בבא בתרא פ״ו א

פֵּירְקָן וְהִכְנִיסָן לְתוֹךְ בֵּיתוֹ; פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד – אֵין שְׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן, מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק – שְׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לַחֲזוֹר בָּהֶן. וּמִדְּכִלְיוֹ דְמוֹכֵר בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ – לֹא קָנָה, כִּלְיוֹ דְלוֹקֵחַ נָמֵי – בִּרְשׁוּת מוֹכֵר לֹא קָנָה!

אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּשֶׁשְּׁפָכָן. אִיקְּפַד רָבָא – מִידֵּי ״שְׁפָכָן״ קָתָנֵי?! ״פֵּירְקָן״ קָתָנֵי! אֶלָּא אָמַר מָר בַּר רַב אָשֵׁי: בִּמְתַאכְּלֵי דְתוּמֵי.

אֲמַר לֵיהּ הוּנָא בְּרֵיהּ דְּמָר זוּטְרָא לְרָבִינָא: מִכְּדֵי ״פֵּירְקָן״ קָתָנֵי; מָה לִי פָּסַק וּמָה לִי לֹא פָּסַק? אֲמַר לֵיהּ: פָּסַק – סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ, לֹא פָּסַק – לָא סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ.

אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: תָּא שְׁמַע, דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כִּלְיוֹ שֶׁל אָדָם קוֹנֶה לוֹ בְּכׇל מָקוֹם. לְאֵתוֹיֵי מַאי? לָאו לְאֵתוֹיֵי רְשׁוּת מוֹכֵר? הָתָם, דְּאָמַר לֵיהּ: זִיל קְנִי.

תְּנַן הָתָם: נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת – נִקְנִין בְּכֶסֶף וּבִשְׁטָר וּבַחֲזָקָה, וְשֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת – אֵין נִקְנִין אֶלָּא בִּמְשִׁיכָה. בְּסוּרָא מַתְנוּ לַהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא; בְּפוּמְבְּדִיתָא מַתְנוּ לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא, וְאָמְרִי לַהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּבָרִים שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהַגְבִּיהַּ, אֲבָל דְּבָרִים שֶׁדַּרְכָּן לְהַגְבִּיהַּ – בְּהַגְבָּהָה אִין, בִּמְשִׁיכָה לָא.

יְתֵיב אַבָּיֵי וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא; אֵיתִיבֵיהּ רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה לְאַבָּיֵי: הַגּוֹנֵב כִּיס בְּשַׁבָּת – חַיָּיב, שֶׁכְּבָר נִתְחַיֵּיב בִּגְנֵיבָה קוֹדֶם שֶׁיָּבֹא לִידֵי אִיסּוּר שַׁבָּת.

הָיָה מְגָרֵר וְיוֹצֵא מְגָרֵר וְיוֹצֵא – פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי אִיסּוּר שַׁבָּת וּגְנֵיבָה בָּאִין כְּאֶחָד.

וַהֲרֵי כִּיס – דְּבַר הַגְבָּהָה הוּא, וַאֲפִילּוּ הָכִי קָנֵי בִּמְשִׁיכָה! אֲמַר לֵיהּ: בְּמִיתְנָא. אֲנָא נָמֵי בְּמִיתְנָא קָא אָמֵינָא! אֲמַר לֵיהּ: בְּמִידֵּי דְּבָעֵי מִיתְנָא.

תָּא שְׁמַע: בִּרְשׁוּת מוֹכֵר – לֹא קָנָה עַד שֶׁיַּגְבִּיהֶנָּה, אוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיאֶנָּה מֵרְשׁוּתוֹ. אַלְמָא, מִידֵּי דְּבַר הַגְבָּהָה – אִי בָּעֵי בְּהַגְבָּהָה קָנֵי לֵיהּ, וְאִי בָּעֵי בִּמְשִׁיכָה קָנֵי לֵיהּ! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: לִצְדָדִין קָתָנֵי – מִידֵּי דְּבַר הַגְבָּהָה, בְּהַגְבָּהָה; מִידֵּי דְּבַר מְשִׁיכָה, בִּמְשִׁיכָה.