בבא קמא ק״ד ב

אֵין מְשַׁלְּחִין מָעוֹת בִּדְיוֹקְנֵי, וַאֲפִילּוּ עֵדִים חֲתוּמִים עָלֶיהָ. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אִם עֵדִים חֲתוּמִים עָלֶיהָ – מְשַׁלְּחִין.

אָמְרִי: לִשְׁמוּאֵל מַאי תַּקַּנְתָּא? כִּי הָא דְּרַבִּי אַבָּא הָוֵי מַסֵּיק זוּזֵי בִּדְרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא, אֲמַר לֵיהּ לְרַב סָפְרָא: בַּהֲדֵי דְּאָתֵית, אַיְיתִינְהוּ נִיהֲלִי. כִּי אֲזַל לְהָתָם, אֲמַר לֵיהּ רָבָא בְּרֵיהּ: מִי כָּתַב לָךְ: ״הִתְקַבַּלְתִּי״? אֲמַר לֵיהּ: לָא. אִי הָכִי, זִיל בְּרֵישָׁא, וְיִכְתּוֹב לָךְ ״הִתְקַבַּלְתִּי״.

לְסוֹף אֲמַר לֵיהּ: אִי כָּתַב לָךְ נָמֵי ״הִתְקַבַּלְתִּי״, לָאו כְּלוּם הוּא; דִּלְמָא אַדְּאָתֵית שָׁכֵיב רַבִּי אַבָּא, וְנָפְלוּ זוּזֵי קַמֵּי יַתְמֵי, וְ״הִתְקַבַּלְתִּי״ דְּרַבִּי אַבָּא לָאו כְּלוּם הוּא. אֲמַר לֵיהּ: וְאֶלָּא מַאי תַּקַּנְתָּא? זִיל נַקְנִינְהוּ לָךְ אַגַּב אַרְעָא, וְתָא אַתְּ כְּתוֹב לַן ״הִתְקַבַּלְתִּי״.

כִּי הָא דְּרַב פָּפָּא הֲוָה מַסֵּיק תְּרֵיסַר אַלְפֵי זוּזֵי בֵּי חוֹזָאֵי, אַקְנִינְהוּ נִיהֲלֵיהּ לְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא אַגַּב אַסִּיפָּא דְבֵיתֵיהּ. כִּי אֲתָא, נְפַק לְאַפֵּיהּ עַד תְּוָאךְ.

נָתַן לוֹ אֶת הַקֶּרֶן וְכוּ׳. אַלְמָא חוֹמֶשׁ מָמוֹנָא הוּא, וְאִם מָיֵית – מְשַׁלְּמִי לֵיהּ יוֹרְשִׁין.

וּתְנַן נָמֵי: נָתַן אֶת הַקֶּרֶן וְנִשְׁבַּע עַל הַחוֹמֶשׁ – הֲרֵי מוֹסִיף חוֹמֶשׁ עַל חוֹמֶשׁ. אַלְמָא חוּמְשָׁא מָמוֹנָא הוּא.

וְתַנְיָא נָמֵי הָכִי: הַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵירוֹ, וְנִשְׁבַּע לוֹ, וָמֵת – יוֹרְשִׁין מְשַׁלְּמִים קֶרֶן וָחוֹמֶשׁ, וּפְטוּרִין מִן הָאָשָׁם.

וְיוֹרְשִׁין בְּנֵי שַׁלּוֹמֵי חוּמְשָׁא דַּאֲבוּהוֹן הָווּ – אַלְמָא חוֹמֶשׁ מָמוֹנָא הוּא, וּבָעֵי שַׁלּוֹמֵי יוֹרְשִׁין. וּרְמִינְהוּ, עֲדַיִין אֲנִי אוֹמֵר: אֵימָתַי אֵינוֹ מְשַׁלֵּם חוֹמֶשׁ עַל גֶּזֶל אָבִיו – בִּזְמַן שֶׁלֹּא נִשְׁבַּע לֹא הוּא וְלֹא אָבִיו;

הוּא וְלֹא אָבִיו, אָבִיו וְלֹא הוּא, הוּא וְאָבִיו – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אֲשֶׁר גָּזָל וַאֲשֶׁר עָשָׁק״ – וְהוּא לֹא גָּזַל וְלֹא עָשַׁק.

אָמַר רַב נַחְמָן: לָא קַשְׁיָא; כָּאן שֶׁהוֹדָה, כָּאן שֶׁלֹּא הוֹדָה.

אִי לֹא הוֹדָה, קֶרֶן נָמֵי לָא מְשַׁלֵּם! וְכִי תֵּימָא: הָכִי נָמֵי דְּלָא מְשַׁלֵּם; וְהָא מִדְּקָא מְהַדַּר אַחוֹמֶשׁ – לְמֵימְרָא דְּקֶרֶן מְשַׁלֵּם!

וְעוֹד תַּנְיָא, וַעֲדַיִין אֲנִי אוֹמֵר: אֵימָתַי הוּא מְשַׁלֵּם קֶרֶן עַל גֶּזֶל אָבִיו – בִּזְמַן שֶׁנִּשְׁבַּע הוּא וְאָבִיו. אָבִיו וְלֹא הוּא, הוּא וְלֹא אָבִיו, לֹא הוּא וְלֹא אָבִיו – מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: גְּזֵילָה וָעוֹשֶׁק, אֲבֵידָה וּפִקָּדוֹן – יֵשׁ תַּלְמוּד.

וְיָתֵיב רַב הוּנָא וְקָאָמַר לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה בְּרֵיהּ: ״יֵשׁ תַּלְמוּד״ קָאָמַר מָר, אוֹ ״יִשְׁתַּלְמוּ״ קָאָמַר מָר? אֲמַר לֵיהּ: ״יֵשׁ תַּלְמוּד״ קָאָמֵינָא, וּמֵרִיבּוּיָא דִּקְרָאֵי אֲמַרִי.

אֶלָּא מַאי ״לֹא הוֹדָה״? לֹא הוֹדָה אָבִיו, וְהוֹדָה בְּנוֹ.

וְנִחַיַּיב בְּנוֹ חוֹמֶשׁ אַשְּׁבוּעָה דִידֵיהּ! אָמְרִי: בְּשֶׁאֵין גְּזֵילָה קַיֶּימֶת. אִי בְּשֶׁאֵין גְּזֵילָה קַיֶּימֶת, אֲפִילּוּ קֶרֶן נָמֵי לָא מְשַׁלֵּם! לָא צְרִיכָא, דְּאִיכָּא אַחְרָיוּת.

וְכִי אִיכָּא אַחְרָיוּת נְכָסִים מַאי הָוֵי? מִלְוָה עַל פֶּה הִיא, וּמִלְוָה עַל פֶּה אֵינוֹ גּוֹבֶה לֹא מִן הַיּוֹרְשִׁין וְלֹא מִן הַלָּקוֹחוֹת!

אָמְרִי: