בבא בתרא ק״ח ב

וְעוֹד, כְּדִכְתִיב: ״אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ״ –

וְתַנָּא, אַיְּידֵי דְּאָתְיָא לֵיהּ מִדְּרָשָׁא – חֲבִיבָא לֵיהּ!

וּמַאי דְּרָשָׁא? דְּתַנְיָא: ״שְׁאֵרוֹ״ – זֶה הָאָב; מְלַמֵּד שֶׁהָאָב קוֹדֶם לָאַחִין. יָכוֹל יְהֵא קוֹדֶם לַבֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַקָּרוֹב״ – קָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם.

וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת הַבֵּן, וּלְהוֹצִיא אֶת הָאָח? מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הַבֵּן – שֶׁכֵּן קָם תַּחַת אָבִיו לִיעִדָה וְלִשְׂדֵה אֲחוּזָּה.

אַדְּרַבָּה! מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הָאָח, שֶׁכֵּן קָם תַּחַת אָחִיו לְיִבּוּם! כְּלוּם יֵשׁ יִבּוּם – אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בֵּן, הָא בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּן – אֵין יִבּוּם.

טַעְמָא דְּאִיכָּא הַאי פִּירְכָא, הָא לָאו הָכִי – הֲוָה אָמֵינָא אָח עֲדִיף? תִּיפּוֹק לֵיהּ