מנחות נ״ו

לרבות שעירי עבודה זרה לסמיכה

מתקיף לה רבינא תינח לרבי יהודה לרבי שמעון מאי איכא למימר

אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא לרבי יהודה נמי מאי דאיתרבי איתרבי מאי דלא איתרבי לא איתרבי

וכי תימא אי לא מעטיה קרא הוה אמינא תיתי בבנין אב סמיכה גופה לישתוק קרא מיניה ותיתי בבנין אב אלא שעה מדורות לא ילפינן הכא נמי שעה מדורות לא ילפינן

אלא אותו טעון צפון ואין השוחט עומד בצפון

מדרבי אחייה נפקא דתניא רבי אחייה אומר ושחט אתו על ירך המזבח צפונה מה תלמוד לומר

לפי שמצינו במקבל שעומד בצפון ומקבל בצפון ואם עמד בדרום וקיבל בצפון פסול יכול אף זה כן תלמוד לומר אתו אותו בצפון ולא השוחט צריך להיות עומד בצפון

אלא אותו בצפון ואין בן עוף בצפון סלקא דעתך אמינא ליתי בקל וחומר מבן צאן ומה בן צאן שלא קבע לו כהן קבע לו צפון בן עוף שקבע לו כהן אינו דין שנקבע לו צפון

מה לבן צאן שכן קבע לו כלי

אלא אותו בצפון ואין פסח בצפון פסח מדרבי אליעזר בן יעקב נפקא

דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר יכול יהא הפסח טעון צפון ודין הוא ומה עולה שלא קבע לה זמן בשחיטתה קבע לה צפון פסח שקבע לו זמן לשחיטתו אינו דין שקבע לו צפון

מה לעולה שכן כליל

מחטאת מה לחטאת שכן מכפרת על חייבי כריתות

מאשם מה לאשם שכן קדשי קדשים מכולהו נמי שכן קדשי קדשים

אלא לעולם כדקאמרינן מעיקרא אותו בצפון ואין השוחט בצפון ודקא קשיא לך מדרבי אחייה נפקא דרבי אחייה לאו למעוטי שוחט בצפון הוא דאתא אלא הכי קאמר אין השוחט בצפון אבל מקבל בצפון

מקבל מלקח ולקח נפקא לקח ולקח לא משמע ליה

וחייב על לישתה ועל עריכתה ועל אפייתה אמר רב פפא אפאה לוקה שתים אחת על עריכתה ואחת על אפייתה והא אמרת מה אפייה מיוחדת שהיא מעשה יחידי וחייבין עליה בפני עצמה

לא קשיא הא דעריך הוא ואפה הוא הא דעריך חבריה ויהיב ליה ואפה

תנו רבנן בכור שאחזו דם מקיזין אותו את הדם במקום שאין עושין בו מום ואין מקיזין את הדם במקום שעושין בו מום דברי רבי מאיר

וחכמים אומרים יקיז אף במקום שעושין בו מום ובלבד שלא ישחוט על אותו מום רבי שמעון אומר

אף נשחט על אותו מום רבי יהודה אומר אפילו מת אין מקיזין לו את הדם

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הכל מודים במחמץ אחר מחמץ שהוא חייב דכתיב לא תעשה חמץ ולא תאפה חמץ

במסרס אחר מסרס שהוא חייב דכתיב ומעוך וכתות ונתוק וכרות אם על כורת הוא חייב על נותק לא כל שכן אלא להביא נותק אחר כורת שהוא חייב

לא נחלקו אלא במטיל מום בבעל מום רבי מאיר סבר כל מום לא יהיה בו ורבנן סברי תמים יהיה לרצון

ורבי מאיר נמי הכתיב תמים יהיה לרצון ההוא למעוטי בעל מום מעיקרא

בעל מום מעיקרא דיקלא בעלמא הוא

אלא למעוטי פסולי המוקדשים לאחר פדיונם סלקא דעתך אמינא הואיל ואסירי בגיזה ועבודה במומם נמי ליתסרי קא משמע לן

ורבנן נמי הכתיב כל מום לא יהיה בו ההוא מיבעי ליה לכדתניא וכל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהא בו מום מנין שלא יגרום לו על ידי אחרים שלא יניח בצק או דבילה על גבי האוזן כדי שיבא הכלב ויטלנו תלמוד לומר כל מום אמר מום ואמר כל מום

אמר רבי אמי הניח שאור על גבי עיסה והלך וישב לו ונתחמצה מאליה חייב עליה כמעשה שבת ומעשה שבת כי האי גוונא מי מיחייב והאמר רבה בר בר חנה