חולין ד׳

דקוריא של צפרים קוטע ראשו של אחד מהן ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו

אביי דייק מרישא רבא דייק מסיפא אביי דייק מרישא טעמא דישראל עומד על גביו אבל יוצא ונכנס לא

רבא דייק מסיפא טעמא דבא ומצאו ששחט אבל יוצא ונכנס שפיר דמי

ולאביי קשיא סיפא אמר לך יוצא ונכנס נמי בא ומצאו קרי ליה ולרבא קשיא רישא אמר לך יוצא ונכנס נמי כעומד על גביו דמי

כיוצא בו מצא בידו דקוריא של צפרין קוטע ראשו כו׳ אמאי ליחוש דלמא האי הוא דהוה שחיט שפיר

אמר רב מנשה (סימן מכניס איזמל בזכרים) במכניסן תחת כנפיו

ודלמא סימנא הוה יהיב ליה בגויה אמר רב משרשיא דממסמס ליה מסמוסי

ודלמא קסברי כותים אין שחיטה לעוף מן התורה

ולטעמיך שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור מי כתיבן

אלא כיון דאחזיקו בהו אחזיקו בהו הכא נמי כיון דאחזיקו אחזיקו

ואחזוק ולא אחזוק בדלא כתיבא תנאי היא דתניא מצת כותי מותרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח

רבי אלעזר אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל

רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל

אמר מר מצת כותי מותרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח פשיטא מהו דתימא לא בקיאי בשימור קא משמע לן רבי אלעזר אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות קסבר לא בקיאי בשימור

רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל היינו תנא קמא איכא בינייהו דכתיבא ולא אחזיקו בה תנא קמא סבר כיון דכתיבא אף על גב דלא אחזיקו בה ורבן שמעון בן גמליאל סבר אי אחזוק אין אי לא אחזוק לא

אי הכי כל מצוה שהחזיקו בה כותים אם החזיקו מיבעי ליה

אלא איכא בינייהו דלא כתיבא ואחזיקו בה תנא קמא סבר כיון דלא כתיבא אף על גב דאחזיקו בה נמי לא רבן שמעון בן גמליאל סבר כיון דאחזוק אחזוק

גופא אמר רבא ישראל משומד אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו

מאי טעמא כיון דאיכא התירא ואיסורא לא שביק התירא ואכיל איסורא

אי הכי כי לא בדק נמי מיטרח לא טרח

אמרו ליה רבנן לרבא תניא דמסייע לך חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח

מותר מיד מפני שהן מחליפין

סברוה הא מני רבי יהודה היא דאמר חמץ אחר הפסח דאורייתא וקתני מפני שהן מחליפין אלמא לא שביק התירא ואכיל איסורא

ממאי דלמא רבי שמעון היא דאמר חמץ אחר הפסח דרבנן וכי מקילינן בדרבנן בדאורייתא לא מקילינן

ותיהוי נמי רבי שמעון מי קתני שאני אומר החליפו מפני שמחליפין קתני דודאי מחליפין ומה בדרבנן לא שביק התירא ואכיל איסורא בדאורייתא לא כל שכן

לימא מסייע ליה הכל שוחטין ואפילו כותי ואפילו ערל ואפילו ישראל משומד האי ערל היכי דמי אילימא מתו אחיו מחמת מילה האי ישראל מעליא הוא אלא פשיטא משומד לערלות וקא סבר משומד לדבר אחד לא הוי משומד לכל התורה כולה

אימא סיפא ואפילו ישראל משומד האי משומד היכי דמי אי משומד לדבר אחר היינו משומד לערלות אלא לאו משומד לאותו דבר וכדרבא

לא לעולם אימא לך משומד לאותו דבר לא מאי טעמא כיון דדש ביה כהתירא דמי ליה אלא משומד לעבודה זרה וכדרב ענן דאמר רב ענן אמר שמואל ישראל משומד לעבודה זרה מותר לאכול משחיטתו

גופא אמר רב ענן אמר שמואל ישראל משומד לעבודה זרה מותר לאכול משחיטתו שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודת אחאב שנאמר ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות אל רמת גלעד

ודלמא מיזבח זבח מיכל לא אכל ויסיתהו כתיב ודלמא בדברים אין הסתה בדברים

ולא והכתיב כי יסיתך אחיך באכילה ובשתיה והכתיב ותסיתני בו לבלעו חנם למעלה שאני

ודלמא משתא אשתי מיכל לא אכל מאי שנא שתיה דאמרינן משומד לעבודה זרה לא הוי משומד לכל התורה כולה אכילה נמי משומד לעבודה זרה לא הוי משומד לכל התורה כולה

הכי השתא שתיה סתם יינן הוא ועדיין לא נאסר יינן של גוים אבל אכילה אימא לך משומד לעבודה זרה הוי משומד לכל התורה כולה

איבעית אימא לאו אורחיה דמלכא משתיא בלא מיכלא ואיבעית אימא ויזבח ויסיתהו כתיב במה הסיתו בזביחה

ודלמא עובדיה זבח לרוב כתיב עובדיה לא הוה ספיק

ודלמא שבעת אלפים זבוח דכתיב והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וגו׳ טמורי הוו מיטמרי מאיזבל

ודלמא גברי דאחאב הוו מעלו לא סלקא דעתך דכתיב משל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים

ודלמא גברי דיהושפט נמי לא הוו מעלו זבוח גברי דאחאב אכול גברי דיהושפט זבוח עובדיה אכל יהושפט

לא סלקא דעתך מדמושל מקשיב על דבר שקר כל משרתיו רשעים הא לדבר אמת משרתיו צדיקים

ודלמא זבוח גברי דאחאב אכל אחאב וגבריה זבוח גברי דיהושפט אכל יהושפט וגבריה