חולין ג׳ א

חרב הרי הוא כחלל אב הטומאה הוא לטמייה לסכין ואזל סכין וטמיתיה לבשר

אלא דאיטמי בשרץ ואי בעית אימא לעולם דאיטמי במת וכגון שבדק קרומית של קנה ושחט בה דתניא בכל שוחטים בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה

אביי אמר הכי קתני הכל שוחטין ואפילו כותי במה דברים אמורים כשישראל עומד על גביו אבל יוצא ונכנס לא ישחוט

ואם שחט חותך כזית בשר ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו לא אכלו אסור לאכול משחיטתו

חוץ מחרש שוטה וקטן דאפילו דיעבד נמי לא שמא ישהו שמא ידרסו ושמא יחלידו

וכולן ששחטו אהייא אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי ואם שחטו מבעי ליה

אלא אכותי הא אמרת כשישראל עומד על גביו שחיט אפילו לכתחלה קשיא

אמר רבא ויוצא ונכנס לכתחלה לא והתנן המניח נכרי בחנותו וישראל יוצא ונכנס מותר התם מי קתני מניח המניח קתני דיעבד

אלא מהכא אין השומר צריך להיות יושב ומשמר אלא אף על פי שיוצא ונכנס מותר

אלא אמר רבא הכי קתני הכל שוחטין ואפילו כותי במה דברים אמורים כשישראל יוצא ונכנס אבל בא ומצאו ששחט חותך כזית בשר ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו לא אכלו אסור לאכול משחיטתו

חוץ מחרש שוטה וקטן דאפילו דיעבד נמי לא שמא ישהו ושמא ידרסו ושמא יחלידו וכולן ששחטו אהייא אילימא אחרש שוטה וקטן עלה קאי ואם שחטו מבעי ליה

אלא אכותי הא אמרת אפילו יוצא ונכנס שחיט לכתחלה קשיא

רב אשי אמר הכי קתני הכל שוחטין ואפילו ישראל משומד משומד למאי לאכול נבילות לתיאבון וכדרבא דאמר רבא ישראל משומד אוכל נבילות לתיאבון