בבא בתרא פ״ה ב

מַאי, לָאו בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מַמָּשׁ? לָא; סִימְטָא. וְהָא דּוּמְיָא דְּחָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם קָתָנֵי!

מַאי ״חָצֵר שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁנֵיהֶם״ נָמֵי – דְּלָא דְּהַאי כּוּלָּהּ וְלָא דְּהַאי כּוּלָּהּ; אֶלָּא דְּתַרְוַיְיהוּ.

בְּעָא מִינֵּיהּ רַב שֵׁשֶׁת מֵרַב הוּנָא: כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר – קָנָה לוֹקֵחַ, אוֹ לָא? אֲמַר לֵיהּ, תְּנֵיתוּהָ: זְרָקוֹ לָהּ לְתוֹךְ חֵיקָהּ אוֹ לְתוֹךְ קַלְתָּהּ – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת.

אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: מַאי טַעְמָא פָּשְׁטַתְּ לֵיהּ מֵהַהִיא, דְּמָחוּ לַהּ מְאָה עוּכְלֵי בְּעוּכְלָא?

דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: וְהוּא שֶׁהָיְתָה קַלְתָּהּ תְּלוּיָה בָּהּ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: קְשׁוּרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בַּהּ. רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אָמַר: כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה קַלְתָּהּ מוּנַּחַת לָהּ בֵּין יַרְכוֹתֶיהָ. רַב מְשַׁרְשְׁיָא בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אַמֵּי אָמַר: כְּגוֹן שֶׁהָיָה בַּעְלָהּ מוֹכֵר קְלָתוֹת.

רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מְקוֹם חֵיקָהּ קָנוּי לָהּ, מְקוֹם קַלְתָּהּ קָנוּי לָהּ. אָמַר רָבָא: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן? לְפִי שֶׁאֵין אָדָם מַקְפִּיד לֹא עַל מְקוֹם חֵיקָהּ וְלֹא עַל מְקוֹם קַלְתָּהּ.

אֶלָּא פְּשׁוֹט לָהּ מֵהָא: בִּרְשׁוּת מוֹכֵר – לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהֶנָּה אוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיאֶנָּה מֵרְשׁוּתוֹ. מַאי, לָאו בְּכִלְיוֹ דְלוֹקֵחַ? לֹא, בְּכִלְיוֹ דְמוֹכֵר.

וּמִדְּרֵישָׁא בְּכִלְיוֹ דְמוֹכֵר – סֵיפָא נָמֵי בְּכִלְיוֹ דְמוֹכֵר; אֵימָא סֵיפָא: בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ, כֵּיוָן שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו מוֹכֵר – קָנָה לוֹקֵחַ. וְאִי בְּכִלְיוֹ דְמוֹכֵר, אַמַּאי קָנָה לוֹקֵחַ? סֵיפָא אֲתָאן לְכִלְיוֹ דְלוֹקֵחַ.

וּמַאי פַּסְקָא? סְתָמָא דְמִילְּתָא, בֵּי מוֹכֵר – מָאנֵי דְמוֹכֵר שְׁכִיחִי, בֵּי לוֹקֵחַ – מָאנֵי דְלוֹקֵחַ שְׁכִיחִי.

אָמַר רָבָא, תָּא שְׁמַע: מָשַׁךְ חֲמָרָיו וּפוֹעֲלָיו, וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ; בֵּין פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד, וּבֵין מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק – שְׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן.