חולין קל״ז ב

אמר רבי יוחנן מפי שמועה אמרה מפי חגי זכריה ומלאכי

רבי דוסא בן הרכינס אומר וכו׳ וכמה כל שהן אמר רב מנה ופרס ובלבד שיהו מחומשות ושמואל אמר ששים ונותן סלע אחת לכהן

רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן שש לכהן חמשה ואחד לו עולא אמר רבי אלעזר כל שהן שנינו

תנן וכמה נותן לו משקל חמש סלעים ביהודה שהן עשר סלעים בגליל בשלמא לרב ורבי יוחנן ניחא אלא לשמואל ורבי אלעזר קשיא

וליטעמיך ולרב מי ניחא והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו ראשית הגז בששים

הא איתמר עלה דההיא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בישראל שיש לו גיזין הרבה עסקינן ומבקש ליתנן לכהן ואמרינן ליה כל חד וחד לא תבצר ליה מחמשת סלעים

גופא רב ושמואל דאמרי תרוייהו ראשית הגז בששים תרומה בששים פאה בששים

תרומה בששים והא אנן תנן תרומה עין יפה אחד מארבעים דאורייתא בששים דרבנן בארבעים

דאורייתא בששים והאמר שמואל חטה אחת פוטרת את הכרי דאורייתא כדשמואל דרבנן בדאורייתא אחת מארבעים דרבנן בדרבנן בששים

פאה בששים והתנן אלו דברים שאין להן שיעור הפאה והבכורים והראיון דאורייתא אין לה שיעור דרבנן בששים

מאי קא משמע לן תנינא אין פוחתין לפאה מששים אף על פי שאמרו הפאה אין לה שיעור התם בארץ הכא בחוצה לארץ

כי סליק איסי בר היני אשכחיה (לרבי) [רבי] יוחנן דקא מתני ליה לבריה רחלים אמר ליה אתנייה רחלות אמר ליה כדכתיב רחלים מאתים אמר ליה לשון תורה לעצמה לשון חכמים לעצמן

אמר ליה מאן ריש סדרא בבבל אמר ליה אבא אריכא אמר ליה אבא אריכא קרית ליה דכירנא כד הוה יתיבנא אחר שב עשרה שורן אחוריה דרב קמיה דרבי ונפקי זיקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי ומפומיה דרבי לפומיה דרב ולית אנא ידע מה הן אמרין ואת אבא אריכא קרית ליה

אמר ליה איהו ראשית הגז בכמה אמר ליה רבי יוחנן בששים והאנן בכל שהן תנן אמר ליה אם כן מה בין לי ולך

כי אתא רב דימי אמר ראשית הגז רב אמר בששים ורבי יוחנן משום רבי ינאי אמר בשש אמר ליה אביי לרב דימי אנחת לן חדא ואקשת לן חדא

בשלמא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן לא קשיא הא דידיה הא דרביה

אלא דרב אדרב קשיא דהא אמר רב מנה ופרס דרב אדרב נמי לא קשיא מאי מנה דקאמר בן ארבעים סלעים דהוה ליה