲשׂוּ but, rather, כֵּן תַּעֲשׂוּ (without the ו') and it would have referred to the making of the Tent of Meeting (i.e., the Mishkon) and its vessels [and not to future generations].

ועשו ארון. כמין ארונות שעושים בלא רגלים, עשוים כמין ארגז שקורין אישקרי"ן (שריין שראנק) יושב על שוליו:

They shall make an ark — similar to boxes which are made without legs — made like a chest called escrin [in Old French] which rests on its bottom.

מבית ומחוץ תצפנו. שלשה ארונות עשה בצלאל, ב' של זהב וא' של עץ (יומא עב:), וד' כתלים ושולים לכל אחד, ופתוחים מלמעלה, נתן של עץ בתוך של זהב, ושל זהב בתוך של עץ, וְחִפָּה שפתו העליונה בזהב, נמצא מצופה מבית ומחוץ:

You shall cover it inside and out. Bezalel made three arks, two of gold and one of wood. Each one had four walls and a bottom and were open at the top. (see illustration 1 on page 140) He placed the wooden one intoA the [large] golden oneB and the [small] golden oneC into the wooden one. He then covered the upper rim with gold.D Consequently, it was covered [with gold] on the inside and on the outside.

זר זהב. כמין כתר מוקף לו סביב, למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי, עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא, והוא סימן לכתר תורה:

Golden crown-like rim. There was a crown-like [ornament] circled around above the edge, for he made the outer ark taller than the inner one so that it rose up against the thickness of the cover and somewhat above it. [Consequently] when the cover was lying on the thickness of the walls [of the inner arks] the [crown-like] rim rose above the entire thickness of the cover a slight amount. This was to symbolize the crown of the Torah.

ויצקת. לשון התכה כתרגומו:

Cast. וְיָצַקְתָּ is a term for casting metal as Onkelos translates it [וְתַתִּיךְ from הַתָּכָה].

פעמותיו. כתרגומו זִוְיָתֵיהּ. ובזויות העליונות סמוך לכפורת היו נתונים, שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של ארון, והבדים נתונים בהם, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים אמתים וחצי בין בד לבד, שיהיו שני בני אדם הנושאין את הארון מהלכין ביניהם, וכן מפורש במנחות (צח:) בפרק שתי הלחם:

Its corners. As Onkelos translates it: זִוְיָתֵיה (its corners). It was at the upper corners, near the cover, that they (the rings) were placedE — two on one side and two on the other, along the width of the ark. The poles were put through them (the rings) and the length of the ark separated the poles — two and a half cubits between the poles so that the two persons carrying the ark were able to walk between them (the poles).F So it is explained in Menachos, Chapt. שְׁתֵּי הַלֶּחֶם .

ושתי טבעות על צלעו האחת. הן הן ד' טבעות שבתחלת המקרא, ופירש לך היכן היו, והוי"ו זו יתירה היא, ופתרונו כמו שתי טבעות, ויש לך לישבה כן, ושתי מן הטבעות האלו על צלעו האחת:

Two rings on one side. These are the very same four rings that are [mentioned] at the beginning of the verse, and now it explains to you where they were [placed]. This [prefix-letter] ו' [of וּשְׁתֵּי] is superfluous and should be interpreted as if it had said: שְׁתֵּי טַבָּעוֹת (without the ו'). However, you can fit it (the ו') as follows: “And two of these [above-mentioned] rings [you shall put] on one side.”

צלעו. צדו:

Its side. [Means:] the side of it.

בדי. מוטות:

Poles. [Means:] poles.

לא יסורו ממנו לעולם (יומא עב.):

They must not be removed from them — forever.

ונתת אל הארן. כמו בארון:

You shall then place in the ark. אֶל הָאָרוֹן has the same meaning here as בָּאָרוֹן .

העדת. התורה, שהיא לעדות ביני וביניכם שצויתי אתכם מצות הכתובות בה:

The Testimony. The Torah, which is testimony between Me and you that I have commanded to you the commandments written in it.

כפורת. כסוי על הארון, שהיה פתוח מלמעלה, ומניחו עליו כמין דף:

A cover. [The כַּפֹּרֶת is] the cover on the ark which was [constructed] open at the top. He placed it [the cover] on top like a flat board.

אמתים וחצי ארכה. כארכו של ארון, ורחבה כרחבו של ארון, ומונחת על עובי הכתלים ארבעתם, ואף על פי שלא נתן שיעור לעוביה, פירשו רבותינו שהיה עוביה טפח (סוכה ה.):

Two and one-half amohs long. I.e., the same length as the ark. And its width was the same as the width of the ark. It lay on the thickness of the [ark’s] four walls. Though it gives no size for its (the cover’s) thickness, our Sages explained that its thickness was a tefach.

כרבים. דמות פרצוף תינוק להם:

Cherubim. They had the likeness of a child’s face.

מקשה תעשה. שלא תעשם בפני עצמם ותחברם בראשי הכפורת לאחר עשייתם, כמעשה צורפים שקורין שולדירי"ץ, אלא הטיל זהב הרבה בתחלת עשיית הכפורת, והכה בפטיש ובקורנס באמצע, וראשין בולטין למעלה, וצייר הכרובים בבליטת קצותיו:

Make them by hammering. Do not make them separately and then attach them to the ends of the cover after having made them, as is done by smiths [through a process] that is called soldez in Old French (solder). But, rather, place a large amount of gold at the start of the constructing of the cover. Then hit with a hammer and a mallet at the middle [of this mass of gold] so that the ends will protrude upwards and form the cherubim out of the protrusions of its ends.

מקשה. בטדי"ץ בלע"ז כמו דָּא לְדָא נָקְשָׁן (דניאל ה, ו):

Hammered. Batediz in Old French (hammered), as in “they banged (נָקְשָׁן) against each other.”

קצות הכפורת. ראשי הכפורת:

The ends of the cover. [Meaning:] the extreme ends of the cover.

ועשה כרוב אחד מקצה. שלא תאמר שנים כרובים לכל קצה וקצה, לכך הוצרך לפרש כרוב אחד מקצה מזה:

Make one cherub out of one end. So that you should not [mistakenly] say that there were two cherubim at each end. It was therefore necessary to explain “One cherub out of one end.”

מן הכפורת. עצמה תעשה את הכרובים, זהו פירושו של מקשה תעשה אותם, שלא תעשם בפני עצמם ותחברם לכפרת:

From the cover — itself shall you make the cherubim. This is the explanation of: “You must make them by hammering them,” that you not make them separately and then attach them to the cover.

פורשי כנפים. שלא תעשה כנפיהם שוכבים, אלא פרושים וגבוהים למעלה אצל ראשיהם, שיהא י' טפחים בחלל שבין הכנפים לכפורת, כדאיתא בסוכה (ה:):

Shall spread their wings. Do not make their wings lying [against their bodies] but, rather, spread open and reaching up above near their heads, so that there be ten tefachim in the space that is between the wings and the cover, as is cited in Succah (5b).

ואל הארון תתן את העדת. לא ידעתי למה נכפל, שהרי כבר נאמר ונתת אל הארון את העדות, ויש לומר, שבא ללמד שבעודו ארון לבדו בלא כפורת, יתן תחלה העדות לתוכו, ואחר כך יתן את הכפורת עליו, וכן מצינו כשהקים את המשכן, נאמר וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן (שמות מ, כ), ואחר כך וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה:

Place the Testimony in the Ark. I do not know why it is repeated for it has already said: “You shall place in the ark, the Testimony!” It may be said that it comes to teach that when the ark is alone, without the cover, he should beforehand place the Testimony in it and only afterwards place the cover on it. We find [that this actually transpired] when he (Moshe) erected the mishkon it states: “He placed the Testimony in the ark,” and afterward: “He placed the cover on the ark on top.”

ונועדתי. כשאקבע מועד לך לדבר עמך, אותו מקום אקבע למועד, שאבא שם לדבר אליך:

I will set My meetings. When I set a meeting for you to speak with you, it is at that place that I will set the meeting, so that I come there to speak to you.

ודברתי אתך מעל הכפורת. ובמקום אחר הוא אומר, וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מֹועֵד לֵאמֹר (ויקרא א, א), זה המשכן מחוץ לפרכת, נמצאו שני כתובים מכחישים זה את זה, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, וּבְבֹא מֹשֶה אֶל אֹהֶל מֹועֵד וַיִּשְׁמַע אֶת הַקֹּול מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת וגו' (במדבר ז, פט), משה היה נכנס למשכן, וכיון שבא בתוך הפתח, קול יורד מן השמים לבין הכרובים, ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד:

And I will speak with you from above the cover. But elsewhere it says: “God spoke to him from the Tent of Meeting saying,” which refers to the part of the mishkon that is outside of the partition. Consequently there are two verses contradicting each other. The third verse now comes and reconciles them: “When Moshe would come into the Tent of Meeting, etc. he would hear the Voice speaking to him from above the cover, etc.” [We thereby learn that the following actually took place:] Moshe would enter the mishkon and as soon as he would come inside the entranceway the Voice would descend from the heavens to between the cherubim [on top of the cover] and it would emanate from there and be heard by Moshe in the Tent of Meeting.

ואת כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. הרי וי"ו זו יתירה וטפלה, וכמוהו הרבה במקרא, וכה תפתר, ואת אשר אדבר עמך שם את כל אשר אצוה אותך, אל בני ישראל הוא:

All that which I will command you concerning the B’nei Yisrael. The letter ו' here is superfluous and of minor importance. There are many such instances in Scripture. This is how it should be interpreted: “And that which I will speak to you there: all that I will command you will be concerning the B’nei Yisrael.”

קומתו. גובה רגליו עם עובי השלחן (פסחים קט: — ובתוס' שם ד"ה אמתא):

Its height. I.e., the height of its legs together with the thickness of the table.

זר זהב. סימן לכתר מלכות, שהשולחן שם עושר וגדולה, כמו שאומרים שלחן מלכים:

A gold crown-like rim. This is a symbol of the royal crown for “the table” represents wealth and greatness, as people express it: “a royal table.”

מסגרת. כתרגומו גְּדַנְפָא, ונחלקו חכמי ישראל בדבר, יש אומרים למעלה היתה סביב לשולחן, כמו לבזבזין שבשפת שולחן שרים, ויש אומרים למטה היתה תקועה, מרגל לרגל בארבע רוחות השולחן, ודף השולחן שוכב על אותה מסגרת:

A ledge. As Onkelos translates it גְדַנְפָא — “a protruding ledge.” Regarding this there is a dispute among the Sages of Israel. There are those who say [that the misgeres] was at the top around the shulchan like the vertical rims that [are to be found]A at the edges of tables of the aristocracy (see illustration 2 on page 140). There are others who say that [the misgeres] was fastened at the bottom from one leg [of the shulchan] to another legB on all four sides of the shulchan, and the flat board of the shulchanC rested on that misgeres.

ועשית זר זהב למסגרתו. הוא זר האמור למעלה, ופירש לך כאן שעל המסגרת היתה:

And make a gold crown-like rim around the ledge. It is the same crown-like rim mentioned above. Here it clarifies for you that it was put onto the ledge.

לעמת המסגרת תהיין הטבעות. ברגלים תקועות כנגד ראשי המסגרת:

The rings shall be against the ledge. They were fastened to the legs opposite the edges of the ledge.D

לבתים לבדים. אותן טבעות יהיו בתים להכניס בהן הבדים:

Receptacles for the poles. I.e., these rings shall be receptacles into which the poles will be inserted.

לבתים. לצורך בתים: לבדים. כתרגומו לְאַתְרָא לַאֲרִיחַיָא:

Houses — for the purpose of being receptacles. Receptacles. As Onkelos translates it: “a place for the poles.”

ונשא בם. לשון נפעל, יהיה נשא בם את השלחן:

It will be carried by them. [נִשָֹּׂא is in] the נִפְעַל conjugation, i.e., the shulchan will be carried by them (the poles).

ועשית קערותיו וכפותיו. קערותיו זה הדפוס, שהיה עשוי כדפוס הלחם, והלחם היה עשוי כמין תיבה פרוצה משתי רוחותיה, שולים לו למטה, וקופל מכאן ומכאן כלפי מעלה כמין כותלים, ולכך קרוי לחם הפנים, שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן, לצדי הבית מזה ומזה, נותן ארכו לרחבו של שולחן, וכתליו זקופים כנגד שפת השולחן. והיה עשוי לו דפוס זהב ודפוס ברזל, בשל ברזל הוא נאפה, וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השולחן, ואותו דפוס קרוי קערה:

Make its dishes and its spoons. “Its dishes” refers to its forms which were made like the shape of the bread. The bread was made in the shape of a [topless] box that was open on two of its sidesA (see illustration 3 on page 140). It had a bottom underneath. It was bent upwards at both ends,B [forming] something like walls.C It is for this reason that it is called לֶחֶם הַפָּנִים — “the bread of the faces,” because it has a “face”D “looking” in two directions towards the sides of the House (i.e., mishkon) in one direction as well as in the other direction. It was placed lengthwise across the width of the shulchan with its walls standing vertically lined up with the edge of the shulchan. A golden form and a metal form were made for it. It was baked in the metal one and upon removing it from the oven it was placed in the golden one until the following day, which was Shabbos, when it was set up on the shulchan. That form is called קְעָרָה — “dish.”

וכפותיו. הן בזיכין שנותנין בהם לבונה, ושתים היו לשני קומצי לבונה שנותנין על שתי המערכות, שנאמר וְנָתַתָּ עַל הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה (ויקרא כד, ז):

“Its spoons” are [known] as בָּזִיכִין (ladles) into which the frankincense was put. There were two for the two fistfuls of frankincense that were placed on the two piles, as is stated: “You shall put upon the pile pure frankincense.”

וקשותיו. הן כמין חצאי קנים חלולים הנסדקין לארכן, דוגמתן עשה של זהב, ומסדר ג' על ראש כל לחם, שישב לחם האחד על גבי אותן הקנים, ומבדילין בין לחם ללחם, כדי שתכנס הרוח ביניהם ולא יתעפשו, ובלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קסו"א:

Its half-hollow tubes. They are similar to hollow, half tubes which are split along their length.E There were similar to those made of gold and three were placed in a row atop each bread so that the next bread [above] should sit on top of these tubes and they would separate one bread from another so that air would enter between them and prevent them from spoiling. In Arabic anything hollow is called קסוא .

ומנקיותיו. תרגומו וּמְכִילָתֵיהּ, הן סניפים, כמין יתדות זהב עומדין בארץ, וגבוהים עד למעלה מן השלחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם, ומפוצלים ששה (הרא"ם גורם חמשה) פצולים זה למעלה מזה, וראשי הקנים שבין לחם ללחם סמוכין על אותן פצולין, כדי שלא יכבד משא הלחם העליונים על התחתונים וישברו, ולשון מְכִילָתֵיהּ, סובלותיו, כמו נִלְאֵיתִי הָכִיל (ירמיה ו, יא). אבל לשון מנקיות איני יודע איך נופל על סניפין, ויש מחכמי ישראל אומרים (מנחות צז.), קשותיו אלו סניפין, שמקשין אותו ומחזיקים אותו שלא ישבר. ומנקיותיו. לו הקנים שמנקין אותו שלא יתעפש, אבל אונקלוס שתרגם מְכִילָתֵיהּ, היה שונה כדברי האומר מנקיות הן סניפין:

And its supports. Onkelos translates it וּמְכִילָתֵיהּ, which are supports.F They were like golden pegs standing on the ground, rising up very high above the shulchan to the same height as the bread pile. They were notched in six places one above the otherG and the ends of the tubes that were between the breads would be supported by these notches so that the weight of the upper breads not weigh down on the lower ones which would cause them to break. The term מְכִילָתֵיהּ [quoted above from Onkelos] [means] its supports, as in: “I am exhausted from (הָכִיל) carrying it.” But I do not know how the term מְנַקִיוֹת applies to supports. There are among the Sages of Yisrael who say that קְשׂוֹתָיו is a reference to supports because they keep it (the bread) hard and keep it firm so that it does not break. Whereas the term מְנַקִּיוֹתָיו refers to the tubes, so called because they (מְנַקִּין) clean it (the bread) so that it does not spoil. But, Onkelos who translates it מְכִילָתֵיהּ agrees with the [Sage] who says that מְנַקִּיוֹת are supports.

אשר יסך בהן. אשר יכוסה בהן, ועל קשותיו הוא אומר אשר יוסך, שהיו עליו כמין סכך וכסוי, וכן במקום אחר הוא אומר וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ (במדבר ד, ז), וזה וזה, יוסך והנסך, לשון סכך וכסוי הם:

By which they shall be covered. [Meaning:] by which they shall be covered. It is regarding its tubes that אֲשֶׁר יֻסַּךְ is said, for they (the tubes) were as a covering over it (the bread). Similarly, elsewhere it is said: וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ — “and the tubes for the נָסֶךְ” — and both יֻסַּךְ and נָסֶךְ have the meaning of “covering.”

לחם פנים. שיש לו פנים, כמו שפירשתי, ומנין הלחם וסדר מערכותיו, מפורשים באמור אל הכהנים:

Showbread. So called because it has פָּנִים (faces) as I have explained. The amount of bread and the order of piling it up are explained in the parsha אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים .

מקשה תיעשה המנורה. שלא יעשנה חוליות, ולא יעשה קניה ונרותיה איברים איברים, ואחר כך ידביקם כדרך הצורפים שקורין שולדיר"ץ, אלא כולה באה מחתיכה אחת, ומקיש בקורנס וחותך בכלי האומנות, ומפריד הקנים אילך ואילך:

The Menorah must be made by hammering. It must not be made in sections. [That is] its branches or lamps must not be made as individual parts and afterwards attached as is done by smiths [through a process] called solder in Old French (to solder), but, rather, it should all originate from one piece, hammered with a hammer and cut with special tools, thereby separating the branches in two directions.

מקשה. תרגומו נְגִיד, לשון המשכה, שממשיך את האיברים מן העשת לכאן ולכאן בהקשת הקורנס, ולשון מקשה מכת קורנס, בטדי"ץ בלע"ז כמו דָּא לְדָא נָקְשָׁן (דניאל ה, ו):

Hammering. Onkelos translates it נְגִיד, a term meaning: “drawn out,” for he draws out the parts from the mass [of gold] in two directions by hammering with the hammer. The term מִקְשָׁה means “hammering with a hammer,” batedic (hammered) in Old French, as in: “(נָקְשָׁן) they banged against each other.”

תיעשה המנורה. מאליה (תנחומא בהעלותך ג), לפי שהיה משה מתקשה בה (מנחות כט.), אמר לו הקב"ה, השלך את הככר לאור והיא נעשית מאליה, לכך לא נכתב תעשה (תנחומא שם):

The menorah must be made. [It shall be made] by itself. Because Moshe had difficulties with it, God said to him: “Throw the mass [of gold] into the fire and it will form itself.” Therefore it does not say תַּעֲשֶׂה — “you must make.”

ירכה. הוא הרגל של מטה העשוי כמין תיבה, ושלשה רגלים יוצאין הימנה ולמטה:

Its base. This refers to the “leg” at the bottom which was made in a shape similar to a box from which the three legs protruded downwards.

וקנה. הקנה האמצעי שלה העולה באמצע הירך, זקוף כלפי מעלה, ועליו נר האמצעי עשוי כמין בזך, לצוק השמן לתוכו ולתת הפתילה:

Its shaft. [This refers to] its middle branch which rose from the middle of the base vertically upwards. At the top of it was the middle lamp, made similar to a cup into which oil was poured and a wick was placed.

גביעיה. הן כמין כוסות שעושין מזכוכית, ארוכים וקצרים, וקורין להם מדירנ"ס, ואלו עשויין מזהב, ובולטין ויוצאין מכל קנה וקנה כמנין שנתן בהם הכתוב, ולא היו בה אלא לנוי:

Its cups. They were like goblets which are made of glass long and narrow called madernes [in Old French]. These were made of gold and they protruded and stood out from each branch according to the number given in Scripture. They were there only as ornaments.

כפתריה. כמין תפוחים היו, עגולין סביב, בולטין סביבות הקנה האמצעי, כדרך שעושין למנורות שלפני השרים, וקורין להם פימל"ש, ומנין שלהם כתוב בפרשה כמה כפתורים בולטין ממנה וכמה חלק שבין כפתור לכפתור:

Its knobs. They were like round apples around [the branch], projecting outward around the middle branch, in the manner that candelabras are made for the aristocracy, called pomels [in Old French]. Their number is given in this parsha, as to how many knobs protrude from it and how much space between one knob and another.

ופרחיה. ציורין עשוין בה כמין פרחין:

And its flowers. Engravings made in the shape of flowers.

ממנה יהיו. הכל מקשה יוצא מתוך חתיכת העשת, ולא יעשם לבדם וידביקם:

Shall be of it. [I.e.] all hammered out from the piece of mass and not made separately and then attached.

יוצאים מצדיה. לכאן ולכאן, באלכסון נמשכים ועולין עד כנגד גובהה של מנורה, שהוא קנה האמצעי, ויוצאין מתוך קנה האמצעי זה למעלה מזה, התחתון ארוך, ושל מעלה קצר הימנו, והעליון קצר הימנו, לפי שהיה גובה ראשיהן שוה לגובהו של קנה האמצעי השביעי שממנו יוצאים הששה קנים:

Shall extend from its sides — in each direction diagonally going upwards until [they reach] the height of the menorah, which is the middle branch. They extend outward from the middle branch, one above the other. The bottom one is the longest one and the one above it is shorter and the top one is even shorter. [This was so] because the height at their top was the same as the height of the seventh middle branch, from which extended the six branches.

משקדים. כתרגומו, מצויירים היו, כדרך שעושין לכלי כסף וזהב שקורין ניאל"ר:

Engraved. [מְשֻׁקָּדִים is] as Onkelos translates it [מְצַיְירִין]: They were engraved in the manner that silver and gold vessels are made, called nieler (engraving) [in Old French].

ושלשה גבעים. בולטין מכל קנה וקנה:

And three cups — protruding from each of the branches.

כפתור ופרח. היה לכל קנה וקנה:

A knob and a flower — was on each branch.

ובמנרה ארבעה גבעים. בגופה של מנורה היו ארבעה גביעים, אחד בולט בה למטה מן הקנים, והג' למעלה מן יציאת הקנים היוצאין מצדיה:

The [shaft of the] menorah shall have four cups. In the body (center) of the menorah there were four cups, one protruding under the branches and three above from where the branches vented out, those that extended outward from its sides.

משקדים כפתוריה ופרחיה. זה אחד מחמשה מקראות שאין להם הכרע (יומא נב:), אין ידוע אם גביעים משוקדים, או משוקדים כפתוריה ופרחיה:

Engraved in almond shape patterns with their knob and flowers. This is one of the five verses [in the Torah] in which [an adjective] is left undecided. [Here] it is not known whether [it should read]: גְּבִיעִים מְשֻׁקָּדִים or מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ .

וכפתור תחת שני הקנים. מתוך הכפתור היו הקנים נמשכים משני צדיה אילך ואילך. כך שנינו במלאכת המשכן (מנחות כח:), גובהה של מנורה י"ח טפחים, הרגלים והפרח ג' טפחים, הוא הפרח האמור בירך, שנאמר עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ (במדבר ח, ד), וטפחיים חלק, וטפח שבו גביע מהארבעה גביעים, וכפתור ופרח משני כפתורים ושני פרחים האמורים במנורה עצמה, שנאמר משוקדים כפתוריה ופרחיה, למדנו שהיו בקנה שני כפתורים ושני פרחים לבד מן הג' כפתורים שהקנים נמשכין מתוכן, שנאמר וכפתור תחת שני הקנים וגו', וטפחיים חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אילך ואילך נמשכים ועולים כנגד גובהה של מנורה, טפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו, וטפח חלק, וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו ונמשכים ועולין כנגד גובהה של מנורה, וטפחיים חלק, נשתיירו שם ג' טפחים, שבהם ג' גביעים וכפתור ופרח, נמצאו גביעים כ"ב, י"ח לששה קנים ג' לכל אחד ואחד, וארבעה בגופה של מנורה הרי כ"ב, ואחד עשר כפתורים, ו' בששת הקנים, וג' בגופה של מנורה שהקנים יוצאים מהם, ושנים עוד נאמרו במנורה, שנאמר משוקדים כפתוריה, ומיעוט כפתורים שנים, האחד למטה אצל הירך, והאחד בג' טפחים העליונים עם ג' הגביעים, ותשעה פרחים היו לה, ו' לששת הקנים, שנאמר בקנה האחד כפתור ופרח, וג' למנורה, שנאמר משוקדים כפתוריה ופרחיה, ומיעוט פרחים שנים, ואחד האמור בפרשת בהעלותך, עד ירכה עד פרחה. ואם תדקדק במשנה זו הכתובה למעלה, תמצאם כמנינם איש איש במקומו:

A knob under the two branches. From the knob, the branches extended from the two sides in opposite directions. In the Beraisa d’Meleches Hamishkon we learned as follows: The menorah was altogether 18 tefachim high. [We arrive at this as follows:] 3 tefachim for the legs and the [lowest] flowerA (see illustrations on page 141). This is the flower that is mentioned together with the base, about which it says: “down to its base and its flower.” 2 tefachim [above that were] unadornedB 1 tefach [above that was] a cup,C [i.e., one] of the four cups [mentioned in v. 34] as well as a knob and a flower [each of which was one] of the two knobs and two flowers that are mentioned with the menorah proper (i.e., the center branch), about which it is said (in v. 34): “the knobs and flowers were engraved,” from which we learn that the [center] branch had two knobs and two flowers besides the three knobs from which the [six] branches extended. [Regarding the latter three knobs] it says [here]: “and a knob under the two branches, etc.” 2tefachim [above that were] unadorned.D 1tefach [above that was] a knob,E from which two branches extended in two directions.F They extended upwards to a height equal to the [center] of the menorah. 1 tefach [above that] was unadornedG 1 tefach [above that was] a knobH from which two branches extended.I 1 tefach [above that] was unadorned.J 1 tefach [above that] was a knobK from which two branches extended upward to a height equal to [the center of] the menorah.L 2 tefachim [above that] were unadorned.M 3 tefachim now remainedN, in which there were three cups (= 1 tefach), and one knob (=1 tefach) and one flower (=1 tefach). Consequently the total number of cups was 22: 18 for the six branches, [since there were] three for each one; and 4 in the menorah proper (i.e., the center branch), giving you a total of 22. And the total number of knobs was 11: 6 for the six branches (one for each) and 3 in the menorah proper (i.e., the center branch) from which the branches extended. and an additional 2 in the menorah proper, about which it is said (v. 34): “its knobs were engraved” [which indicates 2] [since] the minimum of anything plural is 2. One of these [knobs] was at the bottom near the base and the other one was in the three upper tefachim, together with the three cups. It (the menorah) had nine flowers: 6 for the six branches (one for each), as it is said (v. 33): “in each branch there was a knob and a flower,” and 3 for the menorah proper (i.e., the center branch). [Two of these are mentioned] when it is said “its knobs and flowers were engraved” and the minimum of “flowers” is 2, and [an additional one] mentioned in the parsha בְּהַעֲלֹתְךָ: “down to its base and its flower.” If you study the above beraisa carefully you will find them as they were enumerated, each in its proper place.

את נרותיה. כמין בזיכין שנותנין בתוכן השמן והפתילות:

Its lamps. They were a kind of cups into which the oil and the wicks were put.

והאיר על עבר פניה. עשה פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאים מצדיה, מוסבים כלפי האמצעי, כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים על עבר פניה, מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי שהוא גוף המנורה:

So that they shine toward it. I.e., make the mouths of the six lamps, which were at the top of the branches which extended from its (the menorah’s) sides, turned toward the middle one, so that when the lamps were lit they would shine אֶל עֵבֶר פָּנֶיהָ . [That is,] their shine would be turned towards the front side of the middle branch. which is the menorah proper.O

ומלקחיה. הם הצבתים העשויין ליקח בהם הפתילה מתוך השמן, לישבן ולמושכן בפי הנרות, ועל שם שלוקחים בהם קרויים מלקחים. וְצִבְיְתָהָא שתרגם אונקלוס, לשון צבת, טוליי"ש בלע"ז

Its tongs. [וּמַלְקָחֶיהָ] are the tongs which were made to pluck the wicks from the oil to set them up, and to pull them into the mouths of the lamps. Since they are used for “taking” (i.e., plucking) they are called מַלְקָחַיִם (from לְקָח — “take”). The word צִבְתָהָא with which Onkelos translates is from the word צְבָת — tenálies in Old French.

ומחתותיה. הם כמין בזיכין קטנים, שחותה בהן את האפר שבנר בבקר בבקר, כשהוא מטיב את הנרות מאפר הפתילות שדלקו הלילה וכבו, ולשון מחתה פויישד"א בלע"ז כמו לַחְתֹּות אֵשׁ מִיָּקוּד (ישעיה ל, יד):

And its scoops. They were like small receptacles which were used to rake out the ashes from the lamp every single morning, when he would clean the lamps from the ashes of the wicks which had burned during the night and were extinguished. The word מַחְתָּה is puisedoire in Old French, as in: “(לַחְתּוֹת) to rake fire from the oven.”

ככר זהב טהור. שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר, לא פחות ולא יותר, והככר של חול ששים מנה, ושל קדש היה כפול, ק"ך מנה, והמנה הוא ליטרא ששוקלין בה כסף למשקל קולוני"א, והם ק' זהובים, כ"ה סלעים, והסלע ארבעה זהובים:

A kikar of pure gold. Its weight, including all its vessels, should be only a kikar, no more and no less. The kikar [used to measure] mundane things was the equivalent of sixty manehs, whereas the one [used to measure] holy things was double that — 120 maneh. A maneh is the equivalent of a litra which is used to weigh silver according to the weight of Cologne. This is equal to one hundred zehuvim (dinars), equal to twenty five sela’im, a sela being four zehuvim (dinars).

וראה ועשה. ראה כאן בהר תבנית שאני מראה אותך. מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה, עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש:

Observe and make them. See here on the mountain the pattern which I show you. This tells us that Moshe had difficulties with the constructing of the menorah until God showed him a menorah [model] made of fire.

אשר אתה מראה. כתרגומו דְּאַתְּ מִתְחֲזֵי בְּטוּרָא, אילו היה נקוד מראה בפת"ח, היה פתרונו אתה מראה לאחרים, עכשיו שנקוד חטף קמץ, פתרונו דאת מתחזי, שאחרים מראים לך (שהנקוד מפריד בין עושה לנעשה):

That will be shown to you. As Onkelos translates it: “that you will be shown in the mountain.” If it were vocalized מַרְאֶה with a patach, its meaning would be: “you will show to others.” But, now that it is vowelized with a kametz (מָרְאֶה), its meaning is: “that you will be shown” — that others show you.

ואת המשכן תעשה עשר יריעות. להיות לו לגג, ולמחיצות מחוץ לקרשים, שהיריעות תלויות מאחוריהן לכסותן:

You shall make the mishkon out of ten drapes — to serve as a roof and partitions on the outside of the planks, for the drapes were hung behind them to cover them.

שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני. הרי ארבע מינין יחד בכל חוט וחוט, אחד של פשתים, וג' של צמר, וכל חוט וחוט כפול ו', הרי ד' מינין כשהן שזורין יחד כ"ד כפלים לחוט (ברייתא דמלאכת המשכן):

Fine twined linen, greenish-blue, dark red and crimson. Thus you have four kinds [of material] together in each and every thread, one of linen and three of wool. Each and every thread was made six-fold. Hence the four materials when woven together made each strand consist of 24 threadsA (see illustration on page 142).

כרובים מעשה חשב. כרובים היו מצויירין בהם באריגתן, ולא ברקימה שהוא מעשה מחט, אלא באריגה בשני כותלים, פרצוף אחד מכאן ופרצוף אחד מכאן, ארי מצד זה ונשר מצד זה, כמו שאורגין חגורות של משי שקורין בלע"ז פיישיש"א

Figures of cherubim, the work of a craftsman. Cherubim were formed in them (the drapes) through weaving, and not through embroidery which is done through needlework. But, rather, by weaving on two sides, one image on one side and another image on the other side, a lion on this side and an eagle on the other side, just as silken belts are woven [nowadays], which are called feises (woven images) in Old French.

תהיין חוברות. תופרן במחט זו בצד זו, חמש לבד וחמש לבד:

Shall be joined together. They were sewn together with a needle one beside the other — each of five [drapes] separately.

אשה אל אחותה. כך דרך המקרא לדבר בדבר שהוא לשון נקבה, ובדבר שהוא לשון זכר אומר איש אל אחיו כמו שנאמר בכרובים, וּפְנֵיהֶם אִיש אֶל אָחִיו (שמות כה, כ):

Together. This is the way Scripture speaks (i.e., אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ) of an object in the feminine gender. And when the object is in the masculine gender it says: אִישׁ אֶל אָחִיו, as it states regarding the cherubim: “they shall face one another (lit. one man to another).”

לולאות. לצו"לש בלע"ז וכן תרגם אונקלוס עֲנוּבִין, לשון עניבה:

Loops. Laçols (loops) in Old French. Onkelos, too, translates it thus: עֲנוּבִין from the word עֲנִיבָה (loop or bow).B (See illustration on page 142)

מקצה בחוברת. באותה יריעה שבסוף החבור. קבוצת חמשת היריעות קרויה חוברת:

At the end of the group. [I.e.] on that drape which is at the end of the group. The group of the five [joined] drapes is referred to as חוֹבָרֶת .

וכן תעשה בשפת היריעה הקיצונה במחברת השנית. באותה יריעה שהיא קיצונה, לשון קצה, כלומר לסוף החוברת:

Do the same on the edge of the drape which is at the end of the second group. [I.e.] on that drape which is at the end. קִיצוֹנָה is from קָצֶה (end), that is, at the end of the group.

מקבילות הלולאות אשה אל אחותה. שמור שתעשה הלולאות במדה אחת, מכוונות הבדלתן זו מזו, וכמדתן ביריעה זו כן יהא בחברתה, כשתפרוש חוברת אצל חוברת יהיו הלולאות של יריעה זו מכוונות כנגד לולאות של זו, וזהו לשון מקבילות, זו כנגד זו, תרגומו של כנגד, לקבל. היריעות ארכן כ"ח ורחבן ארבע, וכשחבר חמש יריעות יחד נמצא רחבן כ', וכן החוברת השנית. והמשכן ארכו שלשים מן המזרח למערב, שנאמר עשרים קרשים לפאת נגבה תימנה, וכן לצפון, וכל קרש אמה וחצי האמה, הרי שלשים מן המזרח למערב. רוחב המשכן מן הצפון לדרום עשר אמות, שנאמר ולירכתי המשכן ימה וגו', ושני קרשים למקצעות הרי עשר, ובמקומם אפרשם למקראות הללו. נותן היריעות ארכן לרחבו של משכן, עשר אמות אמצעיות לגג חלל רוחב המשכן, ואמה מכאן ואמה מכאן לעובי ראשי הקרשים שעוביים אמה, נשתיירו ט"ז אמה, ח' לצפון וח' לדרום מכסות קומת הקרשים שגבהן עשר, נמצאו שתי אמות התחתונות מגולות. רחבן של יריעות ארבעים אמה כשהן מחוברות, עשרים אמה לחוברת, שלשים מהן לגג חלל המשכן לארכו, ואמה כנגד עובי ראשי הקרשים שבמערב, ואמה לכסות עובי העמודים שבמזרח, שלא היו קרשים במזרח אלא ד' (ברש"י ישן חמשה) עמודים, שהמסך פרוש ותלוי בווין שבהן כמין וילון, נשתיירו ח' אמות התלויין על אחורי המשכן שבמערב, ושתי אמות התחתונות מגולות. זו מצאתי בברייתא דמסכת מדות, אבל במסכת שבת (פרק הזורק צח:), אין היריעות מכסות את עמודי המזרח, וט' אמות תלויות אחורי המשכן, והכתוב בפרשה זו מסייענו, ונתת את הפרוכת תחת הקרסים, ואם כדברי הברייתא הזאת, נמצאת פרוכת משוכה מן הקרסים ולמערב אמה:

The loops shall be opposite one another. Take care that you make the loops exactly equidistant from one another. And the measurements used for one drape shall be the same as in the other one, so that when you spread out one group next to the other the loops of one drape [should] line up exactly opposite the loops of the other. And that is the meaning of מַקְבִּילוֹת — “one opposite the other” [as indicated by] Onkelos’ translation of נֶגֶד (opposite) is לָקֳבֵל . [Each of] the drapes was 28 [amohs] long and four [amohs] wide. And when the five drapes were joined together their width totaled 20 [amohs]. The same was true for the second group [of drapes]. The [interior] length of the mishkon was 30 amohsA (see illustration on page 143) from east to west, as it is said: “twenty planks for the southern side” and similarly for the northern side, each plank being 1½ amohs wide.B So you have 30 [amohs] east to west. The [interior] width of the mishkon, from north to south, was ten amohs,C as it is said: “For the western side of the mishkon, etc., and make two planks for the corners.” Hence [the eight planks] equaled ten [amohs of interior. [For two of the amohs covered the thickness of the plank on each side]. I will explain these verses in their places. The drapes were placed [so that] their length was across the width of the mishkon, ten of their middle amohs covering the interior of the width of the mishkon. An additional amoh on each side [covered] the thickness of the top of the planksD whose width was one amoh. This left 16 amohs: eight [amohs] on the northern side and eight [amohs] on the southern side covered the height of the planks which were ten amohs high. Consequently, the bottom two [amohs of the planks] remained uncovered. The width of the drapes [totaled] 40 amohs when they were all joined — 20 amohs for each group. Thirty of the total [amohs] covered the interior of the length of the mishkon; one amoh corresponded to the thickness of the tops of the planks on the western side and an additional amoh [was needed] to cover the thickness of the pillars on the eastern side, — for there were no planks on the eastern side, just five pillarsE from which the screen was spread and hung by their (the pillars’) hooks as a sort of a curtain. Consequently there remained eight amohs which hung in back of the mishkon on the western side, leaving the bottom 2 amohs uncovered. The above I found in the Beraisa of 49 midos. However, in Maseches Shabbos (98b) [we find]: The drapes did not cover the eastern beams, and nine amohs hung in back of the mishkon. What is written in this section supports this, [for it states:] “Place the paroches under the clasps,” and if, in fact, it were as is stated in the Beraisa it would result in the paroches being a distance of one amoh westward from the clasps.

קרסי זהב. פירמיל"ש בלע"ז ומכניסין ראשן אחד בלולאות שבחוברת זו, וראשן אחד בלולאות שבחוברת זו, ומחברן בהן:

Golden Clasps. Fermeilz (hooks or clasps) in Old French. One of their ends is inserted into [one of the] loops of one of the groups [of drapes] and their other end into the loops of the other group [of drapes,] thereby joining them through them.

יריעות עזים. מנוצה של עזים:

Drapes of goats’ [hair]. [עִזִּים here means:] of goats’ hair.

לאהל על המשכן. לפרוש אותן על היריעות התחתונות:

For a covering over the mishkon. I.e., to be spread over the lower drapes.

שלשים באמה. שכשנותן ארכן לרוחב המשכן כמו שנתן את הראשונות, נמצאו אלו עודפות אמה מכאן ואמה מכאן, לכסות אחת מהשתי אמות שנשארו מגולות מן הקרשים, והאמה התחתונה של קרש שאין היריעה מכסה אותו, היא האמה התחובה בנקב האדן, שהאדנים גבהן אמה:

Thirty amohs — so that when they are placed lengthwise across the width of the mishkon, in the same way he placed the first יְרִיעוֹת], it follows that they will overhang an [additional] amoh on this side and an amoh on the other side, so as to cover one of the two amohs of the planks that remained uncovered. The lowest amoh of the plank, which was left uncovered by the drape, is the amoh that is inserted into the opening of the socket,A (see illustration 1 on page 144) for the sockets were one amoh high.

וכפלת את היריעה הששית. העודפת באלו העליונות יותר מן התחתונות:

Let the sixth drape overhang. [I.e.] the additional one of these upper [drapes], over and above the lower [drapes]. —

אל מול פני האהל. חצי רחבה היה תלוי, וכפול על המסך שבמזרח כנגד הפתח, דומה לכלה צנועה המכוסה בצעיף על פניה:

[...shall overhang] before the entrance of the tent. Half of its width hung and folded over the curtain on the eastern side, before the entrance, similar to a modest bride whose face is covered by a veil.

וסרח העודף ביריעות האהל. על יריעות המשכן. יריעות האהל הן העליונות של עזים, שקרוים אהל, כמו שנאמר בהן לאהל על המשכן, וכל אהל האמור בהן אינו אלא לשון גג, שמאהילות ומסככות על התחתונות, והן היו עודפות על התחתונות חצי היריעה למערב, שהחצי של יריעה אחת עשרה היתירה, היה נכפל אל מול פני האהל, נשארו שתי אמות רוחב חציה, עודף על רוחב התחתונות:

The overlapping excess of the drapes of the tent — over and above the [lower] curtains of the mishkon. The “drapes of the Tent” refer to the upper ones made of goats’ hairs which are referred to [in the Torah] as אֹהֶל, as it says, regarding them: “to be an אֹהֶל over the mishkon.” Wherever אֹהֶל is used regarding them (the upper drapes) it means a cover [and not the literal: “tent”] for they cover and shield over the lower ones. They were longer than the lower [drapes] by [the width of] half a drape on the western side for half of the eleventh drape, which was the one in excess [of the ten lower drapes], folded [downward] toward the entrance of the Tent. Consequently there remained two amohs — half its width — in excess of the width of the lower [curtains].

תסרח על אחורי המשכן. לכסות ב' אמות שהיו מגולות בקרשים:

[These two amohs] Shall overlap the back of the mishkon — to cover the two amohs of the planks that remained uncovered [by the lower drapes].

אחורי המשכן. הוא צד מערבי, לפי שהפתח במזרח שהן פניו, וצפון ודרום קרויין צדדין, לימין ולשמאל:

The back of the mishkon. This refers to the western side, [called the “back” of the mishkon] because the entrance was on the eastern side which is its (the mishkon’s) “front.” The northern and southern sides are called “the right and left sides.”

והאמה מזה והאמה מזה. לצפון ולדרום:

The [extra] amoh on one side and the [extra] amoh on the other side — on the northern and southern sides.

בעדף באורך יריעות האהל. שהן עודפות על אורך יריעות המשכן שתי אמות:

That were in excess of the length of the drapes of the tent — that they were in excess over the length of the “drapes of the mishkon” (the lower ones) — by two amohs —

יהיה סרוח על צדי המשכן. לצפון ולדרום, כמו שפירשתי למעלה. למדה תורה דרך ארץ, שיהא אדם חס על היפה:

shall overlap the sides of the mishkon. [I.e.] the northern and southern sides as I explained above (v. 12, ד"ה אחורי). The Torah thereby teaches a lesson in propriety: that a person should be protective of that which is beautiful.

מכסה לאהל. לאותו גג של יריעות עזים, עשה עוד מכסה אחד של עורות אילים מאדמים, ועוד למעלה ממנו מכסה עורות תחשים, ואותן מכסאות לא היו מכסין אלא את הגג, ארכן ל' ורחבן י', אלו דברי רבי נחמיה. ולדברי רבי יהודה, מכסה אחד היה חציו של עורות אילים מאדמים וחציו של עורות תחשים:

A covering for the tent. For the roof made of the drapes of goats’ hairs, make an additional covering out of red-dyed ram’s skins. And above that still another covering made out of tachash skins. These coverings covered only the roof. Their length was 30 amohs and their width ten. This is the opinion of Rabbi Nechemiah. However, according to the opinion of Rabbi Yehudah there was only one covering, half of it [made] of red-dyed rams’ skins and the other half of tachash skins.

ועשית את הקרשים. היה לו לומר ועשית קרשים, כמו שנאמר בכל דבר ודבר, מהו הקרשים, מאותן העומדין ומיוחדין לכך. יעקב אבינו נטע ארזים במצרים, וכשמת, צוה לבניו להעלותם עמהם כשיצאו ממצרים, ואמר להם שעתיד הקב"ה לצוות אותן לעשות משכן במדבר מעצי שטים, ראו שיהיו מזומנים בידכם, הוא שיסד הבבלי בפיוט שלו, טַס מַטַּע מְזוֹרָזִים קורות בתינו ארזים, שנזדרזו להיות מוכנים בידם מקודם לכן:

Make the planks. It should have said: “Make planks,” as it says regarding each and every thing. Why, then, “the planks”? From those [particular ones] that were prepared and designated for this purpose. [For] our father Yaakov planted cedar trees in Egypt and when he died he commanded his sons to carry them up with them: when they would leave Egypt, and said to them: “God will, at a time in the future, command you to construct a mishkon in the desert, made of acacia wood; see to it that you have them ready.” This is what the liturgist [meant when he] composed in his liturgical composition: “Rapidly did grow the seedlings of the diligent to become the cedars used for the beams of our House” for they were diligent [that the cedars] be ready in their possession in advance.

עצי שטים עומדים. אישטנבי"ש בלע"ז שיהא אורך הקרשים זקוף למעלה בקירות המשכן, ולא תעשה הכתלים בקרשים שוכבים, להיות רוחב הקרשים לגובה הכתלים קרש על קרש:

Out of acacia wood, standing. Estantives (upright) in Old French. [I.e.,] the length of the planks should be placed upright in the walls of the mishkon. Do not make the walls with the planks horizontal, [by placing] the width of the planks along the height of the walls one plank on top of another.

עשר אמות אורך הקרש. למדנו, גבהו של משכן עשר אמות:

Each plank shall be ten amohs long. From this we learn that the height of the mishkon was ten amohs.

ואמה וחצי האמה רוחב. למדנו, ארכו של משכן לכ' קרשים שיהיו בצפון ובדרום מן המזרח למערב, ל' אמה:

And one and one half amohs shall be the width. From this we learn that the length of the mishkon, [which corresponds] to the twenty planks that were on the northern and southern sides, running from east to west, was thirty amohs.

שתי ידות לקרש האחד. היה חורץ את הקרש מלמטה באמצעו בגובה אמה, ומניח רביע רחבו מכאן ורביע רחבו מכאן, והן הן הידות, והחריץ חצי רוחב הקרש באמצע, (רצונו לומר, קרש נקרא מה שנשאר לאחר שחרץ מכאן ומכאן, ואז נשאר רוחב אמה, נמצא חצי רוחב הקרש שבאמצע הוא חצי אמה. וכן פירש רש"י בהדיא בפ' הזורק (שבת דף צ"ח:) שהחריץ באמצע רחב חצי אמה, והיה חורץ רביעית אמה מכל צד, וכל יד היה רוחב רביעית אמה, וכן כל שפת אדן היה רוחב רביעית אמה. ודוק היטב ואז סרה תלונת הרמב"ן ותמיהתו מסולקת) ואותן הידות מכניס באדנים שהיו חלולים, והאדנים גבהן אמה, ויושבים רצופים מ' זה אצל זה, וידות הקרש הנכנסות בחלל האדנים חרוצות משלשה צדיהן, רוחב החריץ כעובי שפת האדן, שיכסה הקרש את כל ראש האדן, שאם לא כן נמצא ריוח בין קרש לקרש כעובי שפת שני האדנים שיפסיקו ביניהם, וזהו שנאמר וְיִהיוּ תֹּאֲמִים מִלְּמַטָּה, שיחרוץ את צדי הידות כדי שיתחברו הקרשים זה אצל זה:

Each plank shall have two pegs. He cut out the bottom of the plank at its middle to the height of an amoh. He left one fourth of its width on one side and another fourth of its width on the other side and these [protrusions are called] the pegs. The cut out part [was equal to] half the width of the plank in the center. These pegs were inserted into the sockets which were hollow. The sockets were one amoh highB and forty of them were placed in a line one next to another. The pegs of the plank that were inserted into the opening of the sockets were cut out on three of their sides. The width of the part that was cut away correspond to the thickness of the edge of the socket so that the plank would cover the entire top of the socket. For if this were not so it would have resulted in a gap between one plank and another equal to the thickness of the edges of two sockets which would have separated between them (the planks)A (see illustration 2 on page 144). This is what is meant when it is said: “They must be coupled together [to fit exactly];” the sides of the pegs should be cut out so that the planks be flush next to one another.B

משולבות. עשויות כמין שליבות סולם, מובדלות זו מזו, ומשופין ראשיהם ליכנס בתוך חלל האדן, כשליבה הנכנסת בנקב עמודי הסולם:

Parallel. [מְשֻׁלָּבוֹת means:] made like the (שְׁלִיבוֹת) rungs of a ladder, separated from each other and planed at their ends so as to be inserted into the opening of the socket, like a (שְׁלִיבָה) rung which is inserted in the hole of the upright beams of a ladder.

אשה אל אחתה. מכוונות זו כנגד זו, שיהיו חריציהם שוים זו כמדת זו, כדי שלא יהיו שתי ידות זו משוכה לצד פנים וזו משוכה לצד חוץ בעובי הקרש שהוא אמה, ותרגום של ידות צִירִין, לפי שדומות לצירי הדלת הנכנסים בחורי המפתן:

To each other. [I.e., the pegs] were lined up [exactly] one opposite the other; [meaning] that their cut away sections should be exactly alike. The measurement of one should be the same as the other so that no two pegs should be [misaligned], one pulled more towards the inside while the other is pulled more to the outside in relation to the thickness of the plank which was one amoh. Onkelos’ translation of יָדוֹת is “hinges” because they are similar to the hinges of a door which are inserted in the holes of the threshold.

לפאת נגבה תימנה. אין פאה זו לשון מקצוע, אלא כל הרוח קרויה פאה, כתרגומו לְרוּחַ עֵיבַר דְּרוֹמָא:

For the southern side. The form of the word פֵּאָה here (לִפְאַת) does not have the [usual] meaning of “corner” [or “end”], but, rather, the entire side is called פֵּאָה, as Onkelos translates it: “for the southern side.”

ולירכתי. לשון סוף, כתרגומו וְלִסְיָפֵי. ולפי שהפתח במזרח קרוי מזרח פנים והמערב אחורים, וזהו סוף, שהפנים הוא הראש:

For the [west] end. [וּלְיַרְכְּתֵי] has the meaning of “end,” as Onkelos translates it: “And for its end.” Since the entrance is on the eastern side therefore the eastern side is called “the front” and the western side, “the back.” This is why it is referred to as “the end” since the front is “the beginning.”

תעשה ששה קרשים. הרי ט' אמות רוחב:

Make six planks. Hence nine amohs is its width.

ושני קרשים תעשה למקצעת. אחד למקצוע צפונית מערבית ואחד למערבית דרומית, כל שמנה קרשים בסדר אחד הן, אלא שאלו השתים אינן בחלל המשכן, אלא חצי אמה מזו וחצי אמה מזו נראות בחלל להשלים רחבו לעשר, והאמה מזה והאמה מזה, באות כנגד אמות עובי קרשי המשכן הצפון והדרום, כדי שיהא המקצוע מבחוץ שוה:

Make two planks for the corners. One for the northwestern corner and one for southwestern [corner]. All the eight planks were in one row, but these two [in the corners] did not enclose the interior of the mishkon except that one half amoh of this one (plank) and one half amoh of the other were visible in the interior [of the mishkon] so as to make the total width ten [amohs]. The remaining amoh of each [plank] was lined up against the amoh thickness of the northern and southern mishkon planks so that the ends on the outside would be even.

ויהיו תואמים מלמטה. כל הקרשים תואמים זה לזה מלמטה, שלא יפסיק עובי שפת שני האדנים ביניהם להרחיקן זו מזו, זהו שפרשתי, שיהיו צירי הידות חרוצים מצדיהן, שיהא רוחב הקרש בולט לצדיו חוץ לידי הקרש, לכסות את שפת האדן, וכן הקרש שאצלו, ונמצאו תואמים זה לזה, וקרש המקצוע שבסדר המערב, חרוץ לרחבו בעביו כנגד חריץ של צד קרש הצפוני והדרומי, כדי שלא יפרידו האדנים ביניהם:

They must be coupled together. All the planks must be flush with each other at the bottom, so that no gap be formed by the thickness of the edge of any two [adjacent] sockets between them (the planks) to separate them from one another. This is what I meant when I explained that the “hinges” of the pegs must be cut out around their sides so that the width of the plank will protrude at its side beyond the pegs of the plank so as to cover the edge of the socket. The same [applies] to its adjacent plank resulting in their being coupled together. Each corner plank of the western row was cut away in its width in its thickness [lined up] opposite the cut-away part of the planks of the northern and southern sides so that the sockets will not cause a separation between them.

ויחדו יהיו תמים. כמו תאומים:

And they must also be coupled together evenly. [תַמִּים has] the same meaning as תוֹאֲמִים (coupled).

על ראשו. של קרש:

On the top. Of each plank.

אל הטבעת האחת. כל קרש וקרש היה חרוץ מלמעלה ברחבו שני חריצין בשני צדיו כמו עובי טבעת, ומכניסו בטבעת אחת, נמצא מתאים לקרש שאצלו. אבל אותן טבעות לא ידעתי אם קבועות הן אם מטולטלות. ובקרש שבמקצוע היה טבעת בעובי הקרש (נראה כי מלות הדרומי והצפוני אלמטה קאי, ורוצה לומר שהדרומי והצפוני וראש קרש כו' נכנס לתוכו, ומה שכתב היה טבעת בעובי קרש, רוצה לומר בעובי קרש המערבי. ודו"ק) הדרומי והצפוני, וראש קרש המקצוע שבסדר מערב נכנס לתוכו, נמצאו שני הכתלים מחוברים:

With one ring. Each and every plank was cut out at the top in its widthA (see illustration 3 on page 144). Two cut-outs at the two ends [of the width] were sufficient [to hold] the thickness of a ring. He inserts them (the two planks) into one ring resulting in its being flush with the adjacent planks.B But I do not know about these rings whether they were fixed [to the planks] or whether they were removable. As for the plank at the corner, the rings were along the thickness of the southernmost and northernmost planks. Then the top of the corner plank along the western row would be inserted into it (the ring), resulting in the two walls being joined.

כן יהיה לשניהם. לשני הקרשים שבמקצוע, לקרש שבסוף צפון ולקרש המערבי, וכן לשני המקצועות:

So must it be done with the two. [I.e.,] the two planks at the corners; the plank at the [western] end of the northern side with the western plank [adjacent to it]. The same applied to both corners.

והיו שמנה קרשים. הן האמורות למעלה תעשה ששה קרשים ושני קרשים תעשה למקוצעות, נמצאו שמנה קרשים בסדר מערבי. כך שנויה במשנה מעשה סדר הקרשים במלאכת המשכן. היה עושה את האדנים חלולים, וחורץ את הקרש מלמטה רביע מכאן ורביע מכאן, והחריץ חציו באמצע, ועשה לו שתי ידות כמין שני חמוקין (ולי נראה שהגרסא כמין שני חווקין) כמין שני שליבות סולם המובדלות זו מזו, ומשופות להכנס בחלל האדן כשליבה הנכנסת בנקב עמודי הסולם, והוא לשון משולבות, עשויות כמין שליבה, ומכניסן לתוך שני אדנים, שנאמר שְׁנֵי אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים (שמות לו, ל), וחורץ את הקרש מלמעלה אצבע מכאן ואצבע מכאן, ונותנן לתוך טבעת אחת של זהב, כדי שלא יהיו נפרדין זה מזה, שנאמר ויהיו תואמים מלמטה וגו', כך היא המשנה, והפירוש שלה הצעתי למעלה בסדר המקראות:

Thus there will be eight planks. These are the same ones mentioned above: “make six planks... And make two planks for the corners,” thereby resulting in eight planks for the row on the western side. The following is stated in the part dealing with the order of the planks in the [Beraisa] d’Meleches Hamishkon: The sockets were made hollow. The planks were cut out at the bottom [leaving] a quarter [of the width] on one side and a quarter on the other side. Half the width was cut out in the middle thereby forming two pegs that were similar to two חֲמוּקִין (legs — (S.H.)) (To me it seems that it should read: “similar to two חֲוָוקִין”) [meaning:] similar to two rungs of a ladder that are set apart from each other, which were planed down so as to enable them to be inserted into the opening of the socket, as a rung which is inserted into the holes of the upright boards of a ladder. This is what is meant by מְשׁוּלָּבוֹת — made similar to a (שְׁלִיבָה) rung. They are inserted into the two sockets, as it is said: “two sockets [under one plank] and two sockets [under the other plank.” Then the top of the plank is cut out, the width of a finger on one side and the width of a finger on the other side and they are inserted into one golden ring so that they not separate from each other, as it is said: “They must be coupled together, etc.” The above is the Mishnah (i.e., Beraisa), and I have set forth its explanation above according to the order of the verses.

בריחם. כתרגומו עַבְּרִין, ובלע"ז אשפרי"ש

Bars. As Onkelos translates it עַבְּרִין and in Old French esbars (bolts).

חמשה לקרשי צלע המשכן. אלו ה', ג' הן, אלא שהבריח העליון והתחתון עשוי משתי חתיכות, זה מבריח עד חצי הכותל וזה מבריח עד חצי הכותל, זה נכנס בטבעת מצד זה וזה נכנס בטבעת מצד זה, עד שמגיעין זה לזה, נמצא שעליון ותחתון שנים שהן ארבע, אבל האמצעי ארכו כנגד כל הכותל, ומבריח מקצה הכותל ועד קצהו, שנאמר והבריח התיכון וגו' מבריח מן הקצה אל הקצה, שהעליונים והתחתונים היו להן טבעות בקרשים להכנס לתוכן, שתי טבעות לכל קרש, משולשים בתוך עשר אמות של גובה הקרש, חלק אחד מן הטבעת העליונה ולמעלה, וחלק אחד מן התחתונה ולמטה, וכל חלק הוא רביע אורך הקרש, ושני חלקים בין טבעת לטבעת, כדי שיהיו כל הטבעות מכוונות זו כנגד זו, אבל לבריח התיכון אין טבעות, אלא הקרשים נקובין בעובים, והוא נכנס בהם דרך הנקבים שהם מכוונין זה מול זה, וזהו שנאמר בתוך הקרשים. הבריחים העליונים והתחתונים שבצפון ושבדרום, אורך כל אחת ט"ו אמה, והתיכון ארכו ל' אמה, וזהו מן הקצה אל הקצה, מן המזרח ועד המערב, וה' בריחים שבמערב אורך העליונים והתחתונים ו' אמות, והתיכון ארכו י"ב, כנגד רוחב ח' קרשים, כך היא מפורשת במלאכת המשכן (שבת צח:):

Five for the planks of one wall. These five are actually three, but [they are called five] only because the upper and lower bars are [each] made of two pieces. The one extends till the middle of the wall and the other extends till the middle of the wall. One is inserted into the rings on one side and the other is inserted into the rings on the other side, until they reach each other. Consequently the upper and lower ones are two which are made of four. But regarding the middle [bar], its length was equal to the whole wall from one end of the wall till the other end, as it is said: “The middle bar, etc. extended from one end to the other.” For the upper and lower [bars] had rings on the planks through which they were inserted, two rings for each boardA (see illustration 1 on page 145) placed at three equidistant places within the ten amohs of the height of the plank. One section [of the plank] was above the upper ring and one section was beneath the lowest one,C each section being one fourth of the length of the plank. Two [more] sections were between the [upper and lower] rings.D This was in order that all the rings would be lined up one across from the other. However, the middle bar had no rings, but the planks were bored through their thickness, and it (the bar) was inserted through the holesE which were lined up one exactly opposite the other. This is what is meant when it is said: “[The middle bar shall go] through the planks.” The upper and lower bars that were on the northern and southern sides, the length of each was 15 amohs whereas the middle one was 30 amohs. That is what is meant by: “[The middle bar ... will extend] from one end to the other,” from east to west. As for the five bars on the western side: the length of the upper and lower ones was six amohs, whereas the middle one’s length was 12 [amohs], corresponding to the width of the eight planks. This is how it is explained in the [Beraisa] d’Meleches Hamishkon.

בתים לבריחם. הטבעות שתעשה בהן יהיו בתים להכניס בהן הבריחים:

To hold the bars. The rings which you will make for them will be housings [for the purpose] of inserting the bars into them.

וצפית את הבריחים זהב. לא שהיה הזהב מדובק על הבריחים, שאין עליהם שום צפוי, אלא בקרש היה קובע כמין ב' פיפיות של זהב כמין ב' סדקי קנה חלול, וקובען אצל הטבעות לכאן ולכאן, ארכן ממלא את רוחב הקרש מן הטבעת לכאן וממנה לכאן, והבריח נכנס לתוכו, וממנו לטבעת, ומן הטבעת לפה השני, נמצאו הבריחים מצופים זהב כשהן תחובין בקרשים, והבריחים הללו מבחוץ היו בולטות. הטבעות והפיפיות לא היו נראות בתוך המשכן, אלא כל הכותל חלק מבפנים:

You shall overlay the bars with gold. This does not mean to imply that the gold was attached onto the bars for they were not coated with anything. But, rather, he would attach to the plank something akin to two gold tubes, similar to two sections of a hollow-cane. He fastened them near the rings in both directions. Their length took up the entire width of the plank, from the ring to one side and from it (the ring) to the other side. The bar was inserted into it (the tube) and from it into the ring and from the ring to the other opening. Consequently the bars [appeared to be] coated with gold when they were attached to the planks. These bars projected to the outside [Hence] the rings and the tubes were not visible inside the mishkon, but the whole wall was smooth on the inside.

והקמת את המשכן. לאחר שיגמור, הקימהו:

You shall erect the mishkon. “After it is completed, erect it!”

הראית בהר. קודם לכן, שאני עתיד ללמדך ולהראותך סדר הקמתו:

Shown to you on the mountain — before this (i.e., before setting it up), for later on I shall teach you and show you the proper order for setting it up.

פרוכת. לשון מחיצה הוא, ובלשון חכמים פרגוד, דבר המבדיל בין המלך ובין העם:

Paroches. [פָּרוֹכֶת] has the meaning of partition. In the language of the Sages it is called פַּרְגּוֹד, something that separates between the king and the people.

תכלת וארגמן. כל מין ומין היה כפול, בכל חוט וחוט ו' חוטין:

Greenish-blue wool, dark red wool. Each and every kind was intertwined, six threads for every strand.

מעשה חושב. כבר פרשתי שזו היא אריגה של שתי קירות, והציורין שמשני עבריה אינן דומין זה לזה:

Work of a craftsman. I have already explained that this refers to [separate] weavings on the two sides and that the images on the two sides were not similar to each other.

כרבים. ציורין של בריות יעשה בה.

Cherubim. He shall make in it images of creatures.

ארבעה עמודי שטים. ד' עמודים תקועים בתוך ד' אדנים, ואונקליות קבועין בהן, עקומין למעלה להושיב עליהן כלונס שראש הפרוכת כרוך בה, והאונקליות הן הווין, שהרי כמין ווין הן עשוים, והפרוכת ארכה י' אמות לרחבו של משכן, ורחבה י' אמות כגבהן של קרשים, פרוסה בשליש של משכן, שיהא הימנה ולפנים עשר אמות, והימנה ולחוץ כ' אמה, נמצא בית קדשי הקדשים עשר על עשר, שנאמר וְנָתתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים, המחברים את שתי חוברות של יריעות המשכן, ורוחב החוברת כ' אמה, וכשפרשם על גג המשכן מן הפתח למערב, כלתה בשני שלישי המשכן, והחוברת השנית כסתה שלישו של משכן, והמותר תלוי לאחוריו לכסות את הקרשים:

Four pillars of. Four pillars inserted into four sockets,A (see illustration 2 on page 145) into which hooksB were affixed, bent at the top in order to place a pole on themC around which the top of the paroches was wrapped.D These hooks are וָוִין B [referred to in the verse], for they are formed in the shape of the letter ו' . The paroches was ten amohs long along the width of the mishkon and ten amohs wide corresponding to the height of the planks. It was hung one third [the distance from the west] of the mishkon, so that there should be from it further toward the inside, ten amohs, and from it outward twenty amohs. Consequently the chamber of the Holy of Holies was ten [amohs] by ten [amohs]. [This is indicated] by what is said: “Place the paroches under the clasps,” which joined the two groups of the curtains of the mishkon. The width of the group was 20 amohs and when it was spread over the top of the mishkon from the entrance westward, it ended two thirds of the way into the mishkon and the second group covered the remaining third of the mishkon with the remainder [of the drapes] overhanging the back to cover the planks.

ושמת את השלחן. שלחן בצפון, משוך מן הכותל הצפוני שתי אמות ומחצה, ומנורה בדרום, משוכה מן הכותל הדרומי שתי אמות ומחצה, ומזבח הזהב נתון כנגד אויר שבין שלחן למנורה, משוך קמעא כלפי המזרח, וכולם נתונים מן חצי המשכן ולפנים. כיצד, אורך המשכן מן הפתח לפרוכת עשרים אמה, המזבח והשלחן והמנורה משוכים מן הפתח לצד מערב עשר אמות:

Put the table. The shulchan was in the north, drawn back from the northern wall 2½ amohs. The menorah was in the south, drawn back from the southern wall 2½ amohs. The golden altar was placed opposite the space between the shulchan and the menorah, slightly drawn towards the east. All these (the shulchan, the menorah and the altar) were placed in the inner half of the mishkon. How is this so? The length of the mishkon from the entrance to the paroches was twenty amohs. The altar, the shulchan and the menorah were drawn back from the entrance westward ten amohs.

ועשית מסך. וילון, הוא מסך כנגד הפתח, כמו שַׂכְתָּ בַעֲדֹו (איוב א, י), לשון מגין:

You shall make a screen. A curtain which was a screen opposite the entrance, [מָסָךְ] as in: “(שַׂכְתָּ) Have you protected him?” [both מָסָךְ and שַׂכְתָּ] expressing protection.

מעשה רוקם. הצורות עשויות בו מעשה מחט, כפרצוף של עבר זה כך פרצוף של עבר זה:

The work of an embroiderer. Its images were produced by needlework, the form of one side being the same as the form on the other side.

רוקם. שם האומן ולא שם האומנות, ותרגומו עוֹבַד צַיָּיר, ולא עובד ציור. מדת המסך כמדת הפרוכת י' אמות על י' אמות:

Embroiderer. [רֹקֵם is] the name of the craftsman and not the name of the craft. Its targum should therefore read: עוֹבַד צַיָּיר — “the work of an embroiderer,” and not עוֹבַד צִיּוּר — “work of embroidery.” The dimensions of the screen were the same as that of the paroches, ten amohs by ten amohs.

ועשית את המזבח וגו'. ושלש אמות קומתו. דברים ככתבן, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר, נאמר כאן רבוע ונאמר בפנימי רבוע, מה להלן גבהו פי שנים כארכו, אף כאן גבהו פי שנים כארכו, ומה אני מקיים ושלש אמות קומתו, משפת סובב ולמעלה (זבחים נט:):

You shall make the altar, etc. And its height shall be three amohs. The words mean what they say. This is the opinion of Rabbi Yehudah. Rabbi Yosi, however, says: it states here: “[it shall be] square” and it states concerning the inner [altar]: “square.” [This גְּזֵירָה שָׁוָה teaches:] just as in the latter case its height was twice its length, here, too, its height was twice its length. Then, how am I to understand: “and its height shall be three amohs”? [The answer is that the “three amohs are] from the top edge of the soveiv upwards. (See illustration on page 416.)

ממנו תהיין קרנותיו. שלא יעשם לבדם ויחברם בו:

Its projections shall be one piece with it. They are not to be made separately and then joined with it.

וצפית אותו נחושת. לכפר על עזות מצח, שנאמר וּמִצְחֲךָ נְחוּשָׁה (ישעיה מח, ד):

And you shall overlay it with copper. [Copper was used] to atone for insolence [called עֲזוּת מֵצַח]. [Insolence relates to copper:] for it says: “[For I know that you are stubborn], and your forehead is of copper.”

סירותיו. כמין יורות:

Make its pots. [סִירוֹת are] kinds of pots.

לדשנו. להסיר דשנו לתוכה, והוא שתרגם אונקלוס לְמִסְפֵי קִטְמֵיהּ, לספות הדשן לתוכם, כי יש מלות בלשון עברית מלה אחת מתחלפת בפתרון, לשמש בנין וסתירה כמו וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ (תהלים פ, י), אֱוִיל מַשְׁרִישׁ (איוב ה, ג), וחלופו, וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְּשָׁרֵשׁ (שם לא, יב). וכמוהו בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה (ישעיה יז, ו), וחלופו מְסָעֵף פֻּארָה (שם י, לג), מפשח סעיפיה. וכמוהו וְזֶה הָאַחֲרֹון עִצְּמֹו (ירמיה נ, יז), שבר עצמיו. וכמוהו וַיְסקְּלֻהוּ בָּאֲבָנִים (מלכים־א כא, יג), וחלופו סַקְּלוּ מֵאֶבֶן (ישעי' סב, י), הסירו אבניה, וכן וַיְעַזְקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ (שם ה, ב). אף כאן לדשנו להסיר דשנו, ובלע"ז אדשצדר"יר

To remove its ashes. To remove its ashes in them. It is as Onkelos translates it: “לְמִסְפֵּי קִטְמֵהּ — “to remove its ashes in them.” For [though לְדַשְּׁנוֹ — “to ash it” would imply the adding of ashes, the opposite is true here] there are words in the Hebrew language where the same word varies in meaning to be used to denote both “construction” and “destruction,” as in: וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ — “and it took root” [and] אֱוִיל מַשְׁרִישׁ — “the fools take root,” and in its opposite sense: וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְּשָׁרֵשׁ — “and you uproot all my grain.” Similar to this: בִּסְעִפֶיהָ פֹּרִיָּה — “in its fruitful branches,” and in its opposite sense: מְסָעֵף פֻּארָה — “chops off its branches.” Similar to this: וְזֶה הָאַחֲרוֹן עִצְּמוֹ — “and this last one (עִצְּמוֹ) has broken his bones.” Similar to this: וַיִסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים — “They stoned him with stones,” and in its opposite sense: סַקְּלוּ מֵאֶבֶן — “remove its stones.” Similarly וַיְעַזְּקֵהוּ — ‘‘He fenced it in,’’ and וַיְסַקְּלֵהוּ he “cleaned out its stones.” Here, too, the word לְדַשְּׁנוֹ means “to remove its ashes.” And in Old French escendrer — “to remove ash.”

ויעיו. כתרגומו, מגרפות שנוטל בהם הדשן, והן כמין כסוי קדרה של מתכת דק, ולו בית יד, ובלע"ז וידי"ל

Its scoops.A (see illustration 1 on page 146) [וְיָעָיו is] as Onkelos translates it [וּמַגְרוֹפְיָתֵיה] — shovels in which he takes the ashes. They were similar to a thin metal pot-cover, but it also had a handle. And in Old French it is wadil — “shovel.”

ומזרקותיו. לקבל בהם דם הזבחים:

Its basins —B in which to receive the blood of the korbonos.

ומזלגותיו. כמין אונקליות כפופים, ומכה בהם בבשר ונתחבים בו, ומתהפכין בהן על גחלי המערכה שיהא ממהר שריפתן, ובלע"ז קרוצינ"ש ובלשון חכמים צנוריות:

Its flesh-hooks.C These were a kind of bent hooks with which they struck the flesh so that they became imbedded in it and with them he would turn it (the flesh) over the coals of the pyre, so that they would burn more quickly. In Old French they are called crocins (hooks), and in the language of the Sages: צִנּוּרִיּוֹת .

ומחתותיו. בית קבול יש להם, ליטול בהן גחלים מן המזבח לשאתם על מזבח הפנימי לקטרת, ועל שם חתייתן קרויים מחתות, כמו לַחְתֹּות אֵשׁ מִיָּקוּד (ישעיה ל, יד), לשון שאיבת אש ממקומה, וכן הַיַחֲתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקֹו (משלי ו, כז):

And its fire-pans.D They had a scoop in which to take the coals from the altar, in order to carry them onto the inner altar for the incense. It is on account of their raking (חֲתִיָיתָן) the coals that they were called מַחְתּוֹת, as in: “לַחְתּוֹת fire from the pyre,” which means: drawing away fire from its place. Similarly: “(הֲיַחְתֶּה) can man rake fire into his lap?”

לכל כליו. כמו כל כליו:

All of its vessels. [לְכָל כֵּלָיו here is] the same as כָּל כֵּלָיו .

מכבר. לשון כברה שקורין קריבל"ש (זיעב) כמין לבוש עשוי לו למזבח, עשוי חורין חורין כמין רשת, ומקרא זה מסורס, וכה פתרונו, ועשית לו מכבר נחושת מעשה רשת:

A grate. [מִכְבָּר is] from the word כְּבָרָה — “sieve,” called crible [in Old French]. It served as a kind of garment for the altar made with intermittent holes like a netA (see illustration 2 on page 146). This verse has its word transposed and should be interpreted [as if it were written]: “Make for it a copper grate in the form of a net.”

כרכב המזבח. סובב, כל דבר המקיף סביב בעגול קרוי כרכב, כמו ששנינו בהכל שוחטין (חולין כה.), אלו הן גולמי כלי עץ, כל שעתיד לשוף ולכרכב, והוא כמו שעושין חריצין עגולין בקרשי דפני התיבות וספסלי העץ, אף למזבח עשה חריץ סביבו, והיה רחבו אמה בדפנו לנוי, והוא לסוף שלש (ס"א שש) אמות של גבהו, כדברי האומר גבהו פי שנים כארכו, הא מה אני מקיים ושלש אמות קומתו, משפת סובב ולמעלה, אבל סובב להלוך הכהנים, לא היה למזבח הנחשת, אלא על ראשו לפנים מקרנותיו, וכן שנינו בזבחים (סב.), איזהו כרכוב, בין קרן לקרן, והיה רוחב אמה ולפנים מהן אמה של הלוך רגלי הכהנים, שתי אמות הללו קרויים כרכוב. ודקדקנו שם, והכתיב תחת כרכוב המזבח מלמטה, למדנו שהכרכוב בדפנו הוא ולבוש המכבר תחתיו, ותירץ המתרץ, תרי הוי, חד לנוי, וחד לכהנים דלא ישתרגו, זה שבדופן לנוי היה, ומתחתיו הלבישו המכבר, והגיע רחבו עד חצי המזבח, נמצא שהמכבר רחב אמה, והוא היה סימן לחצי גבהו, להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים, וכנגדו עשו למזבח בית עולמים, דוגמת חוט הסקרא באמצעו. וכבש שהיו עולין בו, אף על פי שלא פירשו בענין זה, כבר שמענו בפרשת מזבח אדמה תעשה לי, ולא תעלה במעלות, לא תעשה לו מעלות בכבש שלו אלא כבש חלק, למדנו שהיה לו כבש. כך שנינו במכילתא (בחדש פי"א). ומזבח אדמה הוא מזבח הנחשת, שהיו ממלאין חללו אדמה במקום חנייתן, והכבש היה בדרום המזבח, מובדל מן המזבח מלא חוט השערה, ורגליו מגיעין עד אמה סמוך לקלעי החצר שבדרום, כדברי האומר י' אמות קומתו. ולדברי האומר דברים ככתבן, ג' אמות קומתו, לא היה אורך הכבש אלא י' אמות, כך מצאתי במשנה מ"ט מדות, וזה שהיה מובדל מן המזבח מלא החוט, במסכת זבחים (סב:) למדנוה מן המקרא:

The rim of the altar. כַּרְכֹּב has the meaning of סוֹבֵב — “that which surrounds.” Anything that surrounds completely is called כַּרְכֹּב, as we learned in Chapter Hakol Shochtin: “The following are unfinished wooden vessels: any [vessel] that will still be smoothed (וּלְכַרְכֵּב) and be rounded off.” This is similar to the practice of making grooves in the planks of the walls of chests and wooden benches. The altar, too, was engraved all around.B Its (the engraving’s) width was one amoh in its (the altar’s) wall for ornamentation. It was at the end of three (other versions: six) amohs of its height [measured from the ground], according to the opinion that its height was twice its length [and that if you ask] how do I explain: “and its height shall be three amohs”? [It means:] from the edge of the soveiv upward. But the soveiv, as a walkway for the kohanim for the copper altar, was only at the topC within its raised projections.D Thus we learn in Maseches Zevachim: What is the כַרְכּוֹב? [The space] between the raised projections which was one amoh wide. Inward [toward the center of the altar] from them (i.e., the קְרָנוֹת and כַּרְכּוֹב) was an amoh which served as a walkway for the kohanim. These two amohs are called כַּרְכֹּב . It is questioned there [in Maseches Zevachim] But it states [here]: “under the כַּרְכּוֹב of the altar downward.” From this we learn that the כַּרְכּוֹב was in its (i.e., the altar’s) wall [and not on top] while the grate ornament was underneath it! Whereupon someone answers: There were two [כַּרְכֹּב] — one for ornamentation [on the side] and one for the kohanim [at the top] so that they should not slip off [the altar]. The one that was on the side was for ornamentation. And underneath it they covered it with the grate, its width reaching halfway down the altar. Consequently the grate was one amoh wide and it served to mark half its (the altar’s) height. This was to delineate between the “upper bloods” and the “lower bloods.” Corresponding to this, they made for the altar of the Eternal House (i.e., the Beis Hamikdosh) a red line at its (the altar’s) midpoint. As for the ramp used to ascend [to the top of the altar,] though it is not specifically mentioned here, we have already inferred it from the parsha [that begins:] מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי, [where it states:] “Do not ascend by means of steps,” [which means:] Do not make steps for its ramp, but, rather, a smooth ramp. From this we learn that it did have a ramp. The above we learned in the Mechilta. The מִזְבַּח אֲדָמָה — the earthen altar [mentioned above] is the same as “the copper altar” [here], for its hollow was filled with earth wherever they encamped. This ramp was to the south of the altar separated from the altar by a hair’s breadth. Its bottom reached to within an amoh of the curtains of the courtyard on the southern side. [The above is] according to the opinion [that the altar] was ten amohs high. According to the opinion that the words mean what they say: “its height was three amohs” (v. 1), the ramp was only 10 amohs long. This I found in the Beraisa of 49 Midos. The fact that [the ramp] was separated from the altar by a thread was derived in Maseches Zevachim from a derasha from the Torah.

בטבעות. בארבע טבעות שנעשו למכבר:

Into the rings. In the four rings made for the grate.

נבוב לוחות. כתרגומו חֲלִיל לוּחִין, לוחות עצי שטים מכל צד והחלל באמצע, ולא יהא כולו עץ אחד, שיהא עביו ה' אמות על ה' אמות, כמין סדן:

A hollow structure. As Onkelos translates it: חֲלִיל לוּחִין — “hollow” [as a result] of “boards,” boards of acacia wood from every side and the hollow in the middle. It should not be entirely one block of wood, whereby its dimensions would be 5 amohs by 5 amohs like a solid block.

קלעים. עשויין כמין קלעי ספינה נקבים נקבים, מעשה קליעה ולא מעשה אורג, ותרגומו סְרָדִין כתרגומו של מכבר המתורגם סְרָדָא לפי שהן מנוקבין ככברה:

Curtains. They were made like the sails of a ship with intermittent holes, braided and not wovenA (see illustration 1 on page 147). Onkelos’ translation of it as סְרָדִין is the same translation he used for מִכְבָּר, which he translated as סְרָדָא (v. 4). This is because they are [both] made with holes like a sieve.

לפאה האחת. כל הרוח קרוי פאה:

On one side. The entire side is called פֵּאָה .

ועמודיו עשרים. חמש אמות בין עמוד לעמוד:

It shall have twenty pillars. Five amohs from one pillar to the next.

ואדניהם. של העמודים נחשת, האדנים יושבים על הארץ, והעמודים תקועין לתוכן, היה עושה כמין קונדסין שקורין פלא"ש, ארכן ו' טפחים ורחבן ג', וטבעת נחשת קבוע בו באמצעו, וכורך שפת הקלע סביביו במיתרים כנגד כל עמוד ועמוד, ותולה הקונדס דרך טבעתו באונקליות שבעמוד העשוי כמין וי"ו, ראשו זקוף למעלה וראשו אחד תקוע בעמוד, כאותן שעושין להציב דלתות שקורין גונזי"ש, ורחב הקלע תלוי מלמטה, והיא קומת מחיצות החצר:

And they shall have ... sockets. [I.e., the sockets] of the pillars were of copper. The sockets were set on the groundB and the pillars were inserted into them. He made a kind of rod which are called pals in Old French. Their length was 6 tefachim and their width 3 [tefachim], and a copper ring was set into its middle.C The end of the curtain was wrapped around it (the rod) with ropesD opposite each column and then the rod was hung by its ring from the hook that was on the pillar,E [the hook being] made like the letter ו', one end bent upwards and the other end set into the pillar, like those [hooks] made to support doors which are called gons (hinges) in Old French. The width of the curtain hung downward which formed the height of the partition of the enclosure.

ווי העמודים. הם האונקליות:

וָוֵי הָעֲמֻּדִים . They are the hooks.

וחשוקיהם. מוקפות היו העמודים בחוטי כסף סביב, ואיני יודע אם על פני כולן, אם בראשם, ואם באמצעם, אך יודע אני שחשוק לשון חגורה, שכך מצינו בפילגש בגבעה, וְעִמֹּו צֶמֶד חֲמֹורִים חֲבוּשִׁים (שופטים יט, י), תרגומו חשוקים:

Their bands. The pillars were encircled with silver strands all around.F I do not know whether this was for their entire length, or only at their top or only at their middle. But I do know that חִשּׁוּק has the meaning of wrapped around, for we find this regarding the Concubine of Giv’ah: “There were with him a pair of saddled donkeys” and the Targum [of חֲבוּשִׁים] is חֲשׁוּקִים .

לפאת קדמה מזרחה. פני המזרח קרוי קדם, לשון פנים, אחור, לשון אחורים, לפיכך המזרח קרוי קדם שהוא פנים, ומערב קרוי אחור, כמו דתרגם אונקלוס הַיָּם הָאַחֲרֹון (דברים יא, כד), ימא מערבא:

On the east side. פְּנֵי הַמִּזְרָח is called קֶדֶם meaning the face — (or the front), whereas אָחוֹר refers to the back. It is for this reason that east is called קֶדֶם which is “the front” whereas the west is called “the back” just as you say: “the back sea,” which Onkelos translates: “the western sea.”

חמשים אמה. אותן נ' אמה לא היו סתומים כולם בקלעים, לפי ששם הפתח, אלא ט"ו אמה קלעים לכתף הפתח מכאן, וכן לכתף השנית, נשאר רחב חלל הפתח בנתים כ' אמה, וזהו שנאמר וּלְשַׁעַר הֶחָצֵר מָסָךְ עֶשְׂרִים אַמָּה, וילון למסך כנגד הפתח, כ' אמה ארך כרוחב הפתח:

Fifty amohs. Those fifty amohs were not completely closed off by the curtains because that is where the entrance was. But, rather, there were 15 amohs of curtains on one side (“shoulder”) of the entranceway and the same was true for the other side.A (See illustration 2 on page 147.) There thus remained the width of the open entranceway in between [the two 15-amoh curtains], a [gap of] 20 amohs.B This is what is referred to in the statement: “The entrance of the courtyard shall have a screen of 20 amohs [width]” — a curtain as a screen opposite the entrance, being a length of 20 amohs, corresponding to the width of the entrance.C

עמדיהם שלשה. חמש אמות בין עמוד לעמוד, בין עמוד שבראש הדרום העומד במקצוע דרומית מזרחית, עד עמוד שהוא מן הג' שבמזרח ה' אמות, וממנו לשני חמש אמות, ומן השני לשלישי חמש אמות, וכן לכתף השנית, וארבעה עמודים למסך, הרי י' עמודים למזרח כנגד י' למערב:

They shall have three pillars. 5 amohs from one pillar to the next. Between the southernmost pillar, which stood at the southeastern corner, to the pillar, which was one of the three on the eastern side, there were five amohs,D and from that one to the next one, five amohs,E and from the second to the third, five amohs.F And the same was true for the other side. An additional four pillars for the screen,G give you a total of ten pillars on the eastern side, corresponding to the ten on the western side.H

כל עמודי החצר סביב וגו'. לפי שלא פירש ווין וחשוקים ואדני נחשת אלא לצפון ולדרום, אבל למזרח ולמערב לא נאמר ווין וחשוקים ואדני נחשת, לכך בא ולמד כאן:

All the pillars around the enclosure, etc. Because explicit mention of hooks, bands, and copper sockets was made only in regard to the north and south, but regarding the east and the west no mention of hooks, bands, and copper sockets is made. Therefore [the Torah] now comes and teaches it here.

ארך החצר. הצפון והדרום שמן המזרח למערב מאה באמה:

The length of the enclosure. The north and the south running from east to west were 100 amohs long.

ורחב חמשים בחמשים. חצר שבמזרח היתה מרובעת חמשים על חמשים, שהמשכן ארכו שלשים ורחבו עשר, העמיד מזרח פתחו בשפת נ' החיצונים של אורך החצר, נמצאו כָּלוּ בחמשים הפנימים, וכלה ארכו לסוף ל', נמצאו כ' אמה ריוח לאחוריו בין הקלעים שבמערב ליריעות של אחורי המשכן, ורחב המשכן עשר אמות באמצע רוחב החצר, נמצאו לו עשרים אמה ריוח לצפון ולדרום מן קלעי החצר ליריעות המשכן, וכן למערב, וחמשים על חמשים חצר לפניו (עירובין כג:):

The width shall be fifty by fifty. The courtyard on the eastern side [of the mishkon] was a square of 50 by 50 amohs.I For the mishkon was 30 amohs long and 10 amohs wide. Its eastern entrance was placed at the edge of the outer 50 amohs of the length of the courtyard.J Consequently it was entirely in the inner 50 while its length ended at the end of another 30. Consequently there was a space of 20 amohs behind it, between the curtains on the west and the drapes behind the mishkon.K The width of the mishkon was 10 amohs in the middle of the width of the courtyard. Consequently there were 20 amohs of space to the north and to the south from the curtains of the courtyard to the drapes of the mishkon.L The same was true on the western side,M and 50 amohs by 50 amohs for the courtyard in front of it.

וקומה חמש אמות. גובה מחיצות החצר, והוא רוחב הקלעים:

The height was five amohs. [I.e.], the height of the partitions which was the width of the curtains.

ואדניהם נחושת. להביא אדני המסך, שלא תאמר לא נאמרו אדני נחושת אלא לעמודי הקלעים, אבל אדני המסך של מין אחר היו. כך נראה בעיני שלכך חזר ושנאן:

And their sockets shall be of copper. This intends to include the sockets of the screen, so that you should not say that copper sockets were only said in regard to the pillars of the curtains, while the sockets of the screen were made of some other material. This, it seems to me, is the reason it is again repeated.

לכל כלי המשכן. שהיו צריכין להקמתו ולהורדתו, כגון מקבות לתקוע יתדות ועמודים:

All the vessels of the mishkon — which were needed for setting it up and for taking it down, e.g., hammers for driving stakes and posts.

יתדות. כמין נגרי נחושת עשויין ליריעות האהל ולקלעי החצר, קשורים במיתרים סביב סביב בשפוליהן, כדי שלא תהא הרוח מגביהתן, ואיני יודע אם תחובין בארץ, או קשורין ותלויין וכובדן מכביד שפולי היריעות שלא ינועו ברוח, ואומר אני, ששמן מוכיח עליהם שהם תקועין בארץ, לכך נקראו יתדות, ומקרא זה מסייעני, אֹהֶל בַּל יִצְעָן בַּל יִסַּע יְתֵדֹתָיו לָנֶצַח (ישעיה לג, כ):

Stakes. A sort of copper nail made for the drapes of the tent and for the curtains of the courtyard which were tied to [these stakes] with ropes wound all the way around their (i.e., the curtains’) bottom edges so that the wind should not lift them. I do not know whether they were put in the ground or whether they were only tied and hung, and their heaviness weighted down the lower edges of the drapes so that they did not move around in the wind. I would, however, suggest that their name (i.e., יְתֵדוֹת indicates that they were put in the ground, and for this reason they are called יְתֵדוֹת . And the following verse supports my view: “A tent that shall not be taken down, whose pegs (יְתֵדוֹתָיו) will never be pulled up.”