בבא בתרא נ״ט א

תְּנַן: ״הַמַּזְחֵילָה יֵשׁ לָהּ חֲזָקָה״. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר הָנָךְ תַּרְתֵּי – שַׁפִּיר.

אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שֶׁאִם רָצָה לִבְנוֹת תַּחְתָּיו בּוֹנֶה, מַאי נָפְקָא לֵיהּ מִינַּהּ?

הָכָא בְּמַזְחֵילָה שֶׁל בִּנְיָן עָסְקִינַן, דְּאָמַר לֵיהּ: לָא נִיחָא לִי דְּתִתְּרַע אֲשִׁיתַאי.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: צִינּוֹר הַמְקַלֵּחַ מַיִם לַחֲצַר חֲבֵרוֹ, וּבָא בַּעַל הַגָּג לְסוֹתְמוֹ, בַּעַל הֶחָצֵר מְעַכֵּב עָלָיו, דַּאֲמַר לֵיהּ: כִּי הֵיכִי דְּאַתְּ קַנְיָא לָךְ חָצֵר דִּידִי לְמִשְׁדֵּא בֵּיהּ מַיָּא, לְדִידִי נָמֵי קְנֵי לִי מַיָּא דְּאִיגָּרָךְ.

אִיתְּמַר, רַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר: מְעַכֵּב. רַבִּי חָמָא, אָמַר: אֵינוֹ מְעַכֵּב. אֲזַל שַׁיְילֵיהּ לְרַבִּי בֵּיסָא, אֲמַר לְהוּ: מְעַכֵּב. קָרֵי עֲלֵיהּ רָמֵי בַּר חָמָא: ״וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק״ – זֶה רַבִּי אוֹשַׁעְיָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי חָמָא בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי בֵּיסָא.

סוּלָּם הַמִּצְרִי אֵין לוֹ חֲזָקָה. הֵיכִי דָּמֵי סוּלָּם הַמִּצְרִי? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כֹּל שֶׁאֵין לוֹ אַרְבָּעָה חֲווֹקִין.

חַלּוֹן הַמִּצְרִית אֵין לָהּ חֲזָקָה כּוּ׳. מַאי שְׁנָא גַּבֵּי סוּלָּם דְּלָא מְפָרֵשׁ, וּמַאי שְׁנָא גַּבֵּי חַלּוֹן דִּמְפָרֵשׁ? מִשּׁוּם דְּקָא בָּעֵי אִיפְּלוֹגֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּסֵיפָא.

אָמַר רַבִּי זֵירָא: לְמַטָּה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת – יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה, וְיָכוֹל לְמַחוֹת; לְמַעְלָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת – אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְמַחוֹת. וְרַבִּי אִילְעָא אָמַר: אֲפִילּוּ לְמַעְלָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת – אֵין לוֹ חֲזָקָה, וְיָכוֹל לְמַחוֹת.

לֵימָא בְּכוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם קָא מִיפַּלְגִי – דְּמָר סָבַר: כּוֹפִין, וּמַר סָבַר: אֵין כּוֹפִין?

לָא; דְּכוּלֵּי עָלְמָא כּוֹפִין, וְשָׁאנֵי הָכָא – דַּאֲמַר לֵיהּ: זִימְנִין דְּמוֹתְבַתְּ שַׁרְשִׁיפָא תּוּתָךְ, וְקָיְימַתְּ וְקָא חָזֵית. הָהוּא דַּאֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי. שַׁדְּרֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל, אֲמַר לֵיהּ: עֲבֵיד לֵיהּ כְּרַבִּי אִילְעָא.

אָמַר שְׁמוּאֵל: וּלְאוֹרָה – אֲפִילּוּ כָּל שֶׁהוּא יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה.

מַתְנִי׳ הַזִּיז; עַד טֶפַח – יֵשׁ לוֹ חֲזָקָה,