מסעי

אלה מסעי. לָמָּה נִכְתְּבוּ הַמַּסָּעוֹת הַלָּלוּ? לְהוֹדִיעַ חֲסָדָיו שֶׁל מָקוֹם, שֶׁאַעַ"פִּ שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם לְטַלְטְלַם וְלַהֲנִיעָם בַּמִּדְבָּר, לֹא תֹאמַר שֶׁהָיוּ נָעִים וּמְטֻלְטָלִים מִמַּסָּע לְמַסָּע כָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה וְלֹא הָיְתָה לָהֶם מְנוּחָה, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן אֶלָּא אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם מַסָּעוֹת, צֵא מֵהֶם י"ד שֶׁכֻּלָּם הָיוּ בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה קֹדֶם גְּזֵרָה, מִשֶּׁנָּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס עַד שֶׁבָּאוּ לְרִתְמָה שֶׁמִּשָּׁם נִשְׁתַּלְּחוּ מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם מֵחֲצֵרוֹת" וְגוֹ' (במדבר י"ב), "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" וְגוֹ' (שם י"ג), וְכָאן (פסוק י"ח) הוּא אוֹמֵר "וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה", לָמַדְתָּ שֶׁהִיא בְמִדְבַּר פָּארָן; וְעוֹד הוֹצֵא מִשָּׁם ח' מַסָּעוֹת שֶׁהָיוּ לְאַחַר מִיתַת אַהֲרֹן — מֵהֹר הָהָר עַד עַרְבוֹת מוֹאָב — בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, נִמְצָא שֶׁכָּל שְׁמוֹנֶה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה לֹא נָסְעוּ אֶלָּא עֶשְׂרִים מַסָּעוֹת, זֶה מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה. וְרַבִּי תַנְחוּמָא דָרַשׁ בּוֹ דְּרָשָׁה אַחֶרֶת: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה בְנוֹ חוֹלֶה וְהוֹלִיכוֹ לְמָקוֹם רָחוֹק לְרַפֹּאתוֹ, כֵּיוָן שֶׁהָיוּ חוֹזְרִין הִתְחִיל אָבִיו מוֹנֶה כָל הַמַּסָּעוֹת, אָמַר לוֹ, כָּאן יָשַׁנְנוּ, כָּאן הוֹקַרְנוּ, כָּאן חָשַׁשְׁתָּ אֶת רֹאשְׁךָ וְכוּ':

These are the journeys. Why were these journeys recorded? To make the Omnipresent’s benevolence known. For, although He decreed to move them about and cause them to wander in the wilderness, do not say that they wandered and were moved about from journey to journey all forty years, and had no rest — for there are only forty two journeys here. Subtract fourteen, all of which took place during the first year, before the decree, from their journey from Ra’meses until they reached Rismah, from where the spies were dispatched, as it is said, “after, the people journeyed from Chatzeros, etc. Send, for yourself, men, etc.,” and here it says, “they journeyed from Chatzeros and camped at Rismah,” you learn that it was in the desert of Paran. Exclude, further, from there, eight journeys which took place after Aharon’s death, from Mount Hor to the plains of Moav, during the fortieth year, it is found that throughout the thirty eight years, they took only twenty journeys. This is from R’ Moshe [Hadarshan]’s commentary. R’ Tanchuma expounds the matter differently: This is compared to a king whose son was ill, and he brought him to a distant place for treatment. When they returned, the father began enumerating all the journeys. He said to him, ”Here, we slept; here, we were chilled; here, your head ached, etc.’

ומצרים מקברים. טְרוּדִים בְּאֶבְלָם:

Egypt was burying. They were preoccupied with their grief.

ויחנו ברתמה. עַל שֵׁם לָשׁוֹן הָרָע שֶׁל מְרַגְּלִים, שֶׁנֶּאֱמַר "מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם גַּחֲלֵי רְתָמִים" (תהלים ק"כ):

And camped in Rismoh. So named after the spies’ slander, as it is said, “what will He (God) give you, and what more will He add for you, O deceitful tongue? Sharpened warrior’s arrows, with smoldering coals.”

על פי ה'. מְלַמֵּד שֶׁמֵּת בִּנְשִׁיקָה:

By the word [lit. mouth] of Adonoy. This teaches that he died by the Divine kiss.

וישמע הכנעני. לְלַמֶּדְךָ שֶׁמִּיתַת אַהֲרֹן הִיא הַשְּׁמוּעָה, שֶׁנִּסְתַּלְּקוּ עַנְנֵי כָבוֹד וּכְסָבוּר שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ חָזַר וּכְתָבָהּ (ראש השנה ג'):

The Cannanite heard. This teaches you that the death of Aharon was the news he heard that the clouds of glory had departed, and he (the Canaanite) thought that it was permissible to wage war against the Israelites. This is why Scripture repeats it.

בעיי העברים. לְשׁוֹן חֳרָבוֹת וְגַלִּים כְּמוֹ "לְעִי הַשָּׂדֶה" (מיכה א'), "שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם לְעִיִּים" (תהלים ע"ט):

At the ruins of Avarim. The word [עִיֵּי] denotes desolation and waste, as in, “. . . into a desolate field,” “they have turned Yerushalayim into desolation.”

מבית הישמת עד אבל השטים. כָּאן לִמֶּדְךָ שִׁעוּר מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל י"ב מִיל, דִּאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה לְדִידִי חָזֵי לִי הַהוּא אַתְרָא וְכוּ' (עירובין נ"ה):

From Beis Yeshimos until Aveil Hasheetim. Here it teaches you the measure of the Israelite camp [was] twelve mils, for Rava, the son of Bar Chana, said, “I have seen that place, etc.”

אבל השטים. מִישׁוֹר שֶׁל שִׁטִּים אָבֵל שְׁמוֹ:

Aveil Hasheetim. The plain of Sheetim was entitled “Aveil.”

כי אתם עברים את הירדן וגו' והורשתם וגו'. וַהֲלֹא כַמָּה פְעָמִים הֻזְהֲרוּ עַל כָּךְ? אֶלָּא כָּךְ אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה כְּשֶׁאַתֶּם עוֹבְרִים בַּיַּרְדֵּן בַּיַּבָּשָׁה עַל מְנָת כֵּן תַּעַבְרוּ, וְאִם לָאו — מַיִם בָּאִין וְשׁוֹטְפִין אֶתְכֶם, וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָמַר לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ (יהושע ד') בְּעוֹדָם בַּיַּרְדֵּן (סוטה ל"ד):

When you cross the Yardein, etc. You must drive out, etc. Were they not admonished several times concerning this? But this is what Moshe said to them: “When you cross the Yardein on dry land, you must cross on this condition, and if you do not, the waters will come and inundate you.” We find that Yehoshua spoke to them similarly while they were still in the Yardein.

והורשתם. וְגֵרַשְׁתֶּם:

You must drive out. You shall oust.

משכיתם. כְּתַרְגּוּמוֹ — "בֵּית סִגְדַּתְהוֹן", עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְסַכְּכִין אֶת הַקַּרְקַע בְּרִצְפַּת אֲבָנִים שֶׁל שַׁיִשׁ לְהִשְׁתַּחֲווֹת עֲלֵיהֶם בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם, כְּדִכְתִיב "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ" (ויקרא כ"ו):

Their carved stones. As Targum [Onkelos] renders, בֵּית סִגְדַּתְהוֹן, “their houses of worship,” so named because they would overlay the ground with a marblestone floor on which to prostrate themselves with arms and legs extended, as it is written, “overlaid stones you shall not place, in your land, on which to prostrate yourselves.”

מסכתם. כְּתַרְגּוּמוֹ — "מַתְּכַתְהוֹן":

Their cast. As Targum [Onkelos] renders, מַתְּכַתְהוֹן, “their molten.”

והורשתם את הארץ. וְהוֹרַשְׁתֶּם אוֹתָהּ מִיּוֹשְׁבֶיהָ, וְאָז וישבתם בה — תּוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בָּהּ, וְאִם לָאו — לֹא תוּכְלוּ לְהִתְקַיֵּם בָּהּ:

Drive out [the inhabitants of] the land. Make it vacant of its inhabitants, and then “you shall dwell in it” — you shall be able to endure there, but if not, you shall be unable to endure there.

אל אשר יצא לו שמה. מִקְרָא קָצָר הוּא זֶה: אֶל מָקום אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה:

To whomever the lottery [system] ordains. This is a shortened passage, [meaning] “whichever ‘plot’ the lot indicates, shall belong to him’.”

למטות אבתיכם. לְפִי חֶשְׁבּוֹן יוֹצְאֵי מִצְרַיִם (בבא בתרא קי"ז); דָּ"אַ — בְּי"ב גְּבוּלִין כְּמִנְיַן הַשְּׁבָטִים:

According to your paternal tribes. Taking into account those who came out of Egypt. Another interpretation: With twelve border demarcations, following the number of tribes.

והיה אשר תותירו מהם. יִהְיוּ לָכֶם לְרָעָה:

Those whom you will leave over. Shall be evil to you.

לשכים בעיניכם. לִיתֵדוֹת הַמְנַקְּרוֹת עֵינֵיכֶם, תַּרְגּוּם שֶׁל יְתֵדוֹת "שִׂיכַיָּא":

As spikes in your eyes. As spikes which will gouge your eyes out. Targum [Onkelos] renders “spikes” שִׂיכַּיָא .

ולצנינם. פּוֹתְרִין בּוֹ הַפּוֹתְרִים לְשׁוֹן מְסוּכַת קוֹצִים הַסּוֹכֶכֶת אֶתְכֶם, לִסְגֹּר וְלִכְלֹא אֶתְכֶם מֵאֵין יוֹצֵא וָבָא:

And thorns. The linguists construe this as denoting a barrier of thorns, which will enclose you, locking and confining you without exit or entrance.

וצררו אתכם. כְּתַרְגּוּמוֹ:

And they will persecute you. As Targum [Onkelos] renders.

זאת הארץ אשר תפל לכם וגו'. לְפִי שֶׁהַרְבֵּה מִצְוֹת נוֹהֲגוֹת בָּאָרֶץ וְאֵין נוֹהֲגוֹת בְּחוּצָה לָאָרֶץ, הֻצְרַךְ לִכְתֹּב מִצְרָנֵי גְבוּלֵי רוּחוֹתֶיהָ סָבִיב, לוֹמַר לְךָ מִן הַגְּבוּלִים הַלָּלוּ וְלִפְנִים הַמִּצְוֹת נוֹהֲגוֹת (עי' גיטין ח'):

This is the land which will fall to you, etc. Since many commandments apply in the land, but do not apply outside the land, it was necessary to record the outer reaches of the borders of its perimeter, to inform you that within those borders, the commandments apply.

תפל לכם. עַל שֵׁם שֶׁנִּתְחַלְּקָה בְגוֹרָל נִקְרֵאת חֲלֻקָּה לְשׁוֹן נְפִילָה; וּמִ"אַ אוֹמֵר עַ"יְ שֶׁהִפִּיל הַקָּבָּ"ה שָׂרֵיהֶם שֶׁל שִׁבְעָה אֻמּוֹת מִן הַשָּׁמַיִם וּכְפָתָן לִפְנֵי מֹשֶׁה אָמַר לוֹ רְאֵה אֵין בָּהֶם עוֹד כֹּחַ (עי' תנחומא):

Will fall to you. Because it was apportioned by lot, the apportionment is described in terms of falling. Midrash Aggadah remarks, because the Holy One, Blessed is He, caused the fall of the [celestial] ministers of the seven nations from heaven, and prostrated them before Moshe, and said to him, “observe, they no longer have any power.”

והיה לכם פאת נגב. רוּחַ דְּרוֹמִית אֲשֶׁר מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב:

Your southern flank shall be. The southern side, from east to west.

ממדבר צן. אֲשֶׁר אֵצֶל אֱדוֹם מַתְחִיל מִקְצוֹעַ דְרוֹמִית מִזְרָחִית שֶׁל אֶרֶץ תִּשְׁעַת הַמַּטּוֹת; כֵּיצַד? שָׁלוֹשׁ אֲרָצוֹת יוֹשְׁבוֹת בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל זוֹ אֵצֶל זוֹ — קְצָת אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאֶרֶץ אֱדוֹם כֻּלָּהּ וְאֶרֶץ מוֹאָב כֻּלָּהּ, אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית, שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה, וְנַחַל מִצְרַיִם הָיָה מְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי כָל אֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע י"ג) "מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם", וּמַפְסִיק בֵּין אֶרֶץ מִצְרַיִם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְאֶרֶץ אֱדוֹם אֶצְלָהּ לְצַד הַמִּזְרָח, וְאֶרֶץ מוֹאָב אֵצֶל אֶרֶץ אֱדוֹם בְּסוֹף הַדָּרוֹם לַמִּזְרָח. וּכְשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אִם רָצָה הַמָּקוֹם לְקָרֵב אֶת כְּנִיסָתָם לָאָרֶץ, הָיָה מַעֲבִירָם אֶת הַנִּילוּס לְצַד צָפוֹן וּבָאִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְלֹא עָשָׂה כֵן, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י"ג) "וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים", שֶׁהֵם יוֹשְׁבִים עַל הַיָּם בְּמַעֲרָבָהּ שֶׁל אֶרֶץ כְּנַעַן — כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בַּפְּלִשְׁתִּים (צפניה ב') "יֹשְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים" — וְלֹא נָחָם אוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, אֶלָּא הֱסִבָּן וְהוֹצִיאָם דֶּרֶךְ דְּרוֹמָהּ אֶל הַמִּדְבָּר, וְהוּא שֶׁקְּרָאוֹ יְחֶזְקֵאל (יחזקאל כ') "מִדְבַּר הָעַמִּים", לְפִי שֶׁהָיוּ כַמָּה אֻמּוֹת יוֹשְׁבִים בְּצִדּוֹ; וְהוֹלְכִין אֵצֶל דְּרוֹמָהּ מִן הַמַּעֲרָב כְּלַפֵּי מִזְרָח תָּמִיד עַד שֶׁבָּאוּ לִדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ אֱדוֹם, וּבִקְּשׁוּ מִמֶּלֶךְ אֱדוֹם שֶׁיַּנִּיחֵם לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אַרְצוֹ וּלְהִכָּנֵס לָאָרֶץ דֶּרֶךְ רָחְבָּהּ וְלֹא רָצָה, וְהֻצְרְכוּ לִסְבֹּב אֶת כָּל דְּרוֹמָהּ שֶׁל אֱדוֹם עַד בּוֹאָם לִדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים י"א) "וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה", וְהָלְכוּ כָּל דְּרוֹמָהּ שֶׁל מוֹאָב עַד סוֹפָהּ, וּמִשָּׁם הָפְכוּ פְנֵיהֶם לַצָּפוֹן עַד שֶׁסָּבְבוּ כָל מֶצֶר מִזְרָחִי שֶׁלָּהּ לְרָחְבָּהּ; וּכְשֶׁכִּלּוּ אֶת מִזְרָחָהּ, מָצְאוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל אֶרֶץ כְּנַעַן וְהַיַּרְדֵּן מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר בְּיִפְתָּח (שם) "וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב", וְכָבְשׁוּ אֶת אֶרֶץ סִיחוֹן וְעוֹג שֶׁהָיְתָה בִּצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב וְקָרְבוּ עַד הַיַּרְדֵּן, וְהוּא כְנֶגֶד מִקְצוֹעַ צָפוֹנָה מַעֲרָבָה שֶׁל אֶרֶץ מוֹאָב; נִמְצָא שֶׁאֶרֶץ כְּנַעַן שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לַמַּעֲרָב, הָיָה מִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית שֶׁלָּהּ אֵצֶל אֱדוֹם:

From the Tzin wilderness. Which adjoining Edom, begins the southeastern corner of the land of the nine tribes. How is this? Three countries lie south of Eretz Yisroel, each adjoining the next; part of the land of Egypt, all of the land of Edom, and all of the land of Moav. The land of Egypt is at the southwestern corner, as it is said in this Parshah, “[the border turns] from Atzmon to the Egyptian Estuary and its outskirts shall reach the sea.” The Egyptian Estuary’s path faced the entire land of Egypt, as it is said, ”from the [river] Shichor, facing Egypt,” and separates the land of Egypt from Eretz Yisroel. The land of Edom adjoined it eastward, with the land of Moav adjoining the land of Edom at the eastern end of the southern border. When the Bnei Yisroel left Egypt, had the Omnipresent desired to hasten their entry into the land, He would have brought them northward across the Nile, and they would have entered Eretz Yisroel — but He did not do so. This is the meaning of what is said, “God did not lead them along the route of the land of the P’lishtim,” who dwelt by the sea, on the western border of the land of Canaan, as is said concerning the P’lishtim, “those who dwell on the territory by the sea, the Kereisite nation.” He did not lead them along that route, but diverted them, bringing them out by the southern route, into the wilderness — the Yechezkel called “the wilderness of nations,” because several nations dwelt alongside it. He then led them in the south from west to east, continuously, until they reached south of the land of Edom. They requested that the king of Edom permit them to enter his land, traverse its width, and enter the land, but he refused, so they had to travel around the entire southern side of Edom, until they reached south of the land of Moav, as it is said, “he also sent emissaries to the king of Moav, but he refused.” They traveled along the entire southern side of Moav, to the end. From there they turned their faces to the north, until they traveled around its entire eastern border along its width. When they completed its eastern side, they came upon the territory of Sichon and Og, who dwelt east of the land of Canaan, with the Yardein interposing between them. This is the meaning of what was said by Yiftach, “they traveled in the wilderness, proceeded around the land of Edom and the land of Moav, and came to [the end of] the eastern border of the land of Moav.” They conquered the territory of Sichon and Og, which was north of the land of Moav, and came abreast of the Yardein, opposite the northwest corner of the land of Moav. Thus, the land of Canaan across the Yardein to the west had its sourtheastern corner adjacent to Moav.

ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָסַב" אוֹ "וְיָצָא" מְלַמֵּד שֶׁלֹּא הָיָה הַמֶּצֶר שָׁוֶה אֶלָּא הוֹלֵךְ וְיוֹצֵא לַחוּץ; יוֹצֵא הַמֶּצֶר וְעוֹקֵם לְצַד צְפוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בַּאֲלַכְסוֹן לַמַּעֲרָב, וְעוֹבֵר הַמֶּצֶר בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל מַעֲלֵה עַקְרַבִּים, נִמְצָא מַעֲלֵה עַקְרַבִּים לִפְנִים מִן הַמֶּצֶר:

The border then turns south of Maaleh Akrabim. Wherever it says “turns” or “extends,” it teaches that the border was not even, but swerved away. The border swerves, bending towards the north and angling west, so that the border passes south of Maaleh Akrabim — thus, Maaleh Akrabim was within the border.

ועבר צנה. אֶל צִן, כְּמוֹ מִצְרַיְמָה:

Passing toward Tzin. צִנָה, ”to Tzin,” like מִצְרַיְמָה, “to Egypt.”

והיו תוצאתיו. קְצוֹתָיו, בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ:

Its outskirts shall be. Its ending, south of Kadeish Barne’a.

ויצא חצר אדר. מִתְפַּשֵּׁט הַמֶּצֶר וּמַרְחִיב לְצַד צָפוֹן שֶׁל עוֹלָם וְנִמְשָׁךְ עוֹד בַּאֲלַכְסוֹן לַמַּעֲרָב, וּבָא לוֹ לַחֲצַר אַדָּר, וּמִשָּׁם לְעַצְמוֹן, וּמִשָּׁם לְנַחַל מִצְרַיִם; וּלְשׁוֹן וְנָסַב הָאָמוּר כָּאן, לְפִי שֶׁכָּתַב וְיָצָא חֲצַר אַדָּר, שֶׁהִתְחִיל לְהַרְחִיב מִשֶּׁעָבַר אֶת קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ, וְרֹחַב אוֹתָהּ רְצוּעָה שֶׁבָּלְטָה לְצַד צָפוֹן הָיְתָה מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד עַצְמוֹן, וּמִשָּׁם וָהָלְאָה נִתְקַצֵּר הַמֶּצֶר וְנָסַב לְצַד הַדָּרוֹם וּבָא לוֹ לְנַחַל מִצְרַיִם, וּמִשָּׁם לְצַד הַמַּעֲרָב אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל שֶׁהוּא מֶצֶר מַעֲרָבָהּ שֶׁל כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, נִמְצָא שֶׁנַּחַל מִצְרַיִם בְּמִקְצוֹעַ מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית:

It shall extend to Chatzar Adar. The border spreads, broadening towards the north and angling further west, until it reaches Chatzar Adar, from there to Atzmon, and from there to the Egyptian Estuary. The term “turns” is used here, because it wrote “it shall extend to Chatzar Adar.” It began broadening after crossing Kadesh Barne’a, and the breadth of the strip which protruded northward reached from Kadesh Barne’a to Atzmon. From there and onward the border receded, turning toward the south until reaching the Egyptian Estuary, and from there west to the Mediterranean, which serves as the western border for all of Eretz Yisroel. Thus, the Egyptian Estuary is situated at the southwestern corner.

והיו תוצאתיו הימה. אֶל מֶצֶר הַמַּעֲרָב שֶׁאֵין עוֹד גְּבוּל נֶגֶב מַאֲרִיךְ לְצַד הַמַּעֲרָב מִשָּׁם וָהָלְאָה:

Its outskirts shall reach the sea. Until the western border. The southern border no longer extends towards the west, past there.

וגבול ים. וּמֶצֶר מַעֲרָבִי מַהוּ?

As for the western border. What is the western border?

והיה לכם הים הגדול. לְמֶצֶר:

It shall be the Great (Mediterranean) Sea. As a border.

וגבול. הַנִּסִּין שֶׁבְּתוֹךְ הַיָּם אַף הֵם מִן הַגְּבוּל, וְהֵם אִיִּים שֶקּוֹרִין איזל"ס:

And its border. The islands at sea are also part of the border. These islands are called “isles” in Old French.

גבול צפון. מֶצֶר צָפוֹן:

The northern border. The northern border.

מן הים הגדל תתאו לכם הר ההר. שֶׁהוּא בְמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מַעֲרָבִית וְרֹאשׁוֹ מַשְׁפִּיעַ וְנִכְנָס לְתוֹךְ הַיָּם, וְיֵשׁ מֵרֹחַב הַיָּם לִפְנִים הֵימֶנּוּ וְחוּצָה הֵימֶנּוּ:

From the Great (Mediterranean) Sea, turn yourselves to Hor Hahar. Which is at the northwestern corner. Its peak slopes and enters the sea, with some of the expanse of the sea inward, and some outward.

תתאו. תְּשַׁפְּעוּ לָכֶם, לִנְטוֹת מִמַּעֲרָב לַצָּפוֹן, אֶל הֹר הָהָר:

Turn. Tilt yourselves to turn from west to north, to Mount Hor.

תתאו. לְשׁוֹן סִבָּה, כְּמוֹ "אֶל תָּא הָרָצִים" (מלכים א י"ד), "וְתָאֵי הַשַּׁעַר" (יחזקאל מ') — הַיָּצִיעַ, שֶׁקּוֹרִין אפנדי"ץ, שֶׁהוּא מוּסָב וּמְשֻׁפָּע:

Turn. The term denotes turning, as in “to the runners’ annex,” “the annexes of the gateway.” The annex, called “apendiz” in Old French, turns and slopes.

מהר ההר. תָּסֹבּוּ וְתֵלְכוּ אֶל מֶצֶר הַצָּפוֹן לְצַד הַמִּזְרָח, וְתִפְגְּעוּ בִּלְבֹא חֲמָת, זוֹ אַנְטוֹכְיָא:

From Hor Hahar. Turn and proceed along the northern border to the east, and you will encounter Levo Chamas — this is Antioch.

תוצאת הגבל. סוֹפֵי הַגְּבוּל; כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר תּוֹצְאוֹת הַגְּבוּל, אוֹ הַמֶּצֶר כָּלֶה שָׁם לְגַמְרֵי וְאֵינוֹ עוֹבֵר לְהַלָּן כְּלָל, אוֹ מִשָּׁם מִתְפַּשֵּׁט וּמַרְחִיב וְיוֹצֵא לַאֲחוֹרָיו לְהִמָּשֵׁךְ לְהַלָּן בַּאֲלַכְסוֹן יוֹתֵר מִן הָרֹחַב הָרִאשׁוֹן, וּלְעִנְיַן רֹחַב הַמִּדָּה הָרִאשׁוֹן קְרָאוֹ תּוֹצָאוֹת, שֶׁשָּׁם כָּלְתָה אוֹתָהּ מִדָּה:

The outskirts of the border. The end of the border. Wherever “the outskirts of the border” is said, either the border ends there completely without continuing further at all; or it digresses from there, broadens, and extends in another direction, proceeding further at an angle to the original expanse. It is in relation to the breadth of the original dimension that it is called “extremity,” for that dimension ends there.

והיו תוצאתיו חצר עינן. הוּא הָיָה סוֹף הַמֶּצֶר הַצְּפוֹנִי, וְנִמְצֵאת חֲצַר עֵינָן בְּמִקְצוֹעַ צְפוֹנִית מִזְרָחִית, וּמִשָּׁם והתאויתם לכם אֶל מֶצֶר הַמִּזְרָחִי:

Its outskirts shall be at Chatzar Einan. This was the end of the northern border. Thus, Chatzar Einan was situated at the northeastern corner. From there, “turn yourselves to the eastern border.”

והתאויתם. לְשׁוֹן הֲסִבָּה וּנְטִיָּה, כְּמוֹ "תְּתָאוּ":

Turn. The word [וְהִתְאַוִּיתֶם] denotes turning and tilting, like תְּתָאוּ .

שפמה. בַּמֶּצֶר הַמִּזְרָחִי, וּמִשָּׁם הָרִבְלָה:

To Shefam. On the eastern border, and from there to Rivlah.

מקדם לעין. שֵׁם מָקוֹם, וְהַמֶּצֶר הוֹלֵךְ בְּמִזְרָחוֹ, נִמְצָא הָעַיִן לִפְנִים מִן הַמֶּצֶר וּמֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הוּא:

East of Ayin. The name of a place. The border passes to its east, so that Ayin is situated within the border, and is part of Eretz Yisroel.

וירד הגבול. כָּל שֶׁהַגְּבוּל הוֹלֵךְ מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם הוּא יוֹרֵד וְהוֹלֵךְ:

The border shall descend. As the border proceeds from north to south, it continually descends.

ומחה על כתף ים כנרת קדמה. שֶׁיְּהֵא יָם כִּנֶּרֶת תּוֹךְ לַגְּבוּל, בַּמַּעֲרָב, וְהַגְּבוּל בְּמִזְרַח יָם כִּנֶּרֶת, וּמִשָּׁם יָרַד אֶל הַיַּרְדֵּן, וְהַיַּרְדֵּן מוֹשֵׁךְ וּבָא מִן הַצָּפוֹן לַדָּרוֹם בַּאֲלַכְסוֹן, נוֹטֶה לְצַד מִזְרָח מִתְקָרֵב לְצַד אֶרֶץ כְּנַעַן כְּנֶגֶד יָם כִּנֶּרֶת, וּמוֹשֵׁךְ לְצַד מִזְרָחָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (כְּנֶגֶד יָם כִּנֶּרֶת) עַד שֶׁנּוֹפֵל בְּיָם הַמֶּלַח, וּמִשָּׁם כָּלֶה הַגְּבוּל בְּתוֹצְאוֹתָיו אֶל יָם הַמֶּלַח, שֶׁמִּמֶּנּוּ הַתְחָלַת מֶצֶר מִקְצוֹעַ דְּרוֹמִית מִזְרָחִית, הֲרֵי סוֹבֶבֶת אוֹתָהּ לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ:

And contact the bank of the eastern shore of the Kineres Sea. So that Lake Kineres was within the border, to the west. The border is east of Lake Kineres, and descends from there to the Yardein. The Yardein flows diagonally, from north to south, angling towards the east, moves towards the land of Canaan at Lake Kineres and continues along the eastern side of Eretz Yisroel opposite Lake Kineres, until emptying into the Dead Sea. From there, the border closes with its extremity reaching the Dead Sea, from which the southeastern corner of the border began, thus surrounding it on all four sides.

קדמה מזרחה. אֶל פְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֵם בַּמִּזְרָח, שֶׁרוּחַ מִזְרָחִית קְרוּיָה פָנִים וּמַעֲרָבִית קְרוּיָה אָחוֹר, לְפִיכָךְ דָּרוֹם לַיָּמִין וְצָפוֹן לַשְּׂמֹאל:

To the east, toward the sunrise. To the forefront of the world, which is east, as the eastern direction is called the forefront, and the western, the rear. Therefore, south is to the right, and north to the left.

אשר ינחלו לכם. בִּשְׁבִילְכֶם; כָּל נָשִׂיא וְנָשִׂיא אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לְשִׁבְטוֹ וּמְחַלֵּק נַחֲלַת הַשֵּׁבֶט לַמִּשְׁפָּחוֹת וְלַגְּבָרִים, וּבוֹרֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד חֵלֶק הָגוּן, וּמַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים יִהְיֶה עָשׂוּי כְּאִלּוּ עֲשָׂאוּם שְׁלוּחִים; וְלֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ לכם זֶה כְּכָל לָכֶם שֶׁבַּמִּקְרָא, שֶׁאִם כֵּן הָיָה לוֹ לִכְתֹּב יַנְחִילוּ לָכֶם, יִנְחֲלוּ מַשְׁמַע שֶׁהֵם נוֹחֲלִים לָכֶם — בִּשְׁבִילְכֶם וּבִמְקוֹמְכֶם, כְּמוֹ "ה' יִלָּחֵם לָכֶם" (שמות י"ד):

Who shall inherit for you. For your sake. Each tribal leader was the guardian for his tribe, and he apportioned the tribal inheritance to the families and individuals. He chose a suitable portion for each individual, and their actions were binding, as if they had been designated as agents. But it would be improper to explain this לָכֶם [lit. “to you”] like every לָכֶם in Scripture, for, if so, it should have written יַנְחִילוּ לָכֶם, “they shall cause the inheritance to belong to you.” [לָכֶם] יִנְחֲלוּ means that they shall inherit for you, for your sake, in your place, like ה' יִלָּחֵם לָכֶם, “God will wage war for your sake.”

לנחל את הארץ. שֶׁיְּהֵא נוֹחֵל וְחוֹלֵק אוֹתָהּ בִּמְקוֹמְכֶם:

To inherit the land. He is to inherit, take the portion of the land as your surrogate.

לנחל את בני ישראל. שֶׁהֵם יַנְחִילוּ אוֹתָהּ לָכֶם לְמַחְלְקוֹתֶיהָ:

To apportion the inheritance to Bnei Yisroel. They are to give the inheritance to you according to its portions.

ומגרש. רֶוַח מָקוֹם חָלָק חוּץ לָעִיר סָבִיב, לִהְיוֹת לְנוֹי לָעִיר, וְאֵין רַשָּׁאִין לִבְנוֹת שָׁם בַּיִת וְלֹא לִנְטֹעַ כֶּרֶם וְלֹא לִזְרֹעַ זְרִיעָה:

And open space. Open space, an empty area surrounding the city, to beautify the city. One is not permitted to build a house there, or plant a vineyard, or sow seeds.

ולכל חיתם. לְכָל צָרְכֵּיהֶם:

And all of their necessities to live. For all their vital needs.

אלף אמה סביב. וְאַחֲרָיו הוּא אוֹמֵר אַלְפַּיִם אַמָּה, הָא כֵיצַד? אַלְפַּיִם הוּא נוֹתֵן לָהֶם סָבִיב, וּמֵהֶם אֶלֶף הַפְּנִימִיִּים לְמִגְרָשׁ וְהַחִיצוֹנִים לְשָׂדוֹת וּכְרָמִים:

A thousand amos all around. But afterward it says, “two thousand amos.” How is this? He gave them two thousand (amos) all around the city. Of those, the inner thousand are for parkland, and the outer (thousand) are for fields and vineyards.

והקריתם. אֵין הַקְרָיָה אֶלָּא לְשׁוֹן הַזְמָנָה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "כִּי הִקְרָה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי" (בראשית כ"ז):

You shall provide. הַקְרָיָיה means [nothing but] providing. Similarly, it says, “because the Adonoy your God provided for me.”

מגאל. מִפְּנֵי גּוֹאֵל הַדָּם, שֶׁהוּא קָרוֹב לַנִּרְצָח:

From the avenger. Against the blood redeemer, who is the kinsman of the murder victim.

שש ערי מקלט. מַגִּיד שֶׁאַעַ"פִּ שֶׁהִבְדִּיל מֹשֶׁה בְּחַיָּיו שָׁלוֹשׁ עָרִים בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, לֹא הָיוּ קוֹלְטוֹת עַד שֶׁנִּבְחֲרוּ שָׁלֹשׁ שֶׁנָּתַן יְהוֹשֻׁעַ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן (ספרי; מכות ט'):

Six refuge cities. This teaches that although Moshe designated three cities across the Yardein, during his lifetime, they did not absorb, until the selection of the three that Yehoshua placed in the land of Canaan.

את שלש הערים וגו'. אַעַ"פִּ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן תִּשְׁעָה שְׁבָטִים וְכָאן אֵינָן אֶלָּא שְׁנַיִם וָחֵצִי, הִשְׁוָה מִנְיַן עָרֵי הַמִּקְלָט שֶׁלָּהֶם, מִשּׁוּם דִּבְגִלְעָד נְפִישֵׁי רוֹצְחִים, דִּכְתִיב (הושע ו') "גִּלְעָד קִרְיַת פֹּעֲלֵי אָוֶן עֲקֻבָּה מִדָּם" (שם):

Three cities, etc. Although there were, in the land of Canaan, nine tribes, and here only two and one half, the number of their cities of refuge was the same. Because Gil’ad was rife with murderers, as it is written, “Gil’ad, city of evildoers, bloody ambush.”

ואם בכלי ברזל הכהו. אֵין זֶה מְדַבֵּר בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג הַסָּמוּךְ לוֹ, אֶלָּא בְּהוֹרֵג בְּמֵזִיד, וּבָא לְלַמֵּד שֶׁהַהוֹרֵג בְּכָל דָּבָר צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בוֹ שִׁעוּר כְּדֵי לְהָמִית, שֶׁנֶּאֱמַר בְּכֻלָּם "אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ", דִּמְתַּרְגְּמִינַן "דְּהִיא כְמִסַּת דִּימוּת בֵּיהּ", חוּץ מִן הַבַּרְזֶל, שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה שֶׁהַבַּרְזֶל מֵמִית בְּכָל שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ מַחַט, לְפִיכָךְ לֹא נָתְנָה בוֹ תּוֹרָה שִׁעוּר לִכְתֹּב בּוֹ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ; וְאִם תֹּאמַר בְּהוֹרֵג בְּשׁוֹגֵג הַכָּתוּב מְדַבֵּר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר לְמַטָּה אוֹ בכל אבן אשר ימות בה בלא ראות וְגוֹ', לִמֵּד עַל הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה שֶׁבְּהוֹרֵג בְּמֵזִיד הַכָּתוּב מְדַבֵּר:

But if he struck him with an iron instrument. This does not refer to the inadvertent killing discussed in the preceding context, but, rather, to premeditated murder. It teaches that all implements of murder must be sizable enough to kill, for it is said, concerning all of them, “which can kill,” rendered by Targum [Onkelos], ”of a size capable of killing” — except for iron. For it is clearly evident to The Holy One, Blessed is He, that iron of any size can kill, even a needle. The Torah, therefore, did not specify a size by saying “which can kill.” Still, you may ask, “perhaps our passage refers to one who killed inadvertently?” But it states, below, “or, with a stone which can kill, without seeing, etc.” This teaches that, in its statements above, Scripture refers to premeditated murder.

באבן יד. שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מְלֹא יָד (ספרי):

With a stone that can be held in the hand. Large enough to fill the hand.

אשר ימות בה. שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שִׁעוּר לְהָמִית, כְּתַרְגּוּמוֹ; לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "וְהִכָּה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ בְּאֶבֶן" (שמות כ"א), וְלֹא נָתַן בָּהּ שִׁעוּר, יָכוֹל כָּל שֶׁהוּא, לְכָךְ נֶאֱמַר אשר ימות בה:

Which can kill. Large enough to kill, as rendered by Targum [Onkelos]. Since it is said, “if a man strikes his fellow with a stone” without specifying its size, perhaps any size? It is said, therefore, “which can kill.”

או בכלי עץ יד. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט", יָכוֹל כָּל שֶׁהוּא, לְכָךְ נֶאֱמַר "בְּעֵץ אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ" — שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית (ספרי):

Or with a wooden implement [that can be held] in the hand. Since it is said, “if a man strikes his slave or his maidservant with a rod,” perhaps any size? It is said, concerning wood, therefore, “which can cause death” — it must be sizable enough to kill.

בפגעו בו. אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ עָרֵי מִקְלָט:

Wherever he meets him. Even inside the cities of refuge.

בצדיה. כְּתַרְגּוּמוֹ, "בְּכָמְנָא" — בְּמַאֲרָב:

Deliberately. As Targum [Onkelos] renders, בְּכַמְנָא, “from ambush.”

בפתע. בְּאֹנֶס, וְתַרְגּוּמוֹ "בִּתְכֵיף", שֶׁהָיָה סָמוּךְ לוֹ וְלֹא הָיָה לוֹ שָׁהוּת לְהִזָּהֵר עָלָיו:

Suddenly. Accidentally. Targum [Onkelos] renders בִּתְכֵיף, “suddenly.” He was nearby, and there was no time for him to take heed.

או בכל אבן אשר ימות בה. הִכָּהוּ:

Or with a stone which can kill. He struck him.

בלא ראות. שֶׁלֹּא רָאָהוּ:

Without seeing. He did not see him.

ויפל עליו. מִכָּאן אָמְרוּ הַהוֹרֵג דֶּרֶךְ יְרִידָה גּוֹלֶה, דֶּרֶךְ עֲלִיָּה אֵינוֹ גוֹלֶה (מכות ל'):

He threw it down on him. From here they (the Rabbis) said, “someone who kills while descending, is exiled; [but if he kills] while ascending, is not exiled.”

עד מות הכהן הגדול. שֶׁהוּא בָא לְהַשְׁרוֹת שְׁכִינָה בְיִשְׂרָאֵל וּלְהַאֲרִיךְ יְמֵיהֶם, וְהָרוֹצֵחַ בָּא לְסַלֵּק אֶת הַשְּׁכִינָה מִיִּשְׂרָאֵל וּמְקַצֵּר אֶת יְמֵי הַחַיִּים, אֵינוֹ כְדַאי שֶׁיְּהֵא לִפְנֵי כֹּהֵן גָּדוֹל (ספרי); דָּבָר אַחֵר — לְפִי שֶׁהָיָה לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל לְהִתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא תֶאֱרַע תַּקָּלָה זוֹ לְיִשְׂרָאֵל בְּחַיָּיו (עי' מכות י"א):

Until the death of the Kohein gadol. As he causes the Divine Presence to reside in Israel, and lengthens their lives, while the murderer causes the Divine Presence to leave Israel, and shortens their lives, he (the murderer) is unworthy of being in the presence of the Kohein Gadol. Another interpretation: Because the Kohein Gadol should have prayed that this pitfall not occur in Israel during his lifetime.

אשר משח אותו בשמן הקדש. לְפִי פְשׁוּטוֹ מִן הַמִּקְרָאוֹת הַקְּצָרִים הוּא, שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ מִי מְשָׁחוֹ, אֶלָּא כְּמוֹ אֲשֶׁר מְשָׁחוֹ הַמּוֹשֵׁחַ אוֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ; וְרַבּוֹתֵינוּ דְרָשׁוּהוּ בְמַסֶּכֶת מַכּוֹת (שם) לִרְאָיַת דָּבָר, לְלַמֵּד שֶׁאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת הַכֹּהֵן גָּדוֹל וּמִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו, וּלְאַחַר מִכָּאן נִגְמַר דִּינוֹ, חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר אשר משח אתו, וְכִי הוּא מוֹשְׁחוֹ לַכֹּהֵן אוֹ הַכֹּהֵן מָשַׁח אוֹתוֹ? אֶלָּא לְהָבִיא אֶת הַנִּמְשָׁח בְּיָמָיו שֶׁמַּחֲזִירוֹ בְּמִיתָתוֹ:

Who was anointed with the sacred oil. According to its plain meaning, this is one of the shortened passages, as it does not explain who anointed him, but, rather, as if to say, “whom, whoever anointed him with the sacred oil.” Our sages expound this, in Maseches Makos, as verification of a teaching, to teach that, if before his case was decided, the Kohein Gadol died and another was appointed in his place, and his case was then decided, he is released from exile at the death of the second, as it is said, “whom he anointed.” Was it he who anointed him as a kohein, or a kohein who anointed him? Therefore, this is meant to include one who was anointed in his days — that he is released from exile at his death.

אין לו דם. הֲרֵי הוּא כְּהוֹרֵג אֶת הַמֵּת, שֶׁאֵין לוֹ דָּם:

lit. He has no blood. It is as if he had murdered a lifeless man, as his blood is forfeit.

בכל מושבתיכם. לִמֵּד שֶׁתְּהֵא סַנְהֶדְרִין קְטַנָּה נוֹהֶגֶת בְּחוּצָה לָאָרֶץ כָּל זְמַן שֶׁנּוֹהֶגֶת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (מכות ז'):

In all your dwelling places. This teaches that the lower Sanhedrin court functions outside the land so long as it functions in Eretz Yisroel.

כל מכה נפש וגו'. הַבָּא לְהָרְגוֹ עַל שֶׁהִכָּה אֶת הַנֶּפֶשׁ (עי' ספרי):

If anyone lls a person, etc. The one who endeavors to kill him because he had killed a person. . .

לפי עדים ירצח. שֶׁיָּעִידוּ שֶׁבְּמֵזִיד וּבְהַתְרָאָה הֲרָגוֹ:

Upon the testimony of witnesses shall [the murderer] be killed. Who testify that the murderer acted intentionally, and was forwarned.

ולא תקחו כפר. לֹא יִפָּטֵר בְּמָמוֹן (כתובות ל"ז):

And do not accept atonement compensation. He cannot absolve himself with money

ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו. לְמִי שֶׁנָּס אֶל עִיר מִקְלָט, שֶׁהָרַג בְּשׁוֹגֵג, אֵינוֹ נִפְטָר מִגָּלוּת בְּמָמוֹן, לִתֵּן כֹּפֶר לשוב לשבת בארץ טֶרֶם יָמוּת הַכֹּהֵן (שם):

And, do not accept atonement compensation for one who has fled to his refuge city. For, someone who fled to a refuge city because he killed inadvertently, is not absolved from exile with money, by paying atonement compensation so that he may return and dwell in the land before the kohein dies.

לנוס. כְּמוֹ לַנָּס, כְּמוֹ "שׁוּבֵי מִלְחָמָה" (מיכה ב') — שֶׁשָּׁבוּ מִן הַמִּלְחָמָה, וְכֵן "נוּגֵי מִמּוֹעֵד" (צפניה ג'), וְכֵן "כִּי מֻלִים הָיוּ" (יהושע ה'); כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר שׁוּב עַל מִי שֶׁשָּׁב כְּבָר, וּמוּל עַל שֶׁמָּל כְּבָר, כֵּן תֹּאמַר לָנוּס עַל מִי שֶׁנָּס כְּבָר, וְקוֹרֵהוּ נוּס, כְּלוֹמַר מֻבְרָח. וְאִם תֹּאמַר לָנוּס — לִבְרֹחַ, וּתְפָרְשֵׁהוּ לֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִבְרֹחַ לְפָטְרוֹ מִן הַגָּלוּת (עי' ספרי), לֹא יָדַעְתִּי הֵיאַךְ יֹאמַר לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ, הֲרֵי עֲדַיִן לֹא נָס, וּמֵהֵיכָן יָשׁוּב?:

לָנוּס . Like לְנָס, as in שׁוּבֵי מִלְחָמָה, “who returned from battle.” Similarly, נוּגֵי מִמּוֹעֵד, “who were excluded from the festivals.” Similarly, כִּי מֻלִים הָיוּ, “for they were circumcised.” Just as one says שׁוּב concerning someone who has already returned, and מוּל concerning someone who was already circumcised, so does one say לָנוּס concerning someone who has already fled. He is called נוּס as if to say מֻבְרָח, “has fled.” But perhaps you might interpret לָנוּס as לִבְרוֹחַ,”to flee,” and explain “do not accept atonement compensation” “for someone who must flee,” and absolve him from exile? Then I do not know how it could say “so that he may return and dwell in the land,” when he did not yet flee — from where shall he return?

ולא תחניפו. לֹא תַרְשִׁיעוּ, כְּתַרְגּוּמוֹ — "וְלָא תְחַיְבוּן":

Do not pollute (lit. falsely flatter). Do not bring evil, as Targum [Onkelos] renders, וְלָא תְחַיְּבוּן, “do not bring guilt.”

אשר אני שכן בתוכה. שֶׁלֹּא תַשְׁכִּינוּ אוֹתִי בְטֻמְאָתָהּ:

Wherein I reside. Do not cause Me to reside in its defilement.

כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל. אַף בִּזְמַן שֶׁהֵם טְמֵאִים שְׁכִינָה בֵינֵיהֶם (ספרי):

For I, Adonoy, dwell among Bnei Yisroel. Even when they are defiled, the Divine Presence rests among them.

ונוסף על נחלת המטה. שֶׁהֲרֵי בְנָהּ יוֹרְשָׁהּ, וְהַבֵּן מִתְיַחֵס עַל שֵׁבֶט אָבִיו:

And it will be added to the inheritance of the tribe. Since her son is her heir, and the son’s tribal kinship follows his father’s.

ואם יהיה היבל. מִכָּאן הָיָה רַ' יְהוּדָה אוֹמֵר עָתִיד הַיּוֹבֵל שֶׁיִּפְסֹק (ספרא ויקרא ב'):

And if the yoveil occurs. From here R’ Yehudah said that yoveil is destined to discontinue.

ואם יהיה היובל. כְּלוֹמַר, אֵין זוֹ מְכִירָה שֶׁחוֹזֶרֶת בַּיּוֹבֵל, שֶׁהַיְרֻשָּׁה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה הַיּוֹבֵל לֹא תַחֲזֹר הַנַּחֲלָה לְשִׁבְטוֹ, וְנִמְצָא שֶׁנּוֹסְפָה על נחלת המטה אשר תהיינה להם:

And if the yoveil occurs. As if to say, this is not a sale, which reverts on yoveil, for an inheritance does not revert on yoveil. So even if yoveil occurs, the inheritance will not revert to its tribe, and will thus be added to the inheritance of the tribe into which they marry.

וכל בת ירשת נחלה. שֶׁלֹּא הָיָה בֵן לְאָבִיהָ:

Every daughter who inherits property. When her father had no son.

מחלה תרצה וגו'. כָּאן מְנָאָן לְפִי גְדֻלָּתָן זוֹ מִזּוֹ בַּשָּׁנִים, וְנִשְּׂאוּ כְּסֵדֶר תּוֹלְדוֹתָן, וּבְכָל הַמִּקְרָא מְנָאָן לְפִי חָכְמָתָן, וּמַגִּיד שֶׁשְּׁקוּלוֹת זוֹ כְּזוֹ (עי' בבא בתרא ק"כ):

Machlah, Sirtzah, etc. Here they are counted by seniority, and they were married in order of their birth. Throughout Scripture, they are counted according to their wisdom. This teaches that they were all equal[ly esteemed.]