Shemot 30:11-16 שמות ל׳:י״א-ט״ז

כי תשא. לשון קבלה כתרגומו, כשתחפוץ לקבל סכום מנינם לדעת כמה הם, אל תמנם לגלגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל, ותמנה את השקלים ותדע מנינם:

When you take the count. [תִשָּׂא] has the meaning of “taking,” as Onkelos translates it [תְקַבֵּל] — “you will take.” [I.e.] “When you will wish to take the sum total of their numbers, do not take a head count, but, rather, let each give a half-shekel then count the shekalim and you will know [their number].”

ולא יהיה בהם נגף. שהמנין שולט בו עין הרע, וְהַדֶּבֶר בא עליהם, כמו שמצינו בימי דוד:

Thus there will be no plague among them — for things that are counted are subject to the evil eye and as a result a plague befalls them like the one which occurred in the days of David.

זה יתנו. הראה לו כמין מטבע של אש ומשקלה מחצית השקל, ואמר לו כזה יתנו:

Must give this. He (God) showed him the likeness of a coin made of fire whose weight was half a shekel and said to him, “Like this shall they give.”

העובר על הפקודים. דרך המונין מעבירין את הנמנין זה אחר זה, וכן כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָׁבֶט (ויקרא כז, לב), וכן תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מֹונֶה (ירמיה לג, יג):

Passing by to be counted. It is the way of those who take a count to make that which is to be counted pass one after the other. Similarly: “Whoever passes under the rod” and similarly: “the sheep shall pass by the counter.”

מחצית השקל בשקל הקדש. במשקל השקל שקצבתי לך לשקול בו שקלי הקדש, כגון שקלים האמורין בפרשת ערכין ושדה אחוזה:

Half a shekel based on the shekel of the holy [Sanctuary]. I.e., based on the weight of the shekel which I (God) set aside for you with which to weigh the shekels to be used for sacred things. For example, the shekels mentioned in the section [dealing with] evaluating things vowed to the Sanctuary and possessed fields [vowed to the Sanctuary].

עשרים גרה השקל. עכשיו פירש לך כמה הוא:

Where a shekel is twenty geirah. It now clarifies for you how much it is.

גרה. לשון מעה, וכן בשמואל (א ב, לו) יָבֹוא לְהִשְׁתַּחֲֹות לֹו לַאֲגֹורַת כֶּסֶף וְכִכַּר לָחֶם:

Geirah. [Geirah in Hebrew is] the word for מָעָה [in Aramaic]. The same applies to: “...will come to bow down for an אֲגוֹרָה of silver and a piece of bread.”

עשרים גרה השקל. שהשקל השלם ד' זוזים, והזוז מתחלתו חמש מעות, אלא באו והוסיפו עליו שתות, והעלוהו לשש מעה כסף, ומחצית השקל הזה שאמרתי לך, יתנו תרומה לה':

Where a shekel is twenty geirah. I.e., a whole shekel. For a shekel is four zuz and a zuz at first was five מָעָה . But then one sixth was added and its value was raised to six silver מָעָה . “It is half of this [original] shekel, which I described to you, that they shall give as a terumah-offering to God.”

מבן עשרים שנה ומעלה. למדך כאן, שאין פחות מבן עשרים יוצא לצבא, ונמנה בכלל אנשים:

From [age] twenty years and older. Here it teaches you that no one below twenty years of age goes into the army nor is he counted among the men.

לכפר על נפשותיכם. שלא תנגפו על ידי מנין. דבר אחר לכפר על נפשותיכם, לפי שרמז להם כאן ג' תרומות, שנכתב כאן תרומת ה' ג' פעמים, אחת תרומת אדנים, שמנאן כשהתחילו בנדבת המשכן, ונתנו כל אחד ואחד מחצית השקל, ועלה למאת הככר, שנאמר וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר (שמות לח, כה), ומהם נעשו האדנים שנאמר וַיְהִי מְאַת כִּכָּר הַכֶּסֶף וגו' (שם שם, כז). והשנית אף היא על ידי מנין, שמנאן משהוקם המשכן, הוא המנין האמור בתחלת חומש הפקודים, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵׁנִי בַּשָׁנָה הַשֵׁנִית (במדבר א, א), ונתנו כל אחד מחצית השקל, והן לקנות מהן קרבנות צבור של כל שנה ושנה, והשוו בהם עניים ועשירים, ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים. והשלישית היא תרומת המשכן, כמו שנאמר כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחשֶׁת (שמות לה, כד), ולא היתה יד כלם שוה בה, אלא איש איש מה שנדבו לבו:

To atone for your souls. [Meaning:] so that you not be struck by a plague as a result of being counted. An alternate explanation of לְכַפֵּר עַל נַפְשׁוֹתֵיכֶם: Because it alludes here to three terumah-offerings, for תְּרוּמַת ה' is written three times here. The first represents the terumah-offering for the sockets for he (Moshe) counted them when they began contributing to the mishkon and each person gave half a shekel, and it totalled 100 kikar, as it states: “And the silver of the counted of the congregation totalled one hundred kikar,” and from these the sockets were made as it states: “The one hundred kikar of silver, etc.” The second [תְּרוּמַת ה'], it, too, [was contributed] through counting for they were counted after the mishkon was erected. It is the counting that is spoken of at the start of the book of Numbers (Bamidbar): “[God spoke to Moshe] on the first day of the second month, in the second year,” [at which time] each one gave half a shekel. They were for buying the communal korbonos for each year. Both were considered alike regarding them — the poor and the rich. It is regarding this [last] terumah-offering that it is said: “to atone for your souls,” because the [purpose of the] korbonos is atonement. And the third [תְּרוּמַת ה'] is the terumah-offering for the mishkon, as it is said: “everyone who set aside a terumah-offering of silver and copper.” Not everyone participated alike in this case, rather, each person contributed as his heart moved him.

ונתת אותו על עבודת אהל מועד. למדת, שנצטוו למנותם בתחלת נדבת המשכן אחר מעשה העגל, מפני שנכנס בהם מגפה, כמו שנאמר וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם (שמות לב, לה), משל לצאן החביבה על בעליה שנפל בה דבר, ומשפסק, אמר לו לרועה בבקשה ממך, מנה את צאני ודע כמה נותרו בהם, להודיע שהיא חביבה עליו. ואי אפשר לומר שהמנין הזה הוא האמור בחומש הפקודים, שהרי נאמר בו בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵׁנִי (במדבר א, א), והמשכן הוקם באחד לחדש הראשון, שנאמר בְּיֹום הַחֹדֶש הָרִאשֹׁון בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ תָּקִים וגו' (שמות מ, ב), ומהמנין הזה נעשו האדנים משקלים שלו, שנאמר וַיְהִי מְאַת כִּכַּר הַכֶּסֶף לָצֶקֶת וגו' (שם לח, כז), הא למדת, ששתים היו, אחת בתחלת נדבתן אחר יום הכפורים בשנה ראשונה, ואחת בשנה שנייה באייר משהוקם המשכן. ואם תאמר, וכי אפשר שבשניהם היו ישראל שוים, ו' מאות אלף וג' אלפים וה' מאות ונ', שהרי בכסף פקודי העדה נאמר כן, ובחומש הפקודים אף בו נאמר כן, וַיִּהיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאֹות אֶלֶף וּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאֹות וַחֲמִשִׁים (במדבר א, מו), והלא בשתי שנים היו, ואי אפשר שלא היו בשעת מנין הראשון בני י"ט שנה שלא נמנו, ובשנייה נעשו בני כ'. תשובה לדבר, אצל שנות האנשים בשנה אחת נמנו, אבל למנין יציאת מצרים היו שתי שנים, לפי שליציאת מצרים מונין מניסן, כמו ששנינו במסכת ראש השנה (ב:), ונבנה המשכן בראשונה והוקם בשנייה, שנתחדשה שנה באחד בניסן, אבל שנות האנשים מנויין למנין שנות עולם המתחילין מתשרי, נמצאו שני המנינים בשנה אחת, המנין הראשון היה בתשרי לאחר יום הכפורים, שנתרצה המקום לישראל לסלוח להם ונצטוו על המשכן, והשני באחד באייר:

And donate it for the work of the Tent of Meeting. From this you may learn that he (Moshe) was commanded to count them when they began to contribute to the mishkon, after the occurrence of the [golden] calf because a plague had come upon them, as it states: “And God plagued the people.” A parable [to which this can be compared]: to a flock of sheep that is dear to its owner that was struck by a plague. Once it (the plague) ceased, he said to the shepherd, “I ask of you, count my sheep so that you know how many of them are left.” [He did this] in order to make it known that it (i.e., the flock) was dear to him. [However,] it is impossible to say that this count is the same one spoken of in the book of Numbers (i.e., Bamidbar), for regarding that one it says: “on the first day of the second month,” whereas the mishkon was erected on the first day of the first month, as it is said: “On the first day of the first month you shall erect, etc. [the mishkon]” and from this count [in this section] the sockets were made from its shekalim, as it states: “the one hundred kikar [of silver] were used to cast, etc.”: Thus you learn that they were two [separate countings], one at the start of their contribution after Yom Kippur of the first year, and one in the second year in Iyar after the mishkon was already erected. Should you ask: but is it possible that at both [countings] the [number of] Israelites was exactly the same, viz., 603,550?! For in relating the use of the silver [which was collected] at the counting of the congregation it is so stated (i.e., it gives the above number). And in the Book of Numbers (i.e., Bamidbar) there, too, it states: “And the total of all who were counted was 603,550.” Were not [these countings] in two [different] years and it would have been impossible that there would not have been at the first counting some nineteen year olds who were not counted and turned twenty by the second year. The solution to this problem is: As regards to the age of the people [it is considered that] they were counted in the same year, whereas as pertaining to the exodus from Egypt they are [considered] as two years. This is because the exodus from Egypt is calculated from Nissan, as we have learned in Tractate Rosh Hashanah [and we therefore speak of] the mishkon being built in the first year and erected in the second, for the new year begins on the first of Nissan, whereas the ages of the people are calculated according to the years [since the creation] of the world which begin with [the month of] Tishri. Consequently both countings [took place, in effect,] in the same year. The first counting was in Tishri, after Yom Kippur, when God became reconciled with the Israelites to forgive them [for the sin of the golden calf], and they were given the command regarding [the construction] of the mishkon while the second [counting] took place on the first of Iyar.

על עבודת אהל מועד. הן אדנים שנעשו בו:

For the work of the Tent of Meeting. This refers to the sockets which were made of it.