מנחות נ״ו ב

אף נשחט על אותו מום רבי יהודה אומר אפילו מת אין מקיזין לו את הדם

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב דכתיב לא תעשה חמץ ולא תאפה חמץ

במסרס אחר מסרס שהוא חייב דכתיב ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כורת הוא חייב על נותק לא כל שכן אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב

לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום רבי מאיר סבר כל מום לא יהיה בו ורבנן סברי תמים יהיה לרצון

ורבי מאיר נמי הכתיב תמים יהיה לרצון ההוא למעוטי בעל מום מעיקרא

בעל מום מעיקרא דיקלא בעלמא הוא

אלא למעוטי פסולי המוקדשים לאחר פדיונם סלקא דעתך אמינא הואיל ואסירי בגיזה ועבודה במומם נמי ליתסרי קא משמע לן

ורבנן נמי הכתיב כל מום לא יהיה בו ההוא מיבעי ליה לכדתניא וכל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהא בו מום מנין שלא יגרום לו על ידי אחרים שלא יניח בצק או דבילה על גבי האוזן כדי שיבא הכלב ויטלנו תלמוד לומר כל מום אמר מום ואמר כל מום

אמר רבי אמי הניח שאור על גבי עיסה והלך וישב לו ונתחמצה מאליה חייב עליה כמעשה שבת ומעשה שבת כי האי גוונא מי מיחייב והאמר רבה בר בר חנה