עירובין נ״א א

אָמַר רָבָא: וְהוּא דְּכִי רָהֵיט לְעִיקָּרוֹ מָטֵי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְהָא ״חָשְׁכָה לוֹ״ קָתָנֵי!

״חָשְׁכָה״ — לְבֵיתוֹ, אֲבָל לְעִיקָּרוֹ שֶׁל אִילָן מָצֵי אָזֵיל. אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבָא: חָשְׁכָה לוֹ כִּי מְסַגֵּי קַלִּי קַלִּי, אֲבָל רָהֵיט — מָטֵי.

רַבָּה וְרַב יוֹסֵף הֲווֹ קָא אָזְלִי בְּאוֹרְחָא. אֲמַר לֵיהּ רַבָּה לְרַב יוֹסֵף: תְּהֵא שְׁבִיתָתֵנוּ תּוּתֵי דִּיקְלָא דְּסָבֵיל אֲחוּהּ. וְאָמְרִי לַהּ: תּוּתֵי דִּיקְלָא דְּפָרֵיק מָרֵיהּ מִכְּרָגָא.

יָדַע לֵיהּ מָר? אֲמַר לֵיהּ: לָא יָדַעְנָא לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: סְמוֹךְ עֲלַי, דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אִם הָיוּ שְׁנַיִם, אֶחָד מַכִּיר וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר — זֶה שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר מוֹסֵר שְׁבִיתָתוֹ לַמַּכִּיר, זֶה שֶׁמַּכִּיר אוֹמֵר: תְּהֵא ״שְׁבִיתָתֵנוּ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי״.

וְלָא הִיא, לָא תְּנָא לֵיהּ כְּרַבִּי יוֹסֵי, אֶלָּא כִּי הֵיכִי דְּלִיקַבֵּל לַהּ מִינֵּיהּ, מִשּׁוּם דְּרַבִּי יוֹסֵי נִימּוּקוֹ עִמּוֹ.

אִם אֵינוֹ מַכִּיר אוֹ שֶׁאֵינוֹ בָּקִי וְכוּ׳.

הָנֵי אַלְפַּיִם אַמָּה הֵיכָן כְּתִיבָן? דְּתַנְיָא: ״שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו״ — אֵלּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת. ״אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ״ — אֵלּוּ אַלְפַּיִם אַמָּה.

מְנָא לַן? אָמַר רַב חִסְדָּא: לָמַדְנוּ ׳מָקוֹם׳ מִ׳מָּקוֹם׳, וּ׳מָקוֹם׳ מִ׳נִּיסָה׳, וְ׳נִיסָּה׳ מִ׳נִּיסָה׳, וְ׳נִיסָּה׳ מִ׳גְּבוּל׳, וּ׳גְבוּל׳ מִ׳גְּבוּל׳, וּ׳גְבוּל׳ מִ׳חוּץ׳, וְ׳חוּץ׳ מִ׳חוּץ׳. דִּכְתִיב: ״וּמַדּוֹתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְגוֹ׳״.

וְנֵילַף מִ״קִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה״? דָּנִין ׳חוּץ׳ מִ׳חוּץ׳, וְאֵין דָּנִין ׳חוּץ׳ מֵ׳חוּצָה׳.

וּמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? הָא תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״וְשָׁב הַכֹּהֵן״ ״וּבָא הַכֹּהֵן״ — זוֹ הִיא שִׁיבָה, זוֹ הִיא בִּיאָה!

הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלֵיכָּא מִידֵּי דְּדָמֵי לֵיהּ, אֲבָל הֵיכָא דְּאִיכָּא מִידֵּי דְּדָמֵי לֵיהּ — מִדָּמֵי לֵיהּ יָלְפִינַן.

אַלְפַּיִם אַמָּה עֲגוּלּוֹת. וְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס מָה נַפְשָׁךְ: אִי אִית לֵיהּ גְּזֵירָה שָׁוָה — פֵּיאוֹת כְּתִיבָן, אִי לֵית לֵיהּ גְּזֵירָה שָׁוָה — אַלְפַּיִם אַמָּה מְנָא לֵיהּ?

לְעוֹלָם אִית לֵיהּ גְּזֵירָה שָׁוָה, וְשָׁאנֵי הָכָא דְּאָמַר קְרָא: ״זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים״ — לָזֶה אַתָּה נוֹתֵן פֵּיאוֹת, וְאִי אַתָּה נוֹתֵן פֵּיאוֹת לְשׁוֹבְתֵי שַׁבָּת.

וְרַבָּנַן? תָּנֵי, רַב חֲנַנְיָה אוֹמֵר: כָּזֶה יְהוּ כׇּל שׁוֹבְתֵי שַׁבָּת.

אָמַר רַבִּי אַחָא בַּר יַעֲקֹב: הַמַּעֲבִיר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁמַּעֲבִיר הֵן וַאֲלַכְסוֹנָן.

אָמַר רַב פָּפָּא בָּדֵיק לַן רָבָא: עַמּוּד בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרוֹחַב אַרְבָּעָה, צָרִיךְ הֵן וַאֲלַכְסוֹנָן אוֹ לָא? וְאָמְרִינַן לֵיהּ: לָאו הַיְינוּ דְּרַב חֲנַנְיָה? דְּתַנְיָא, רַב חֲנַנְיָה אוֹמֵר: כָּזֶה יְהוּ כׇּל שׁוֹבְתֵי שַׁבָּת.

וְזֶה הוּא שֶׁאָמְרוּ הֶעָנִי מְעָרֵב בְּרַגְלָיו. אָמַר רַבִּי מֵאִיר: אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא עָנִי וְכוּ׳.

אָמַר רַב נַחְמָן: מַחֲלוֹקֶת ״בִּמְקוֹמִי״, דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר: עִיקָּר עֵירוּב בְּפַת,