בבא בתרא ק״ט א

דְּהָכָא תַּרְתֵּי, וְהָכָא חֲדָא!

שְׂדֵה אֲחוּזָּה גּוּפַהּ, מֵהַאי טַעְמָא הוּא; דְּקָא קַיְימָא לֵיהּ לְתַנָּא – כְּלוּם יֵשׁ יִבּוּם אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין בֵּן, הָא יֵשׁ בֵּן אֵין יִבּוּם.

אֵימָא: ״שְׁאֵרוֹ״ – זֶה הָאָב, מְלַמֵּד שֶׁהָאָב קוֹדֵם לַבַּת. יָכוֹל יַקְדִּים לַבֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַקָּרוֹב״ – קָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם!

כֵּיוָן דִּלְעִנְיַן יִבּוּם – בֵּן וּבַת כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ; לְעִנְיַן נַחֲלָה נָמֵי, בֵּן וּבַת כִּי הֲדָדֵי נִינְהוּ.

וְאֵימָא: ״שְׁאֵרוֹ״ – זֶה הָאָב, מְלַמֵּד שֶׁהָאָב קוֹדֵם לַאֲחֵי הָאָב. יָכוֹל יַקְדִּים לָאַחִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״הַקָּרוֹב״ – קָרוֹב קָרוֹב קוֹדֵם!

אַחֵי הָאָב לָא צְרִיכִי קְרָא; אַחֵי הָאָב מִכֹּחַ מַאן קָא אָתוּ – מִכֹּחַ אָב; קָאֵי אָב, קָא יָרְתִי אַחֵי הָאָב?!

וְהָא קְרָאֵי לָאו הָכִי כְּתִיבִי – דִּכְתִיב: ״וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו וְגוֹ׳״! קְרָאֵי שֶׁלֹּא כְּסִדְרָן כְּתִיבִי.

וְהַאי תַּנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא – דְּתַנְיָא: אֶת זוֹ דָּרַשׁ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: ״אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְגוֹ׳״ – בִּמְקוֹם בַּת אַתָּה מַעֲבִיר נַחֲלָה מִן הָאָב, וְאִי אַתָּה מַעֲבִיר נַחֲלָה מִן הָאָב בִּמְקוֹם אַחִין.

וְאֵימָא: בִּמְקוֹם בַּת אַתָּה מַעֲבִיר נַחֲלָה מִן הָאַחִין,