מעילה י״ט ב

מַתְנִי׳ נֶהֱנָה כְּבַחֲצִי פְרוּטָה וּפָגַם כַּחֲצִי פְרוּטָה, אוֹ שֶׁנֶּהֱנָה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה בְּדָבָר אֶחָד וּפָגַם בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה בְּדָבָר אַחֵר – לֹא מָעַל, עֵד שֶׁיֵּהָנֶה בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה וְיִפְגֹּם בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה בְּדָבָר אֶחָד.

אֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל בְּמוּקְדָּשִׁין אֶלָּא בְּהֵמָה וּכְלִי שָׁרֵת בִּלְבַד. כֵּיצַד? רָכַב עַל גַּבֵּי בְּהֵמָה, וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב, וּבָא חֲבֵרוֹ וְרָכַב – כּוּלָּן מָעֲלוּ. שָׁתָה בְּכוֹס שֶׁל זָהָב, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁתָה – כּוּלָּן מָעֲלוּ. תָּלַשׁ מִן הַחַטָּאת, וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ, וּבָא חֲבֵרוֹ וְתָלַשׁ – כּוּלָּן מָעֲלוּ. רַבִּי אוֹמֵר: כׇּל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ פִּדְיוֹן – יֵשׁ בּוֹ מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל.

גְּמָ׳ מַנִּי? מַתְנִיתִין רַבִּי נְחֶמְיָה, הִיא: דְּתַנְיָא אֵין מוֹעֵל אַחַר מוֹעֵל אֶלָּא בִּבְהֵמָה בִּלְבַד. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: בְּהֵמָה וּכְלִי שָׁרֵת.

מַאי טַעְמָא דְּתַנָּא קַמָּא? קָסָבַר: בְּעִנְיָינָא דִבְהֵמָה כְּתִיב, דִּכְתִיב בְּאֵיל הָאָשָׁם.

וְרַבִּי נְחֶמְיָה, אָמַר לָךְ: קַל וָחוֹמֶר: אִם אֲחֵרִים מֵבִיא לִקְדוּשָּׁתָן, הוּא עַצְמוֹ – לֹא כׇּל שֶׁכֵּן!

רַבִּי אוֹמֵר: כׇּל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ פִּדְיוֹן, יֵשׁ כּוּ׳. הַיְינוּ תַּנָּא קַמָּא! אָמַר רָבָא: אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ עֵצִים.

דְּתָנוּ רַבָּנַן: הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי עֵצִים״ – לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גְזִירִין. רַבִּי אוֹמֵר: עֵצִים – קׇרְבָּן הֵן, וּטְעוּנִין מֶלַח, וּטְעוּנִין תְּנוּפָה.

אָמַר רָבָא: לְדִבְרֵי רַבִּי, עֵצִים טְעוּנִין עֵצִים. וְאָמַר רַב פָּפָּא: לְדִבְרֵי רַבִּי, עֵצִים צְרִיכִין קְמִיצָה.

רַב פָּפָּא אָמַר: קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ תְּמִימִין וְנַעֲשׂוּ בַּעֲלֵי מוּמִין וְעָבַר וּשְׁחָטָן אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.

וְהָתַנְיָא: קׇדְשֵׁי מִזְבֵּחַ תְּמִימִין, וְנַעֲשׂוּ בַּעֲלֵי מוּמִין, וְעָבַר וּשְׁחָטָן, רַבִּי אוֹמֵר: יִקָּבְרוּ,

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יִפָּדוּ.

מַתְנִי׳ נָטַל אֶבֶן אוֹ קוֹרָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ – הֲרֵי זֶה לֹא מָעַל.