בבא קמא ק״ה א

בְּשֶׁעָמַד בַּדִּין. אִי בְּשֶׁעָמַד בַּדִּין, אֲפִילּוּ חוֹמֶשׁ נָמֵי מְשַׁלֵּם! אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: לְפִי שֶׁאֵין מְשַׁלְּמִין חוֹמֶשׁ עַל כְּפִירַת שִׁעְבּוּד קַרְקָעוֹת.

רָבָא אָמַר: הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה דִּיסַקַּיָּיא שֶׁל אָבִיו מוּפְקֶדֶת בְּיַד אֲחֵרִים; קֶרֶן מְשַׁלֵּם – דְּהָא אִיתֵיהּ, חוֹמֶשׁ לָא מְשַׁלֵּם – דְּכִי אִישְׁתְּבַע בְּקוּשְׁטָא אִישְׁתְּבַע, דְּהָא לָא הֲוָה יָדַע.

חוּץ מִפָּחוֹת שָׁוֶה פְּרוּטָה בַּקֶּרֶן כּוּ׳. אָמַר רַב פָּפָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין גְּזֵילָה קַיֶּימֶת, אֲבָל גְּזֵילָה קַיֶּימֶת – צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו; חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּיַּיקֵּר.

אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב פָּפָּא: לָא שְׁנָא גְּזֵילָה קַיֶּימֶת וְלָא שְׁנָא שֶׁאֵין גְּזֵילָה קַיֶּימֶת – אֵינוֹ צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו; לְשֶׁמָּא תִּיַּיקֵּר לָא חָיְישִׁינַן.

אָמַר רָבָא: גָּזַל שָׁלֹשׁ אֲגוּדּוֹת בְּשָׁלֹשׁ פְּרוּטוֹת, וְהוּזְלוּ וְעָמְדוּ עַל שְׁתַּיִם; אִם הֶחְזִיר לוֹ שְׁתַּיִם – חַיָּיב לְהַחֲזִיר לוֹ אַחֶרֶת. וְתַנָּא תּוּנָא: גָּזַל חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח – אוֹמֵר לוֹ: ״הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ״.

טַעְמָא דְּאִיתֵיהּ בְּעֵינֵיהּ; הָא לֵיתֵיהּ בְּעֵינֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא לָאו מָמוֹנָא, כֵּיוָן דְּמֵעִיקָּרָא מָמוֹנָא הוּא – בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי; הָכָא נָמֵי, אַף עַל גַּב דְּהַשְׁתָּא לֹא שָׁוֶה פְּרוּטָה [כֵּיוָן דְּמֵעִיקָּרָא הָוֵי שָׁוֶה פְּרוּטָה] – בָּעֵי שַׁלּוֹמֵי.

בָּעֵי רָבָא: גָּזַל שְׁתֵּי אֲגוּדּוֹת, בִּפְרוּטָה וְהֶחְזִיר לוֹ אַחַת מֵהֶן – מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: הַשְׁתָּא לֵיכָּא גְּזֵילָה; אוֹ דִלְמָא, הָא לָא [אַ]הְדַּר גְּזֵילָה דַּהֲוַאי גַּבֵּיהּ?

הֲדַר פַּשְׁטַהּ: גְּזֵילָה אֵין כָּאן, הֲשָׁבָה אֵין כָּאן. אִי גְּזֵילָה אֵין כָּאן – הֲשָׁבָה יֵשׁ כָּאן! הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁגְּזֵילָה אֵין כָּאן, מִצְוַת הֲשָׁבָה אֵין כָּאן.

וְאָמַר רָבָא, הֲרֵי אָמְרוּ: נָזִיר שֶׁגִּילַּח וְשִׁיֵּיר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת – לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם; בָּעֵי רָבָא: גִּילַּח אַחַת וְנָשְׁרָה אַחַת, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: נָזִיר שֶׁגִּילַּח אַחַת אַחַת קָא מִבַּעְיָא לֵיהּ לְרָבָא?!

אֲמַר לֵיהּ: לָא צְרִיכָא, כְּגוֹן שֶׁנָּשְׁרָ[ה] אַחַת מֵהֶן, וְגִילַּח אַחַת; מִי אָמְרִינַן: הַשְׁתָּא מִיהַת הָא לֵיכָּא שִׁיעוּר; אוֹ דִלְמָא, הָא לָאו גִּילּוּחַ הוּא – דְּמֵעִיקָּרָא הָא שַׁיַּיר שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, וְהַשְׁתָּא כִּי גִּילַּח לָא הָוֵי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת?

הֲדַר פַּשְׁטַהּ: שֵׂעָר אֵין כָּאן, גִּילּוּחַ אֵין כָּאן. אִי שֵׂעָר אֵין כָּאן – גִּילּוּחַ יֵשׁ כָּאן! הָכִי קָאָמַר: אַף עַל פִּי שֶׁשֵּׂעָר אֵין כָּאן, מִצְוַת גִּילּוּחַ אֵין כָּאן.

וְאָמַר רָבָא, הֲרֵי אָמְרוּ: חָבִית שֶׁנִּיקְּבָה, וּסְתָמוּהָ שְׁמָרִים – הִצִּילוּהָ. בָּעֵי רָבָא: אָגַף חֶצְיָהּ, מַהוּ?

אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב אָשֵׁי: לָאו מִשְׁנָתֵנוּ הִיא זוֹ? דִּתְנַן: חָבִית שֶׁנִּיקְּבָה וּסְתָמוּהָ שְׁמָרִים – הִצִּילוּהָ. פְּקָקָהּ בִּזְמוֹרָה – עַד שֶׁיְּמָרַח. הָיוּ בָּהּ שְׁתַּיִם – עַד שֶׁיְּמָרַח מִן הַצְּדָדִים, וּבֵין זְמוֹרָה לַחֲבֶירְתָּהּ.

טַעְמָא דְּמָרַח, הָא לָא מָרַח – לָא; אַמַּאי? וְתִיהְוֵי כִּי אָגַף חֶצְיָהּ!

אָמְרִי: הָכִי הַשְׁתָּא?! הָתָם – אִי לָא מָרַח לָא קָאֵי, אָגַף חֶצְיָהּ – בְּמִידֵּי דְּקָאֵי קָאֵי.

וְאָמַר רָבָא, הֲרֵי אָמְרוּ: גָּזַל חָמֵץ וְעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח – אוֹמֵר לוֹ: ״הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ״. בָּעֵי רָבָא: