חולין ב׳ ב

אבל אמר הרי עלי לא

וכל הכל לאו לכתחלה הוא אלא הכל חייבים בסוכה הכל חייבין בציצית הכי נמי דלאו לכתחלה

חייבין לא קאמינא אלא מעתה הכל סומכין אחד האנשים ואחד הנשים הכי נמי דלאו לכתחלה והא כתיב וסמך ידו ונרצה

אין איכא הכל לכתחלה ואיכא הכל דיעבד אלא הכל דהכא ממאי דלכתחלה הוא דתקשי לך דלמא דיעבד הוא ולא תקשי לך

אמר ליה אנא שחיטתן כשרה קשיא לי מדקתני שחיטתן כשרה דיעבד מכלל דהכל לכתחלה הוא דאי דיעבד תרתי דיעבד למה לי

אמר רבה בר עולא הכי קתני הכל שוחטין ואפילו טמא בחולין טמא בחולין מאי למימרא בחולין שנעשו על טהרת הקדש וקסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו

כיצד הוא עושה מביא סכין ארוכה ושוחט בה כדי שלא יגע בבשר

ובמוקדשים לא ישחוט שמא יגע בבשר ואם שחט ואומר ברי לי שלא נגעתי שחיטתו כשרה

חוץ מחרש שוטה וקטן דאפילו בחולין גרידי דיעבד נמי לא שמא ישהו שמא ידרסו ושמא יחלידו

וכולן ששחטו אהייא אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי ואם שחטו מיבעי ליה אלא אטמא בחולין הא אמרת לכתחלה נמי שחיט

ואלא אטמא במוקדשים בברי לי סגי דליתיה קמן דנשייליה

האי טמא במוקדשים מהכא נפקא מהתם נפקא כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה כשרה בזרים בנשים ובעבדים ובטמאים ואפילו בקדשי קדשים ובלבד שלא יהיו טמאין נוגעין בבשר

הכא עיקר התם איידי דתנא שאר פסולין תנא נמי טמא במוקדשים ואיבעית אימא התם עיקר דבקדשים קאי הכא איידי דתנא טמא בחולין תני נמי טמא במוקדשים

האי טמא דאיטמא במאי אילימא דאיטמי במת בחלל חרב אמר רחמנא