במדבר ל״ה:ט׳-ל״ד

והקריתם. אֵין הַקְרָיָה אֶלָּא לְשׁוֹן הַזְמָנָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי" (בראשית כ"ז):

You shall provide. הַקְרָיָיה means [nothing but] providing. Similarly, it says, “because the Adonoy your God provided for me.”

מגאל. מִפְּנֵי גּוֹאֵל הַדָּם, שֶׁהוּא קָרוֹב לַנִּרְצָח:

From the avenger. Against the blood redeemer, who is the kinsman of the murder victim.

שש ערי מקלט. מַגִּיד שֶׁאַעַ"פִּ שֶׁהִבְדִּיל מֹשֶׁה בְּחַיָּיו שָׁלוֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לֹא הָיוּ קוֹלְטוֹת עַד שֶׁנִּבְחֲרוּ שָׁלֹשׁ שֶׁנָּתַן יְהוֹשֻׁעַ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן (ספרי; מכות ט'):

Six refuge cities. This teaches that although Moshe designated three cities across the Yardein, during his lifetime, they did not absorb, until the selection of the three that Yehoshua placed in the land of Canaan.

את שלש הערים וגו'. אַעַ"פִּ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן תִּשְׁעָה שְׁבָטִים וְכָאן אֵינָן אֶלָּא שְׁנַיִם וָחֵצִי, הִשְׁוָה מִנְיַן עָרֵי הַמִּקְלָט שֶׁלָּהֶם, מִשּׁוּם דִּבְגִלְעָד נְפִישֵׁי רוֹצְחִים, דִּכְתִיב (הושע ו') "גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן עֲקֻבָּה מִדָּם" (שם):

Three cities, etc. Although there were, in the land of Canaan, nine tribes, and here only two and one half, the number of their cities of refuge was the same. Because Gil’ad was rife with murderers, as it is written, “Gil’ad, city of evildoers, bloody ambush.”

ואם בכלי ברזל הכהו. אֵין זֶה מְדַבֵּר בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג הַסָּמוּךְ לוֹ, אֶלָּא בְּהוֹרֵג בְּמֵזִיד, וּבָא לְלַמֵּד שֶׁהַהוֹרֵג בְּכָל דָּבָר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בוֹ שִׁעוּר כְּדֵי לְהָמִית, שֶׁנֶּאֱמַר בְּכֻלָּם "אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ", דִּמְתַּרְגְּמִינַן "דְּהִיא כְמִסַּת דִּימוּת בֵּיהּ", חוּץ מִן הַבַּרְזֶל, שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה שֶׁהַבַּרְזֶל מֵמִית בְּכָל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ מַחַט, לְפִיכָךְ לֹא נָתְנָה בוֹ תּוֹרָה שִׁעוּר לִכְתֹּב בּוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ; וְאִם תֹּאמַר בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג הַכָּתוּב מְדַבֵּר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לְמַטָּה אוֹ בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות וְגוֹ', לִמֵּד עַל הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה שֶׁבְּהוֹרֵג בְּמֵזִיד הַכָּתוּב מְדַבֵּר:

But if he struck him with an iron instrument. This does not refer to the inadvertent killing discussed in the preceding context, but, rather, to premeditated murder. It teaches that all implements of murder must be sizable enough to kill, for it is said, concerning all of them, “which can kill,” rendered by Targum [Onkelos], ”of a size capable of killing” — except for iron. For it is clearly evident to The Holy One, Blessed is He, that iron of any size can kill, even a needle. The Torah, therefore, did not specify a size by saying “which can kill.” Still, you may ask, “perhaps our passage refers to one who killed inadvertently?” But it states, below, “or, with a stone which can kill, without seeing, etc.” This teaches that, in its statements above, Scripture refers to premeditated murder.

באבן יד. שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מְלֹא יָד (ספרי):

With a stone that can be held in the hand. Large enough to fill the hand.

אשר ימות בה. שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁעוּר לְהָמִית, כְּתַרְגּוּמוֹ; לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן" (שמות כ"א), וְלֹא נָתַן בָּהּ שִׁעוּר, יָכוֹל כָּל שֶׁהוּא, לְכָךְ נֶאֱמַר אשר ימות בה:

Which can kill. Large enough to kill, as rendered by Targum [Onkelos]. Since it is said, “if a man strikes his fellow with a stone” without specifying its size, perhaps any size? It is said, therefore, “which can kill.”

או בכלי עץ יד. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט", יָכוֹל כָּל שֶׁהוּא, לְכָךְ נֶאֱמַר "בְּעֵץ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ" — שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית (ספרי):

Or with a wooden implement [that can be held] in the hand. Since it is said, “if a man strikes his slave or his maidservant with a rod,” perhaps any size? It is said, concerning wood, therefore, “which can cause death” — it must be sizable enough to kill.

בפגעו בו. אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ עָרֵי מִקְלָט:

Wherever he meets him. Even inside the cities of refuge.

בצדיה. כְּתַרְגּוּמוֹ, "בְּכָמְנָא" — בְּמַאֲרָב:

Deliberately. As Targum [Onkelos] renders, בְּכַמְנָא, “from ambush.”

בפתע. בְּאֹנֶס, וְתַרְגּוּמוֹ "בִּתְכֵיף", שֶׁהָיָה סָמוּךְ לוֹ וְלֹא הָיָה לוֹ שָׁהוּת לְהִזָּהֵר עָלָיו:

Suddenly. Accidentally. Targum [Onkelos] renders בִּתְכֵיף, “suddenly.” He was nearby, and there was no time for him to take heed.

או בכל אבן אשר ימות בה. הִכָּהוּ:

Or with a stone which can kill. He struck him.

בלא ראות. שֶׁלֹּא רָאָהוּ:

Without seeing. He did not see him.

ויפל עליו. מִכָּאן אָמְרוּ הַהוֹרֵג דֶּרֶךְ יְרִידָה גּוֹלֶה, דֶּרֶךְ עֲלִיָּה אֵינוֹ גוֹלֶה (מכות ל'):

He threw it down on him. From here they (the Rabbis) said, “someone who kills while descending, is exiled; [but if he kills] while ascending, is not exiled.”

עד מות הכהן הגדול. שֶׁהוּא בָא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָה בְיִשְׂרָאֵל וּלְהַאֲרִיךְ יְמֵיהֶם, וְהָרוֹצֵחַ בָּא לְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה מִיִּשְׂרָאֵל וּמְקַצֵּר אֶת יְמֵי הַחַיִּים, אֵינוֹ כְדַאי שֶׁיְּהֵא לִפְנֵי כֹּהֵן גָּדוֹל (ספרי); דָּבָר אַחֵר — לְפִי שֶׁהָיָה לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תֶאֱרַע תַּקָּלָה זוֹ לְיִשְׂרָאֵל בְּחַיָּיו (עי' מכות י"א):

Until the death of the Kohein gadol. As he causes the Divine Presence to reside in Israel, and lengthens their lives, while the murderer causes the Divine Presence to leave Israel, and shortens their lives, he (the murderer) is unworthy of being in the presence of the Kohein Gadol. Another interpretation: Because the Kohein Gadol should have prayed that this pitfall not occur in Israel during his lifetime.

אשר משח אותו בשמן הקדש. לְפִי פְשׁוּטוֹ מִן הַמִּקְרָאוֹת הַקְּצָרִים הוּא, שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ מִי מְשָׁחוֹ, אֶלָּא כְּמוֹ אֲשֶׁר מְשָׁחוֹ הַמּוֹשֵׁחַ אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ; וְרַבּוֹתֵינוּ דְרָשׁוּהוּ בְמַסֶּכֶת מַכּוֹת (שם) לִרְאָיַת דָּבָר, לְלַמֵּד שֶׁאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת הַכֹּהֵן גָּדוֹל וּמִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו, וּלְאַחַר מִכָּאן נִגְמַר דִּינוֹ, חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר אשר משח אתו, וְכִי הוּא מוֹשְׁחוֹ לַכֹּהֵן אוֹ הַכֹּהֵן מָשַׁח אוֹתוֹ? אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הַנִּמְשָׁח בְּיָמָיו שֶׁמַּחֲזִירוֹ בְּמִיתָתוֹ:

Who was anointed with the sacred oil. According to its plain meaning, this is one of the shortened passages, as it does not explain who anointed him, but, rather, as if to say, “whom, whoever anointed him with the sacred oil.” Our sages expound this, in Maseches Makos, as verification of a teaching, to teach that, if before his case was decided, the Kohein Gadol died and another was appointed in his place, and his case was then decided, he is released from exile at the death of the second, as it is said, “whom he anointed.” Was it he who anointed him as a kohein, or a kohein who anointed him? Therefore, this is meant to include one who was anointed in his days — that he is released from exile at his death.

אין לו דם. הֲרֵי הוּא כְּהוֹרֵג אֶת הַמֵּת, שֶׁאֵין לוֹ דָּם:

lit. He has no blood. It is as if he had murdered a lifeless man, as his blood is forfeit.

בכל מושבתיכם. לִמֵּד שֶׁתְּהֵא סַנְהֶדְרִין קְטַנָּה נוֹהֶגֶת בְּחוּצָה לָאָרֶץ כָּל זְמַן שֶׁנּוֹהֶגֶת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (מכות ז'):

In all your dwelling places. This teaches that the lower Sanhedrin court functions outside the land so long as it functions in Eretz Yisroel.

כל מכה נפש וגו'. הַבָּא לְהָרְגוֹ עַל שֶׁהִכָּה אֶת הַנֶּפֶשׁ (עי' ספרי):

If anyone lls a person, etc. The one who endeavors to kill him because he had killed a person. . .

לפי עדים ירצח. שֶׁיָּעִידוּ שֶׁבְּמֵזִיד וּבְהַתְרָאָה הֲרָגוֹ:

Upon the testimony of witnesses shall [the murderer] be killed. Who testify that the murderer acted intentionally, and was forwarned.

ולא תקחו כפר. לֹא יִפָּטֵר בְּמָמוֹן (כתובות ל"ז):

And do not accept atonement compensation. He cannot absolve himself with money

ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו. לְמִי שֶׁנָּס אֶל עִיר מִקְלָט, שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג, אֵינוֹ נִפְטָר מִגָּלוּת בְּמָמוֹן, לִתֵּן כֹּפֶר לשוב לשבת בארץ טֶרֶם יָמוּת הַכֹּהֵן (שם):

And, do not accept atonement compensation for one who has fled to his refuge city. For, someone who fled to a refuge city because he killed inadvertently, is not absolved from exile with money, by paying atonement compensation so that he may return and dwell in the land before the kohein dies.

לנוס. כְּמוֹ לַנָּס, כְּמוֹ "שׁוּבֵי מִלְחָמָה" (מיכה ב') — שֶׁשָּׁבוּ מִן הַמִּלְחָמָה, וְכֵן "נוּגֵי מִמּוֹעֵד" (צפניה ג'), וְכֵן "כִּי מֻלִים הָיוּ" (יהושע ה'); כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר שׁוּב עַל מִי שֶׁשָּׁב כְּבָר, וּמוּל עַל שֶׁמָּל כְּבָר, כֵּן תֹּאמַר לָנוּס עַל מִי שֶׁנָּס כְּבָר, וְקוֹרֵהוּ נוּס, כְּלוֹמַר מֻבְרָח. וְאִם תֹּאמַר לָנוּס — לִבְרֹחַ, וּתְפָרְשֵׁהוּ לֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִבְרֹחַ לְפָטְרוֹ מִן הַגָּלוּת (עי' ספרי), לֹא יָדַעְתִּי הֵיאַךְ יֹאמַר לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ, הֲרֵי עֲדַיִן לֹא נָס, וּמֵהֵיכָן יָשׁוּב?:

לָנוּס . Like לְנָס, as in שׁוּבֵי מִלְחָמָה, “who returned from battle.” Similarly, נוּגֵי מִמּוֹעֵד, “who were excluded from the festivals.” Similarly, כִּי מֻלִים הָיוּ, “for they were circumcised.” Just as one says שׁוּב concerning someone who has already returned, and מוּל concerning someone who was already circumcised, so does one say לָנוּס concerning someone who has already fled. He is called נוּס as if to say מֻבְרָח, “has fled.” But perhaps you might interpret לָנוּס as לִבְרוֹחַ,”to flee,” and explain “do not accept atonement compensation” “for someone who must flee,” and absolve him from exile? Then I do not know how it could say “so that he may return and dwell in the land,” when he did not yet flee — from where shall he return?

ולא תחניפו. לֹא תַרְשִׁיעוּ, כְּתַרְגּוּמוֹ — "וְלָא תְחַיְבוּן":

Do not pollute (lit. falsely flatter). Do not bring evil, as Targum [Onkelos] renders, וְלָא תְחַיְּבוּן, “do not bring guilt.”

אשר אני שכן בתוכה. שֶׁלֹּא תַשְׁכִּינוּ אוֹתִי בְטֻמְאָתָהּ:

Wherein I reside. Do not cause Me to reside in its defilement.

כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל. אַף בִּזְמַן שֶׁהֵם טְמֵאִים שְׁכִינָה בֵינֵיהֶם (ספרי):

For I, Adonoy, dwell among Bnei Yisroel. Even when they are defiled, the Divine Presence rests among them.