תלמוד בבלי
חולין צ״ד
קריאה: ציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים במקור ובתרגוםציטוטים בתרגוםציטוטים בתרגום
חתוכה נמי לישדר ליה דהא לא אתו למזבן מיניה אלא במקום שמכריזין שלימה נמי לא לישדר ליה דחתיך ליה ומזבין ליה
אי בעית אימא במקום שמכריזין ואי בעית אימא במקום שאין מכריזין
איבעית אימא במקום שמכריזין חיתוכא דגוי מידע ידיע
ואיבעית אימא במקום שאין מכריזין גזירה שמא יתננה לו בפני ישראל אחר
ואי בעית אימא משום דקא גניב ליה לדעתיה דאמר שמואל אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של גוי
והא דשמואל לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דשמואל הוה קא עבר במברא אמר ליה לשמעיה פייסיה למבוריה פייסיה ואיקפד
מאי טעמא איקפד אמר אביי תרנגולת טרפה הואי ויהבה ניהליה במר דשחוטה רבא אמר אנפקא אמר ליה לאשקויי ואשקייה חמרא מזיגא
וכי מכללא מאי למאן דאמר טרפה הואי אמר ליה אמאי תשהא איסורא
למאן דאמר אנפקא אמר ליה לאשקויי אנפקא חייא משמע
תניא היה רבי מאיר אומר אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל
ולא יפתח לו חביות המכורות לחנוני אלא אם כן הודיעו ולא יאמר לו סוך שמן מפך ריקן ואם בשביל כבודו מותר
איני והא עולא איקלע לבי רב יהודה פתח לו חביות המכורות לחנוני אודועי אודעיה ואיבעית אימא שאני עולא דחביב ליה לרב יהודה דבלאו הכי נמי פתוחי מפתח ליה
תנו רבנן לא ילך אדם לבית האבל ובידו לגין המתקשקש ולא ימלאנו מים מפני שמתעהו ואם יש שם חבר עיר מותר
תנו רבנן לא ימכור אדם לחבירו סנדל של מתה בכלל של חיה שחוטה מפני שני דברים אחד מפני שמתעהו ואחד מפני הסכנה
ולא ישגר אדם לחבירו חבית של יין ושמן צף על פיה ומעשה באחד ששיגר לחבירו חבית של יין ושמן צף על פיה והלך וזימן עליה אורחין ונכנסו מצאה שהיא של יין וחנק את עצמו
ואין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעל הבית אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית
ומעשה באחד שזמן שלשה אורחין בשני בצורת ולא היה לו להניח לפניהם אלא כשלש ביצים בא בנו של בעל הבית נטל אחד מהן חלקו ונתנו לו וכן שני וכן שלישי בא אביו של תינוק מצאו שעוזק אחד בפיו ושתים בידו חבטו בקרקע ומת כיון שראתה אמו עלתה לגג ונפלה ומתה אף הוא עלה לגג ונפל ומת
אמר רבי אליעזר בן יעקב על דבר זה נהרגו שלש נפשות מישראל מאי קמשמע לן דכולה רבי אליעזר בן יעקב היא
תנו רבנן השולח ירך לחבירו שלימה אינו צריך שיטול הימנה גיד הנשה חתוכה צריך ליטול הימנה גיד הנשה ובגוי בין חתוכה ובין שלימה אין צריך ליטול הימנה גיד הנשה
ומפני שני דברים אמרו אין מוכרין נבילות וטרפות לגוי אחד מפני שמתעהו ואחד שמא יחזור וימכרנה לישראל אחר
ולא יאמר אדם לגוי קח לי בדינר זה בשר מפני שני דברים
אחד מפני האנסין ואחד שמא מוכרין לו נבלות וטרפות
אמר מר ובגוי בין שלימה בין חתוכה אינו צריך ליטול הימנה גיד הנשה במאי עסקינן אילימא במקום שמכריזין חתוכה אמאי אינו צריך ליטול הימנה גיד הנשה כיון דלא אכרוז אתי למיזבן מיניה
אלא פשיטא במקום שאין מכריזין אימא מציעתא מפני שני דברים אמרו אין מוכרין נבלות וטרפות לגוי אחד מפני שמטעהו ואחד שמא יחזור וימכרנה לישראל אחר
ואי במקום שאין מכריזין הא לא אתי למיזבן מיניה אלא פשיטא במקום שמכריזין
אימא סיפא לא יאמר אדם לגוי קח לי בדינר זה בשר מפני שני דברים אחד מפני האנסין ואחד שמא מוכרין לו נבילות וטרפות ואי במקום שמכריזין אי איתא דהוה טרפה אכרוזי הוו מכרזי
אלא פשיטא במקום שאין מכריזין רישא וסיפא במקום שאין מכריזין מציעתא במקום שמכריזין
אמר אביי אין רישא וסיפא במקום שאין מכריזין מציעתא במקום שמכריזין
רבא אמר כולה במקום שמכריזין רישא וסיפא שהכריזו מציעתא שלא הכריזו
רב אשי אמר כולה במקום שאין מכריזין ומציעתא גזירה שמא ימכרנה בפני ישראל
היכי מכרזינן אמר רב יצחק בר יוסף נפל בישרא לבני חילא
ולימא נפל טריפתא לבני חילא לא זבני
והא קמטעי להו אינהו הוא דקמטעו נפשייהו
כי הא דמר זוטרא בריה דרב נחמן הוה קאזיל מסיכרא לבי מחוזא ורבא ורב ספרא הוו קא אתו לסיכרא פגעו אהדדי הוא סבר לאפיה הוא דקאתו אמר להו למה להו לרבנן דטרוח ואתו כולי האי אמר ליה רב ספרא אנן לא הוה ידעינן דקאתי מר אי הוה ידעינן טפי הוה טרחינן
אמר ליה רבא מאי טעמא אמרת ליה הכי דאחלישתיה לדעתיה אמר ליה והא קא מטעינן ליה איהו הוא דקא מטעי נפשיה
ההוא טבחא דאמר ליה לחבריה