מעילה י״ט א

– עֵד שֶׁיֵּצֵא מִן הַקֹּדֶשׁ לַחוֹל.

מִן הַקֹּדֶשׁ לַקֹּדֶשׁ, כְּגוֹן: לָקַח קִינֵּי זָבִים, וְקִינֵּי זָבוֹת, וְקִינֵּי יוֹלְדוֹת,

וְשָׁקַל שִׁקְלוֹ, וְהֵבִיא חַטָּאתוֹ וַאֲשָׁמוֹ מִן הַהֶקְדֵּשׁ – כֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא – מָעַל, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּזְרוֹק הַדָּם. מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תִּמְעֹל מַעַל״ – מִכׇּל מָקוֹם.

אָמַר מָר: ״נֶפֶשׁ״ – אֶחָד הַיָּחִיד וְאֶחָד הַנָּשִׂיא וְאֶחָד הַמָּשׁוּחַ בַּמַּשְׁמָע. שֶׁיָּכוֹל, מַאי? פְּשִׁיטָא, ״נֶפֶשׁ״ כְּתִיב!

מַהוּ דְּתֵימָא, אָמַר רַחֲמָנָא ״וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר״, וְהַאי לָאו ״זָר״ הוּא, דְּהָא אִימְּשַׁח בְּגַוֵּויהּ, קָא מַשְׁמַע לַן.

וְאַקְּשַׁהּ רַחֲמָנָא לְסוֹטָה, וְלַעֲבוֹדָה זָרָה, וְלִתְרוּמָה. לְסוֹטָה, דְּאַף עַל גַּב דְּלֹא פָּגַם, גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ נָמֵי, נָתְנָה טַבַּעַת בְּיָדָהּ – מָעֲלָה.

כִּי אַקְּשַׁהּ רַחֲמָנָא לַעֲבוֹדָה זָרָה, דְּעַד דְּאִית בַּהּ שִׁינּוּי, גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ נָמֵי, עַד דְּבִיקַּע בְּקַרְדּוֹם, וְיִפְגֹּם וּפָגוּם.

אַקְּשַׁהּ רַחֲמָנָא לִתְרוּמָה: מָה תְּרוּמָה, ״כִּי יֹאכַל״ – פְּרָט לְמַזִּיק, גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ נָמֵי – כֹּל דְּבַר אֲכִילָה, כִּי מַזֵּיק לֵיהּ – פָּטוּר.

כֵּיצַד? נָתְנָה קַטְלָא כּוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב כָּהֲנָא לְרַב זְבִיד: וְדַהֲבָא לָאו בַּר אִיפְּגוֹמֵי הוּא? וְהָא דַּהֲבָא דְּכַלְּתֵיהּ דְּנוּן, לְהֵיכָא אֲזַל?

אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא, דַּהֲבָא דְּרָמְיָין כַּלָּתָיךְ הוּא. וְעוֹד: נְהִי דְּלָא אִיכָּא נֶהֱנָה וּפָגַם לְאַלְתַּר, לְעוֹלָם מִי לָא אִיכָּא פְּגִימָה?

הַנֶּהֱנֶה מִן הַחַטָּאת וְכוּ׳. מִכְּדֵי אִי בִּבְהֵמָה תְּמִימָה, הַיְינוּ כּוֹס שֶׁל זָהָב! אָמַר רַב פָּפָּא: בְּבַעֲלַת מוּם עָסְקִינַן.