Shemot 29:1-37 שמות כ״ט:א׳-ל״ז

לקח. כמו קח, ושתי גזרות הן, אחת של קיחה ואחת של לקיחה, ולהן פתרון אחד:

Take. [לְקַח means] the same as קַח . They are of two different roots one in the form of קִיחָה (i.e., no ל') and the other in the form of לְקִיחָה (with a ל'), [but] both having the same meaning.

פר אחד. לכפר על מעשה העגל שהוא פר:

One bull — to atone for the act of [worshipping the golden] calf [a calf] being [of the same species as] a bull

ולחם מצות וחלת מצת ורקיקי מצות. הרי אלו ג' מינין, רבוכה, וחלות, ורקיקין. לחם מצות היא הקרויה למטה בענין חלת לחם שמן, על שם שנותן שמן ברבוכה כנגד החלות והרקיקין, וכל המינין באים עשר עשר חלות (מנחות עו.):

Unleavened bread, unleavened loaves mixed with oil, and unleavened wafers. Thus you have here three kinds: scalded dough, loaves, and wafers. לֶחֶם מַצּוֹת is referred to later on in this section as: חַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן — “a loaf of oiled bread,” so called because oil is added to the scalded dough equivalent [to the total oil added to] the loaves and wafers. There were ten loaves brought of each kind.

בשמן. כשהן קמח, יוצק בהן שמן ובוללן (שם עה.):

Mixed with oil. While they were still flour, oil was poured into them and mixed together.

משחים בשמן. אחר אפייתן מושחן כמין כ"ף יונית שהיא עשויה כנו"ן שלנו (שם):

Anointed with oil. After they were baked he anointed them in the form of the Greek letter chi which is formed like our nun.

והקרבת אותם. אל חצר המשכן ביום הקמתו:

And bring them — to the courtyard of the mishkon on the day when it will be erected.

ורחצת. זו טבילת כל הגוף:

And immerse. This [refers to] immersing the entire body.

ואפדת. קשט ותקן החגורה והסינר סביבותיו:

And gird him. [Meaning:] adorn and arrange the belt and the apron around him.

נזר הקדש. זה הציץ:

The sacred diadem. [נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ] refers to the צִיץ .

על המצנפת. כמו שפירשתי למעלה, על ידי הפתיל האמצעי ושני פתילין שבראשו הקשורין שלשתן מאחורי העורף, הוא נותנו על המצנפת כמין כובע:

Upon the turban. It is as I explained above: by means of the middle thread and the two threads which are at the ends which are tied behind the neck; he places it over the turban as a sort of hat.

ומשחת אותו. אף משיחה זו כמין כ"ף יונית, נותן שמן על ראשו, ובין ריסי עיניו, ומחברן באצבעו:

And anoint him. This anointing was also in the form of [the Greek letter] chi. He puts oil on his head and between his eyebrows and connects them with his finger.

והיתה להם. מלוי ידים זה לכהונת עולם:

And it shall be for them — this procedure of installation, for a priesthood that will last forever.

ומלאת. על ידי הדברים האלה:

Thus you shall install (lit. fill) — by means of [following] these things [enumerated here] —

יד אהרן ויד בניו. במילוי ופקודת הכהונה:

Aharon and his sons. With the installation and the appointment to the priesthood.

פתח אהל מועד. בחצר המשכן שלפני הפתח:

At the entrance of the Tent of Meeting. [I.e.] in the courtyard of the mishkon, [all of] which is [considered] in front of the entrance.

על קרנות. למעלה, בקרנות ממש (זבחים נג.):

On the horn-like elevations. [I.e.] at the top, actually on the “horns.”

ואת כל הדם. שירי הדם:

All the blood. [I.e.] the remaining blood.

אל יסוד המזבח. כמין בליטת בית קבול עשוי לו סביב סביב לאחר שעלה אמה מן הארץ (מדות פ"ג מ"א):

At the base of the altar. A sort of protrusion which was a receptacle was made for it all around after it (the altar) reached the height of an amoh.

החלב המכסה את הקרב. הוא הקרום שעל הכרס שקורין טיל"א:

The fat that covers the inner organs. It is the membrane that is over the stomach, which is called teile (membrane) [Old French].

ואת היתרת. הוא טַרְפְּשָׁא דְכַבְדָא שקורין איבר"ש (ראטהפלייש):

The lobe. It is the membrane [that covers] the liver, which is called ebdes [in Old French].

על הכבד. אף מן הכבד יטול עמה (ת"כ ג, ד):

With the liver. He should also take some of the liver with it.

תשרף באש. לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו:

You shall burn with fire. We find no other “outside” sin-offering burnt besides this one.

וזרקת. בכלי, אוחז במזרק וזורק כנגד הקרן, כדי שיראה לכאן ולכאן, ואין קרבן טעון מתנה באצבע אלא חטאת בלבד, אבל שאר זבחים אינן טעונין קרן ולא אצבע, שמתן דמם מחצי המזבח ולמטה, ואינו עולה בכבש, אלא עומד בארץ וזורק:

And sprinkle it — with a vessel. He holds the basin and sprinkles toward the horn-like elevation so that it (i.e., the blood) is visible on two sides. No korbon requires placing the blood with a finger with the single exception of the sin-offering. But other korbonos do not require [the placement of blood at the top, actually on the] “horn” nor the use of the finger, for their placement of blood was at the lower half of the altar without his going up the ramp, but, rather, he stands on the ground and sprinkles.

סביב. כך מפורש בשחיטת קדשים (זבחים נג:), שאין סביב אלא ב' מתנות שהן ארבע, האחת בקרן זוית זו, והאחת בקרן שכנגדה באלכסון, וכל מתנה נראית בשני צדי הקרן אילך ואילך, נמצא הדם נתון בד' רוחות סביב, לכך קרוי סביב:

Around. It is thus explained in Tractate Shechitas Kedoshim, that סָבִיב only means “two sprinklings which were four,” whereby one [is done] in one corner and the other, in the corner diagonally across. [Thus] each sprinkling is visible on two sides of the “horn” in two directions. Consequently the blood was placed around the four sides. It is therefore referred to as סָבִיב — “around.”

על נתחיו. עם נתחיו, וסף על שאר הנתחים:

With its cut up pieces. [Meaning:] with its cut up pieces, [i.e.] in addition to the other pieces.

ריח ניחוח. נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני:

A pleasing fragrance. [I.e.] “It is pleasing to Me that I issued a command and My will was done.”

אשה. לשון אש, והיא הקטרת איברים שעל האש:

A fire-offering. [אִשֶׁה is derived] from the word אֵשׁ — “fire.” It refers to the burning of the limbs which are placed on the fire [of the altar].

תנוך. הוא הַסְּחוּס (ת"כ מילואים כ"א), גדר האמצעי שבתוך האוזן, שקורין טנדרו"ס:

תְּנוּךְ . It is the cartilage — the middle protrusion within the ear, which is called tenrum in Old French.

בהן ידם. הגודל, ובפרק האמצעי:

The thumb of their [right] hand. [בֹּהֶן means:] “the thumb” — and on the middle joint.

החלב. זה חלב הדקים או הקיבה (חולין מט:):

The fat. This refers to the fat of the small intestines or [according to another opinion] of the stomach.

והאליה. מן הכליות ולמטה, כמו שמפורש בויקרא (ג, ט) שנאמר לְעֻמַּת הֶעָצֶה יְסִירֶנָּה, מקום שהכליות יועצות, ובאמורי הפר לא נאמר אליה, שאין אליה קריבה אלא בכבש וכבשה ואיל, אבל שור ועז אין טעונים אליה:

The broad tail — the part that is from the kidneys down, as is explained in Vayikra for it is said: “[the entire broad tail] by the (עָצֶה) backbone shall he remove it.” [It is called עָצֶה because] it is the place where the kidney gives (עֵצָה) advice. In the case of the young bull the broad tail is not mentioned because the broad tail is not offered except in the case of a sheep, an ewe and a ram, whereas an ox and a goat do not require [that their] broad tail [be offered].

ואת שוק הימין. לא מצינו הקטרה בשוק הימין עם האמורים, אלא זו בלבד:

And the right shoulder. Nowhere do we find the burning of the right shoulder with the other parts to be burnt, except in this case.

כי איל מלואים הוא. שלמים לשון שלמות, שהושלם בכל. מגיד הכתוב שהמלואים שלמים, שמשימים שלום למזבח, ולעובד העבודה, ולבעלים לכך אני מצריכו החזה, להיות לו לעובד העבודה למנה, וזה משה ששימש במלואים, והשאר אכלו אהרן ובניו, שהם בעלים, כמפורש בענין:

For it is a ram of a completion-offering. [מִלֻּאִים is the same as] שְׁלָמִים, meaning: “perfection” for it is “perfect” in every way. Scripture thereby teaches that the completion-offerings were שְׁלָמִים -sacrifices, for they bring about (שָׁלוֹם) peace to the altar, and to the one who performs the service and to the “owners” (i.e., those who bring the korbon). “I [God], therefore, require that the breast go to the one who performed the service as his portion who [in this case] is Moshe who performed the service of the installation-sacrifices. And the rest was eaten by Aharon and his sons who were the owners as is explained in this section.

וככר לחם. מן החלות:

One bread-cake — of the loaves (above v. 2).

וחלת לחם שמן. ממין הרבוכה:

And one loaf of oiled bread — from the scalded kind.

ורקיק. מן הרקיקין אחד, מעשר שבכל מין ומין. ולא מצינו תרומת לחם הבא עם זבח נקטרת, אלא זו בלבד, שתרומת לחמי תודה ואיל נזיר נתונה לכהנים עם חזה ושוק, ומזה לא היה למשה למנה, אלא חזה בלבד:

And one wafer — of the wafers; one each out of the ten of each kind. Nowhere do we find that a terumah of bread brought together with an animal korbon, is burnt [on the altar], except for this one, because the terumah of the breads of a thanksgiving-offering, and of a ram brought by a Nazir, was given to the kohanim along with the breast and shoulder, whereas from this one, Moshe received as his portion only the breast alone.

על כפי אהרן וגו' והנפת. שניהם עסוקין בתנופה, הבעלים והכהן, הא כיצד, כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף, ובזה היו אהרן ובניו בעלים ומשה כהן:

Upon the hands of Aharon, etc. and you shall wave. Both participated in the waving — the “owner” and the kohein. How is this done? The kohein places his hand beneath the hand of the “owner” and waves. In this case Aharon and his sons were the “owners,” and Moshe [was] the kohein.

תנופה. מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו, ותנופה מעכבת ומבטלת פורעניות ורוחות רעות. תרומה, מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו, ומעכבת טללים רעים (מנחות סב.):

A wave-offering. He brings it back and forth [in all four directions] to the One to Whom the four sides of the world belong. Waving served to prevent and nullify misfortune and harmful winds. Then he brings it up and down to the One to Whom heaven and earth belong. which serves to prevent harmful dews.

על העולה. על האיל הראשון שהעלית עולה:

After the burnt-offering. [Meaning:] after the earlier ram which you had already brought up as a burnt-offering.

לריח ניחוח. לנחת רוח למי שאמר ונעשה רצונו:

As a pleasing fragrance. [I.e.], as something pleasing to He Who commanded and His will was done.

אשה. לאש נתן:

A fire-offering. [I.e.] it is put on the (אֵשׁ) fire.

לה'. לשמו של מקום:

To Adonoy. [I.e.] for the sake of the Name of God.

וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה וגו'. קדשם לדורות, להיות נוהגת תרומתם והנפתם בחזה ושוק של שלמים, אבל לא להקטרה, אלא והיה לאהרן ולבניו לאכול:

Sanctify the breast of the wave-offering and the shoulder of the terumah-offering. [By the performance of what is set forth here] you sanctify them (i.e., these portions) for generations so that there will continue to be practiced the terumos and the waving of the breast and shoulder of the שְׁלָמִים -offerings. However, not insofar as burning them is concerned but, instead: “They shall be Aharon’s and his sons’” to eat.

תנופה. לשון הולכה והבאה, וינטלי"ר בלע"ז:

A wave offering. [תְּנוּפָה is] a term for back and forth movement wenteler (horizontal movement) in Old French.

הורם. לשון מעלה ומוריד:

Uplifted. [הוּרם is] a term for up and down movement.

לחק עולם מאת בני ישראל. שהשלמים לבעלים, ואת החזה ואת השוק יתנו לכהן:

By statute forever from the B’nei Yisrael — that the שְׁלָמִים -offerings to go to the “owners” and that the breast and shoulder be given to the kohein.

כי תרומה הוא. החזה ושוק הזה:

For it is a terumah-offering — this breast and shoulder.

לבניו אחריו. למי שבא בגדולה אחריו:

His son’s after him. [I.e.] whoever follows him in his exalted position.

למשחה. להתגדל בהם, שיש משיחה שהיא לשון שררה, כמו לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה (במדבר יח, ח), אַל תִּגְעוּ בִמְשִׁיחָי (תהלים קה, טו):

To be uplifted through them. [Meaning:] to be put in a high position by them. For the term מְשִׁיחָה is sometimes used in the sense of a high position, as in: “to you have I given them as a high position,” [or:] “Do not touch My anointed ones.”

ולמלא בם את ידם. על ידי הבגדים הוא מתלבש בכהונה גדולה:

And be installed through them. By means of the garments he became invested with the high-priesthood.

שבעת ימים. רצופין:

Seven days. [They must be] consecutive.

ילבשם הכהן. אשר יקום מבניו תחתיו לכהונה גדולה, כשימנוהו להיות כהן גדול:

Shall they be worn ... the kohein. The one of his sons who will rise up in his place to the high priesthood when he will be appointed to be the kohein godol.

אשר יבא אל אהל מועד. אותו כהן המוכן להכנס לפני ולפנים ביום הכפורים, וזהו כהן גדול, שאין עבודת יום הכפורים כשרה אלא בו (יומא עג.):

Who will come into the Tent of Meeting. [I.e.] that kohein who has been prepared to enter the innermost part [of the mikdosh or mishkon] on Yom Kippur and that is the kohein godol without whom the Yom Kippur service is unfit.

תחתיו מבניו. מלמד, שאם יש לו לכהן גדול בן ממלא את מקומו, ימנוהו כהן גדול תחתיו (ת"כ ו, טו):

By one of his sons who serves in his place. This teaches that if the kohein godol has a son who can fill his position they should appoint him kohein godol in his place.

הכהן תחתיו מבניו. מכאן ראיה, כל לשון כהן, לשון פועל עובד ממש, לפיכך ניגון תְּבִיר נמשך לפניו:

הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו מִבָּנָיו . From here there is evidence that every use of the word כֹּהֵן is a participle — the one actually doing service. [Furthermore,] it is for this reason that the mark of the intonation [of the word הַכֹּהֵן] is a תְּבִיר, which connects it to the next word.

במקום קדש. בחצר אהל מועד, שהשלמים הללו קדשי קדשים היו:

In a sacred place. [I.e.], in the courtyard of the Tent of Meeting for these shlomim were Holy of Holies.

פתח אהל מועד. כל החצר קרוי כן:

At the entrance of the Tent of Meeting. The entire courtyard is referred to in this way.

ואכלו אתם. אהרן ובניו, לפי שהם בעליהם:

They are to eat those things. [This refers to] Aharon and his sons for they are their “owners.”

אשר כפר בהם. להם כל זרות ותיעוב:

Through which atonement was achieved — for them, from being “strange” and objectionable.

למלא את ידם. באיל ולחם הללו:

To install them — by means of the ram and these breads.

לקדש אתם. שעל ידי המלואים הללו נתמלאו ידיהם ונתקדשו לכהונה:

To sanctify them. I.e., that by means of these מִלּוּאִים -offerings they were installed and sanctified to the priesthood.

כי קדש הם. קדשי קדשים, ומכאן למדנו אזהרה לזר האוכל קדשי קדשים, שנתן המקרא טעם לדבר משום דקדש הם:

For they are sacred. Holy of Holies. it is from here that we derive the admonition against a “stranger” (a non-kohein) eating from [korbonos that are] Holy of Holies, since Scripture gives the reason for this thing: “for they are sacred.”

ועשית לאהרן ולבניו ככה. שנה הכתוב וכפל לעכב, שאם חסר דבר אחד מכל האמור בענין, לא נתמלאו ידיהם להיות כהנים, ועבודתם פסולה:

So shall you do for Aharon and his sons. Scripture now repeats [to indicate that everything above is] critical, i.e., that if there is lacking any one thing from all that is mentioned in this section they will not have been installed to be kohanim and their korbonos-service will be invalid.

אתכה. כמו אותך:

You. [אֹתָכָה is] the same as אוֹתָךְ .

שבעת ימים תמלא וגו'. בענין הזה ובקרבנות הללו בכל יום:

Seven days shall you install, etc. — in this manner and with these korbonos every single day.

על הכפורים. בשביל הכפורים, לכפר על המזבח מכל זרות ותיעוב, ולפי שנאמר שבעת ימים תמלא ידם, אין לי אלא דבר הבא בשבילם, כגון האילים והלחם, אבל הבא בשביל המזבח, כגון פר שהוא לְחִטּוּי המזבח, לא שמענו, לכך הוצרך מקרא זה. ומדרש תורת כהנים (מילואים ט"ו) אומר, כפרת המזבח הוצרך, שמא התנדב איש דבר גזול במלאכת המשכן והמזבח:

For atonement. [Meaning:] for atonement to atone for the altar from being “strange” and objectionable. Having said [in the previous verse]: “seven days you shall install them,” I would know only [that the rule that omission of any procedure invalidates the installation applies to] something that is offered for their (i.e., the kohanim’s) sake, for example the rams and the bread; but that which is offered for the sake of the altar, for example, the young bull which is for the atonement of the altar, we may not infer [that it is critical]. Therefore this verse becomes necessary. A Midrash in Toras Kohanim states: an atonement for the altar was necessary lest a person donated a stolen item for the work of the mishkon and the altar.

וחטאת. וּתְדַכֵּי, לשון מתנת דמים הנתונים באצבע קרוי חטוי:

Purify. [As Onkelos translates it:] וּתְדַכֵּי — “purify it.” The term for the placing of blood with the finger is called חִטּוּי .

ומשחת אותו. בשמן המשחה, וכל המשיחות כמין כ"ף יונית:

You shall then anoint it — With the anointing oil. All anointings are in the form of the Greek letter chi.

והיה המזבח קדש. ומה היא קדושתו, כל הנוגע במזבח יקדש, אפילו קרבן פסול שעלה עליו, קדשו המזבח להכשירו שלא ירד, מתוך שנאמר כל הנוגע וגו' יקדש, שומע אני בין ראוי בין שאינו ראוי, כגון דבר שלא היה פסולו בקדש, כגון הרובע והנרבע, ומוקצה, ונעבד, והטריפה, וכיוצא בהן, תלמוד לומר וזה אשר תעשה, הסמוך אחריו, מה עולה ראויה אף כל ראויה (ת"כ ו, ב. — זבחים פג:), שנראה לו כבר ונפסל משבא לעזרה, כגון הלן, והיוצא, והטמא, ושנשחט במחשבת חוץ לזמנו וחוץ למקומו, וכיוצא בהן:

The altar shall be holy [of holies]. In what way does its holiness manifest itself? Anything that touches the altar shall become holy. Even if an invalid korbon is placed on it the altar sanctifies it to validate it [to the degree] that it is not removed. Since it is said, “Anything that touches the altar shall become holy,” This might lead me to think [that this applies] whether it is fit or unfit, for example, something whose disqualification did not occur within the holy place, such as an animal used for bestiality, or one set aside [as a korbon for an idol], or one worshipped [as an idol], or one that is injured in a critical organ, and the like. The Torah therefore states: “And this is what you shall offer [on the altar],” which follows immediately after this; Just as the burnt-offering [of the next verse] is fit, so, too, [in this verse] only that which is fit [i.e.] that it was fit earlier on and became unfit only after being brought into the courtyard [of the Beis Hamikdosh or mishkon], for example, [parts to be burnt that were off the altar] overnight, or if they [the parts to be burnt] were taken out [of their designated place], or if they [the parts to be burnt] became ritually unclean, or if it was slaughtered with the thought [of eating it] outside the time allotted for it or outside the place allotted for it and the like.