עירובין מ״ד ב

אֶלָּא אָדָם אַאָדָם קַשְׁיָא!

אָדָם אַאָדָם נָמֵי לָא קַשְׁיָא: כָּאן — לְדַעַת, כָּאן — שֶׁלֹּא מִדַּעַת.

וְהָא דְּרַבִּי נְחֶמְיָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חֲנִילַאי, לְדַעַת הֲוָה! שֶׁלֹּא מִדַּעַת הֲוָה.

רַב חִסְדָּא, מִיהָא לְדַעַת הֲוָה! רַב חִסְדָּא, שֶׁלֹּא מִן הַמִּנְיָן הֲוָה.

הָנְהוּ בְּנֵי גְנָנָא דְּאַעִילוּ מַיָּא בִּמְחִיצָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם. נַגְּדִינְהוּ שְׁמוּאֵל. אֲמַר: אִם אָמְרוּ שֶׁלֹּא מִדַּעַת, יֹאמְרוּ לְדַעַת?!

הָנְהוּ זִיקֵי דַּהֲוָה שַׁדְיָין בְּרִיסְתְּקָא דְמָחוֹזָא, בַּהֲדֵי דַּאֲתָא רָבָא מִפִּירְקֵיהּ, אַעְלִינְהוּ נִיהֲלֵיהּ. לְשַׁבְּתָא אַחֲרִיתִי בָּעֵי עַיְּילִינְהוּ, וַאֲסַר לְהוּ, דְּהָוֵה לֵיהּ כִּלְדַעַת — וְאָסוּר.

לֵוִי, אַעִילוּ לֵיהּ תִּיבְנָא, זְעֵירִי — אַסְפַּסְתָּא, רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא — מַיָּא.

מַתְנִי׳ מִי שֶׁיָּצָא בִּרְשׁוּת, וְאָמְרוּ לוֹ: ״כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה״ — יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכׇל רוּחַ.

אִם הָיָה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם — כְּאִילּוּ לֹא יָצָא. כׇּל הַיּוֹצְאִים לְהַצִּיל — חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן.

גְּמָ׳ מַאי ״אִם הָיָה בְּתוֹךְ הַתְּחוּם כְּאִילּוּ לֹא יָצָא״? אָמַר רַבָּה, הָכִי קָאָמַר: אִם הָיָה בְּתוֹךְ תְּחוּם שֶׁלּוֹ — כְּאִילּוּ לֹא יָצָא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ דָּמֵי.

פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא: הוֹאִיל וְעָקַר — עָקַר, קָא מַשְׁמַע לַן.

רַב שִׁימִי בַּר חִיָּיא אָמַר, הָכִי קָאָמַר: אִם הָיוּ תְּחוּמִין שֶׁנָּתְנוּ לוֹ חֲכָמִים מוּבְלָעִין בְּתוֹךְ הַתְּחוּם שֶׁלּוֹ, כְּאִילּוּ לֹא יָצָא מִתְּחוּמוֹ.

בְּמַאי קָמִיפַּלְגִי? מָר סָבַר הַבְלָעַת תְּחוּמִין מִילְּתָא הִיא, וּמָר סָבַר לָאו מִילְּתָא הִיא.

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַבָּה: וְאַתְּ לָא תִּסְבְּרָא דְּהַבְלָעַת תְּחוּמִין מִילְּתָא הִיא? וּמָה אִילּוּ שָׁבַת בִּמְעָרָה, שֶׁבְּתוֹכָהּ אַרְבַּעַת אֲלָפִים וְעַל גַּגָּהּ פָּחוֹת מֵאַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה — לֹא נִמְצָא מְהַלֵּךְ אֶת כּוּלָּהּ, וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה?

אֲמַר לֵיהּ: וְלָא שָׁנֵי לָךְ בֵּין הֵיכָא דְּשָׁבַת בָּאֲוִיר מְחִיצּוֹת מִבְּעוֹד יוֹם, לְהֵיכָא דְּלֹא שָׁבַת בַּאֲוִיר מְחִיצּוֹת מִבְּעוֹד יוֹם?

וְהֵיכָא דְּלֹא שָׁבַת, לָא?